שלום השייכות

שלום השתייכות

ישעיהו 43:1-7

מאת בילי דמפסי

הטקסט שלנו הבוקר בא מן הנביא ישעיהו, פרק 43, פסוקים 1 עד 7. ותמצאו אותו בעמוד – אם אתם משתמשים בתנ"ך של הספסל – עמוד 603. ההקשר המיידי למה שישעיהו אומר כאן בפרק 43 – פרק 42 כמובן ההקשר הרחב יותר; שירת העבד הסובל – פרקים 40 עד 55 בספר ישעיהו. פרק 42, פרק שבו אלוהים מדבר על בואו של עבד ה', הדבר החדש שהוא מכין בו, רצונו שגויים יראו את אורו. אבל אז פרק 42 נגמר במצב העצוב של עמו. הם עורים והם חרשים. הפרק נגמר בלשון על אלוהים שופך את ז怒תו. זהו סוף קודר, והוא מונח את הבמה לתחילת פרק 43 במה שאני קורא לו "שלום השתייכות".

נבקש ונקריא את פרק 43, פסוקים 1 עד 7.

אבינו, זהו דברך; אנו עמך. דבר. תן לנו לשמוע. תן לנו הבנה. נטע את האמיתות האלה עמוק בלבנו. הזן את נשמותינו. צווה אותנו. אבינו, נגש אלינו. שמע אותנו כאשר אנו מתפללים בשם ישוע ועל שמו, אמן.

ישעיהו פרק 43, החל בפסוק 1:

אבל עתה כה אמר ה', בוראך, יעקב, ויוצרך, ישראל: "אַל תירא, כי גאלתיך; קראתי בשמך, שלי אתה. בעברך במים, עמך אני; ובנהרות, לא יעברו עליך; בהלכך באש, לא תישרף, והלהבה לא תאכלך. כי אני ה' אלוהיך, קדוש ישראל, מושיעך. נותן אני מצרים כפדיונך, כוש (הוא אתיופיה), וסבא תחתיך. כי יקר אתה בעיני, ונכבדת, ואהבתיך. נותן אני אנשים תחתיך, עמים תחת נפשך. אַל תירא, כי עמך אני; אביא את זרעך ממזרח, וממערב אקבץ אותך. אומר לנור, תן; ולדרום, אל תעצור; הבא בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, כל הנקרא בשמי, אשר יצרתי לכבודי, אשר יצרתי ועשיתי׃

כל האדם כדשא, וכל כבודו כפרח השדה. הדשא נובל והפרח נופל, אבל דבר אלוהינו עומד לעד.

מה היא "שלום השייכות"? ובכן, אולי כדאי להתחיל בשאלה, "מהי שייכות?" הניחו לי לספר לכם לאן אני רוצה להגיע ב sermon הזה היום. אנחנו רוצים לדבר על מהי שייכות, אנחנו רוצים לדבר על איך נראית שייכות, ולאחר מכן נשאל את השאלה, ״למה זה משנה?״

מהי שייכות?

מה זה שייכות? בואו נבחן את השפה שמשתמש ישעיהו בפסוק 1. “ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב יצריך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה” אתה מזהה נושאים גדולים ומקראיים שם – בוראך; יצריך; גאלתיך. אנו חושבים על אותה יציאה גדולה ממצרים – אלוהים גאל את עמו משעבוד והושיבם בארץ המובטחת, הארץ שהוא הבטיח לאברהם. “גאלתיך” – המילה העברית הזו, “גאל”, היא “גואל” – חושב על קווי המחשבה של “מושיע, מגן”, בדיוק כמו בעז היה מושיע ומגן לרוט ולאלמנת חמותה, נעמי; גואל הקרוב ששמר על עתידם במעשה הגאולה שלו. זהו תמונה של מה שאלוהים מתאר על עצמו; שהוא גאל אותך. הוא השתלט על עתיד עמו במעשה הגאולה שלו על חלקם.

“קראתי לך בשמך” - שוב, חשבו על היחס שלו עם אברהם; חשבו על היחס שלו עם שרה, אשתו. איך הוא שינה את שמותיהם; הוא קרא להם בשמותיהם. חשבו על נוח. הוא קרא לנוח בשמו. הוא מקבל אל תוך מערכת יחסים קרובה איתו את אלה שהוא קורא בשמם. בדיוק כמו הורה וילד, אלוהים פותח את שערי האימוץ, עמו הופכים לא רק לנושאים שלו אלא לבניו ולבנותיו. “קראתי לך בשמך”. בניגוד, הקשיבו למה שהוא אומר בתהילים 1, שקראנו לפני כמה שבועות. “ה’ יודע את דרך הצדיקים, אבל דרך הרשעים”, הוא אומר, “תאבד”. היא תיעלם; היא לא תימשך. או אפילו בצורה יותר חדה, מה שאומר ישוע במתי פרק 7 החל מפסוק 21. “לא כל האומרים לי ‘ה’, ה’ יבואו אל מלכות השמים. אבל זה שעושה את רצון אבא שלי, אשר בשמים”. לאלה שאומרים ‘ה’, ה’, אבל אינם עושים את רצון אביו שבשמים, ישוע אומר, “אגיד להם, ‘לא הכרתי אתכם. לא הכרתי אתכם. צאו מפניי’”. אלוהים אומר על עמו, “קראתי לך בשמך. אני מכיר אותך. אני מכיר אותך באופן אינטימי. קראתי לך בשמך”.

ואז הוא מוכתר את הכל עם "אתם שלי". חשבו שוב על אותו סצנה גדולה שבה אלוהים מקבץ את עמו אל עצמו בסיני אחרי כל האירועים הקלימקטיים של יציאת מצרים. הוא מקבץ אותם אל עצמו בסיני. הוא אומר, "אתם ראיתם בעצמכם מה שעשיתי למצרים, איך נשאתי אתכם על כנפי נשרים והבאתי אתכם אל עצמי. ועתה, אם תשמעו בקולי ותשמרו את בריתי, תהיו לי לאחוזה יקרה בין כל העמים. כי כל הארץ שלי. אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אתם תהיו לי לאחוזה יקרה". זהו המטען; זהו המשא שהובא כאשר הוא אומר, "אתם שלי. אתם שלי כחמדה". אחוזה יקרה. זאת אומרת, אלוהים אומר, "יש לי תביעה מיוחדת עליכם ועל ידי הבטחה, יש לכם תביעה מיוחדת עלי". שימו לב איך אלוהים מזהה אותם - "קראתי לכם בשם; אתם שלי".

סיפרתי לכם על הסוף העצוב של פרק 42. אלוהים לא מזהה את עמו על פי מצבם העצוב כפי שהוא מתארו בסוף פרק 42, אלא הוא מזהה את עמו על ידי המשפט, "אתם שלי". כך הוא מזהה את עמו. לא שקועים בחוסר אמונה, גם אם הם כן. אתם ואני נאבקים עם החטא. אתם ואני מפסידים במאבק עם החטא בקביעות. אבל אלוהים מכריז עלינו, "אתם שלי. קראתי לכם בשם. התחלתי מערכת יחסים אינטימית אתכם. אתם אחוזה יקרה שלי".

מה נראה שייכות?

ובכן, איך נראה השתייכות? נמשוך כמה עקרונות מהקטע. ואחד העקרונות שרוצים לראות הוא שהשתייכות נראית כמו להפיק תועלת מ, ליהנות מנוכחותו של אלוהים. ראו את הפסוקים 2 ו-5. פסוק 2, "כשעברכם במים, אני אהיה עמכם." פסוק 5, "אל תיראו, כי אני עמכם." זהו עקרון האמאנואל - אלוהים כל-יכול, נצחי עם עמו. אלוהים עמכם; אלוהים עמכם! נוכח ביסורים שלנו. פועל באופן פעיל כדי להוציא ממנו טוב עבורנו כפי שהבטיח. תומך; עוזר; מחזק; מאפשר לנו. נוכח גם בשמחותינו. עוזר לנו לזכור שכל טוב שאנו נהנים ממנו הגיע אלינו מידו החנינה שלו.

הגנה

מה נראה שייכות? זה נראה כמו ליהנות מנוכחותו של אלוהים יום אחר יום. זה גם נראה כמו הגנה. ראו את הפסוק 2. “כאשר תעברו במים, אני אהיה עמכם; וכאשר תלכו בנהרות, הם לא יכסו אתכם. כאשר תלכו באש, לא תישרפו והלהבות לא תאכלו אתכם.” ישעיהו מאפשר לשתי סכנות, לשתי סכנות נוראות, לדבר בשם כל הסכנות. שימו לב להבטחה. סכנות יבואו. הוא לא אומר, “אם תעברו במים” ו“אם תלכו באש.” כאשר תעשו זאת – סכנות יבואו. כנראה שרבים מאיתנו היום מוצאים את עצמם בתוך איזו איום, איזו סכנה, אולי אפילו עכשיו יושבים בקדושה הזאת בבוקר. איזו משפט, איזו סבל, איזו אי ודאות, איזו ספק, ייאוש, דיכאון, כאב או אובדן או אבל. השמות יכולים להימשך זמן רב, זמן רב אפילו עכשיו. אבל מאמין בישוע, אתה שייך לאלוהים האב הכול-יכול, עושה השמים והארץ. הוא שברא אותך, הוא שיצר אותך, והוא שפדה אותך. בסכנה שלנו, יש לנו את תשומת לבו הנ unwavering וכוחו כולו כפוף להגנתנו האולטימטיבית. אנחנו יכולים להיפגע, אבל אנחנו בטוחים. אנחנו יכולים להיות נבחנים קשות, אבל אנחנו בטוחים. אנחנו יכולים להרגיש כאילו אנחנו עומדים לשקוע, אבל אנחנו בטוחים. הוא אומר לנו, “אתם שלי. כל הארץ שלי ואתם החפץ היקר שלי.”

העדפה

מה נראה שייכות? זה נראה, בנוסף לנוכחות והגנה, זה נראה כמו העדפה. שמעו את הפסוקים 3 ו-4. “כי אני ה' אלוקיך, קדוש ישראל, מושיעך. אני נותן מצרים כפדיונך, כוש (זה אומר, אתיופיה), “ושבא תמורתך. כי יקר אתה בעיני, ונכבד, ואהבתיך. אני נותן אנשים תמורתך, עמים תמורת נפשך." אם אתה מסתכל על הפסוקים האלה, אני רוצה שתשים לב למשהו. יש לך כאן מכשיר רטורי עברי בפעולה. יש לך חזרה. יש לך את החזרה של מושג הפדיון. "אני נותן מצרים כפדיונך." ואז בסוף, בסוף הפסוק 4, "אני נותן אותי תמורתך." זה מדגיש את המושג, במקרה הזה, מושג הפדיון. וישר באמצע, במצב של בולטות, "כי יקר אתה בעיני, ונכבד, ואהבתיך." אתה לא יכול לפספס את זה; אתה לא יכול לפספס את זה. יש לך את החזרה החזקה של מושג הפדיון וישר באמצע זה אלוהים מכריז, “אני אוהב אותך! אתה יקר לי!” קלווין אומר, “ה' לוקח כזה טיפול בכל המאמינים כי הוא מעריך אותם יותר מהעולם כולו.” זה מעניין.

ז couple אחד של הערות היסטוריות כאן. אחת היא זאת. המלך חזקיהו - עכשיו הקשיבו! זהו היסטוריה ישראלית; זה לא יהיה משעמם. אל תתרחקו ממני! המלך חזקיהו מיהודה כרת ברית עם מצרים נגד הקיסר האשורי, סנחריב. עכשיו עצרו רק דקה. ישבתי בכמה שיעורים כדי להיות מסוגל לומר את השם הזה בדיוק, סנחריב! ולמדתי עוד אחד, "תגלת-פילסר." אתם צריכים להיות מופתעים כי ביליתי הרבה שעות כדי לשלוט בדברים האלה לפני שנים! וכך הוא כרת ברית עם פרעה של מצרים ומלך אתיופיה. וזה כתוב במלכים ב 18 וישעיהו פרקים 30 ו-31. כדי לקבוע את העונש הנכון והמדויק שלו, המלך האשורי צועד עם צבאותיו העצומים על יהודה הקטנה. כאשר המכה הגדולה עומדת ליפול ויהודה עומדת להיהרס לאבק, סנחריב צריך לנתק את צבאותיו כדי להתמודד עם צבא מתקרב מאתיופיה ומצרים. הם נופלים בבריחה וסנחריב רודף אחריהם עד למצרים. יהודה ניצלת, בעוד המצרים והאתיופים נבלעים על ידי הצבאות האשוריים. הנקודה היא. יהודה ניצלת כי אלוהים נתן לאויביה תחליף. יהודה ניצלת כי אלוהים נתן לאויביה, במקרה הזה, לאשורים, תחליף.

הערה היסטורית שנייה. בזמן הפסח, בערך בשנת 30 לספירה או 30 לספירה, המושל הרומי של מחוז יהודה אישר את הצליבה של ישוע הנצרתי, מטיף נודד ועובד ניסים, ששיחתו ועבודתו סיפקו עדות בשפע שהוא אכן בן האלוהים והמשיח המצופה. שלושה ימים לאחר מכן, הוא קם לתחייה מן המתים, האלוהים הצהיר בכוח שהוא אכן בן האלוהים והמושיע של החוטאים. האלוהים שלח את בנו ככופר כדי להציל את עמו האבוד וחוטא. האלוהים שלח את בנו ככופר עבורך ועבורי, מאמין בישוע. הוא נתן יותר ממצרים. הוא נתן יותר מאתיופיה. הוא נתן יותר משבא. הוא נתן את בנו היחיד. יש לנו את האסימונים של התחליף שלו, של כופרו, ממש כאן מונחים על השולחן לפנינו. נהנה מהם בעוד כמה דקות. סימני גופו השבור ודם ששפך. איך נראה שייכות? זה נראה כמו אלוהים המעדיף להציל את עמו אפילו על חשבון חיי בנו היחיד.

השבת

דבר אחד נוסף לומר על מה נראה להיות שייך. זה נראה כמו שיקום. הביטו בפסוקים 5, 6 ו-7 כאן של הקטע שלנו שם ישעיה אומר, “אל תירא, כי אני עמך;” – מדבר, כמובן, בשם ה'. “אביא את זרעך ממזרח, וממערב אקבץ אותך. ואומר לצפון תנו ולים אל תעצרי; הביאו בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, כל אשר נקרא בשמי, אשר בראתי לתפארת, אשר יצרתי ועשיתי." משרתו של ישעיה כנביא התחיל בממלכת יהודה הדרומית ונמשך כחמישים שנה. לפני שמשרתו כנביא היתה בת עשרים שנה, עשר השבטים הצפוניים שאנחנו מכירים כישראל נלקחו לשבי על ידי האשורים. אנחנו מדברים על השבטים האבודים של ישראל. זה הם! כי הם הושפעו לחלקים אחרים של האוכלוסיה האשורית, הם כעם לא התאספו מחדש בארץ. רק אלה שהיו יכולים למצוא מקלט בדרום כאשר הבעיה התקרבה לממלכת יהודה היו יכולים להינצל. הם נעלמו; הם אבדו. הם אבדו להיסטוריה מאז ועד היום. מכה נוראה; אירוע נורא. זה היה משווע, וזה קרה בגלל חוסר אמונה, קשיות לב של דורות, ומעל breach של ברית, breach חוזר ונשנה של ברית. אלוהים, אחרי דורות, נתן אותם לידי אויביהם כי הם לא שמעו את דברו.

שבייה קרובה לג'ודה. היא תבוא בערך 150 שנה אחרי מותו של ישעיהו. מאותה הסיבה - אי אמונה, קשיות לב, נאמנות בריתית. אבל שוב, שמעו את הבטחת אלוהים. איך נראה השייכות? היא נראית כמו שיקום אחרי שיפוט שנגרם על ידי חטא. החטא, חטאם, אינו סוף הסיפור שלהם. אבל בגלל שהם שייכים לאלוהים שראה בהם כרכוש היקר שלו, הוא שומר עליהם. הוא משקם אותם. החטא שלנו אינו סוף הסיפור שלנו; השיקום הוא! גם אם אנחנו מתמידים, גם אם אנחנו מקשיחים את לבנו ומתמידים בחטא שלנו, אם אנחנו מאמינים בישוע, וישוע הוא המושיע והאדון שלנו, הוא הולך להגיע אלינו. הוא הולך לשבור את קשיות הלב הזאת. הוא הולך לשבור את התלות בחטא הזה. הוא ישקם אותנו. החטא שלנו אינו סוף הסיפור שלנו. השיקום הוא. בגלל שאנחנו שייכים, ובגלל שהוא נתן את חיי בנו עבורנו, הוא ישקם את מה שהחטא השחית. זה מה שנראה השייכות. היא נראית כמו שיקום.

למה זה משנה?

ובכן, למה זה משנה? אנחנו נצטרך להיות קצרים. למה זה משנה? ראו את הפסוק 7. מי הוא משקם? מי הוא מרכז מן המזרח ומן המערב ומן הצפון ומן הדרום? "כל אחד הנקרא בשמי, אשר בראתי לתפארתי". אלוהים עושה קשר אינטימי בין תפארתו לבין ישועתנו. אלוהים עושה קשר אינטימי בין תפארתו לבין ישועתנו. הוא קושר את שמו לזה. הוא קושר את שמו אלינו ואל ישועתנו ולקבלת הארץ המובטחת, במקרה שלנו השמיים, בנוכחותו. הוא קושר את שמו לישועת עמו.

ניצחונות של חסד אלוהים

הקשיבו לאפסים פרק 2. “גם כשהיינו מתים בעוונותינו, האל האלהים החיה אותנו יחד עם המשיח, בחסד נجاتם, והעלה אותנו עמו והושיב אותנו עמו במקומות השמיים במשיח ישוע כדי שבדורות הבאים, הוא יראה את עושר החסד שלו ללא מידה בכנסתו אלינו במשיח ישוע.” אלוהים מוכיח את עצמו כרחום וגדול בחסד כאשר הוא מצביע על ניצחונות הרחמים שלו, ניצחונות החסד שלו – עמו! אתה ואני וכל מי שהיה לפנינו וכל מי שיבוא אחרינו! הוא מצביע עלינו כניצחונות החסד המפואר שלו. כל ברך תכרע וכל לשון תודה כי ישוע הוא האדון. הוא קושר את תפארתו לישועת עמו.

לפני מספר שנים, בזכות נדיבותם של כמה חברים יקרים, יצאתי למסע השייט הראשון שלי. טסנו לטורטולה, איי הבתולה הבריטיים, ואלה היו הימים לפני שהיה שם מיזוג אוויר נרחב אז שדה התעופה ובית המכס היו מבנים גדולים ופתוחים; לא הרבה קירות. הם לא רצו להפריע לרוחות. אני זוכר שעמדתי בתור ארוך מאחורי שלט שנראה כמו כתוב ביד, “מבקרים.” זה היה הגיוני לי; זה מה שהייתי. הייתי מבקר. ועמדתי שם, מרגיש את הרוח ורואה את דקלי התמרים מתנדנדים, מדי פעם שומע גל פוגע בחוף במרחק מאה יארד בערך מאחורי, מרגיש את הלחץ מתגלגל ממני וטועם את הרגיעה שתבוא. ואז שמתי לב לתור מימיני. הוא היה קצר יותר. הוא נע מהר יותר מהתור שהייתי בו, והשלט הכתוב ביד מעליו אמר, “תושבים.” לבי, אני חושב שהוא נאנח בקול רם. בראש שלי הייתי אומר, “אני רוצה להשתייך לכאן! אני רוצה להיות תושב כאן! איך אני יכול להיות תושב כאן! המקום הזה נפלא!”

אתה יכול להיות תושב

אולי אתה יושב כאן היום, אולי אתה לא שייך; אולי אתה מבקר בין משפחת אלוהים. הידעת כי אתה יכול להיות שייך? וכל ההבטחות הנפלאות אשר אלוהים עשה, אשר דיברנו עליהם, יכולות להיות שלך גם כן. הידעת את עצמך כחוטא שאינו יכול להציל את עצמו? הינך מאמין כי אתה צריך מושיע? הינך יכול לבטוח בישוע מנצרת, בן אלוהים ומושיע החוטאים? הינך יכול להיות בטוח כי הוא זה שעמד במקומך, כפדיונך, ק吸收 את ז怒ת אלוהים עבורך והלביש אותך בצדקתו? זהו הדרך בה אנו הופכים לשייכים. אנו רואים את צורכנו; אנו רואים את חטאנו. אנו פונים מחטאנו ופונים מיכולותינו, מ מאמצינו לעשות את עצמנו נאים בעיני אלוהים, ואנו זורקים את עצמנו על זה שהוא מחליף שלנו. אנו זורקים את עצמנו על רחמי אלוהים המבוטאים במשיח. זהו הדרך בה אתה הופך לשייך.

אני מקווה כי תביט על לבך היום. כאשר אנו מתכוננים להמשיך את עבודתנו על שולחן האדון, אני מקווה כי תביט על לבך ותקבע אם אתה מבקר או שייך. בואו נלך אל האדון בתפילה.

אבינו, אתה עושה אנשים אשר לא היו עם, לעם שלך. אתה עושה אנשים אשר לא קיבלו רחמים לקבל רחמים. מי הוא אלוהים כמוך, אשר סולח חטא ומכפר עוון? מי הוא אלוהים כמוך, אשר שמח להציל חוטאים? תודה לך על ההבטחות בהן רק דיברנו ועל הבריתות. הובל אותם עמוק ללבנו ותהפוך אותם לצורה של חיינו ולצורה של הבנתנו אותך, לצורה של הבחירות שאנו עושים וכיצד אנו רואים את עתידנו. ובעיקר, עזור להם לתת צורה לאופן בו אנו מבינים אותך. שמע אותנו, כאשר אנו מתפללים, אבינו, בשם ישוע ולמענו. אמן.