כסילים למען המשיח

אידיוטים למען המשיח

1 קורינתיים 3:18-25

מאת דוד סטריין

עכשיו בבקשה קחו את העותקים של דבר האלוהים ופנו איתי אליהם ל-1 קורינתיים - אני מקווה שאתם כולם ערים עכשיו! אני מקווה שזה לא היה אני. האם אתם יכולים לשמוע אותי בסדר? טוב. 1 קורינתיים פרק 3; עמוד 951 בתנ"ך של הכנסייה. 1 קורינתיים פרק 3. עברו כמה שבועות מאז שהיינו ב-1 קורינתיים. אז בואו נזכיר לפני שנקרא את הקטע את טיעונו של פאולוס עד כה. הוא עסק, כפי שתזכרו, בבעיית החלוקה בקורינתוס. הם התחילו להתחלק סביב לכמרים האהובים עליהם. אז אחד אומר, "אני הולך אחר פאולוס", אחר אומר, "אני הולך אחר אפולוס", ושלישי אומר, "אני הולך אחר קיפאס". והם מתפארים באנשים. ומאחורי בעיית החלוקה מסתתרת החטא הקשה של הגאווה. ופאולוס התמודד עם הבעיה והתסמין המוצג, הגאווה והחלוקה, בדרכים שונות בטיעונו עד כה. וכך מהחצי השני של פרק 1 ועד לפסוק 5 של פרק 2, פאולוס דן בהודעה הנראית כטיפשית שהופקדה בידי הכנסייה - הודעת הצלב - ובאנשים הנראים כטיפשים המאמינים בהודעה הזו והצטרפותם לכנסייה; ולאחר מכן ב-5 פסוקים הראשונים, תחילת פרק 2, אפילו המלאכים הנראים כטיפשים שמבשרים את הודעה זו לכנסייה. מי יכול להתפאר באנשים, בראשי הכנסייה, מי יכול להתהלל ולהתגאות בעצמם בחוכמתם ובעדינותם כאשר ההודעה נראית כחסרת היגיון, החברים שהיא מושכת הם כולם אנשים פשוטים - זה מה שפאולוס קורא להם - והמשרתינים שמבשרים את הודעה זו הם כולם טיפשים? אני צריך לדעת. הישועה של כל אחד במערכת כזו, בתכנית כזו, חייבת להיות בבירור ורק מעשה של אלוהים ריבוני ולא תוצר של כומר או חוכמתו של אדם עצמו ללא עזרת משרתי הרוח הקודש.

ואז, בפרק 2, פאולוס ממשיך במתקפה על גאוותנו, ומראה לנו כי החוכמה האמיתית של אלוהים, המסר של הבשורה הכלול בכתבי הקודש, היא עצמה בלתי מובנת לחלוטין לאדם הטבעי. "נעשה ידוע", הוא אומר לנו בפרקים 6 עד 10, "אל השליחים, כלומר התגלות". והשליחים מקבלים את המילים שבעזרתן הם יכולים לתקשר אותה אלינו בכתבי הקודש שלנו; זהו השראה - פרק 2, פסוקים 11 עד 13. אבל עד שלא הרוח הקודש תאפשר לחוטאים להבין את האמת הזו, הם לעולם לא יקבלו אותה כחוכמה כלל - זהו הארה, פסוקים 14 עד 16. אז במילים אחרות, מי יכול להתפאר או לברך את עצמו על חוכמתו שלו כאשר הישועה באה רק על ידי התגלות, השראה והארה של אלוהים הרוח הקודש? זה לא בכלל תוצר של אינטליגנציה אנושית או דמיון יצירתי. זהו מתנת אלוהים.

ואז תזכרו בפרק 3, פאולוס משתמש בשלוש מטאפורות, שלוש תמונות, כדי לתאר את הבעיות בקורינתוס ולחשוב על פתרון לבעיות אלו. הראשונה שבהן, בפסוקים 1 עד 4, תראו שהוא מתאר אותם כתינוקות, כמי שאינם בשלים מבחינה רוחנית. הם היו צריכים עד עכשיו להאכיל מאוכל מוצק, מלימוד מקראי עשיר, אך בשל חוסר בשלותם, הם יכלו לקבל רק חלב ולא אוכל מוצק. הם אינם בשלים. אחר כך, בפסוקים 5 עד 9, הוא משתמש בדימוי שני, במטאפורה שנייה. זהו שדה הפעם. הוא אומר, "אתם שדה של אלוהים", הכנסייה היא שדה של אלוהים. משרתי הבשורה זורעים את זרע המילה והם משקים את זרע המילה אבל הם לא גורמים לו לגדול. לכן, כמה מגוחך זה יהיה להתפאר במשרתי הבשורה, להתפאר בעצמכם, כאילו הגדילה היא שלהם או שלכם לייצר. לא, גדילה באה מאלוהים בלבד. "התפארו בו", פאולוס אומר. ואז המטאפורה השלישית, בפסוקים 10 עד 17, ראינו, היא התמונה הגדולה של אתר בנייה. אלוהים בונה את כנסייתו במטאפורה של מקדש. מחיי אדם שניצלו בחסד, נבנים על יסוד ישוע המשיח. ופאולוס דחק בנו להיות זהירים, לכן, איך אנו בונים. אנו בונים לנצח; בונים כדי שזה יחזיק מעמד. היזהרו מה אתם עושים, איך אתם חיים, מה מעשיכם, איך אתם בונים, כי יום אחד יבוא ויבחן את מעשיכם ויגלה מה הם.

ועכשיו הבוקר בפסוקים 18 עד 23, פאולוס מסיים את החלק הזה של מכתבו עם מערכת של הוראות מיוחדות. הוא הולך לשים את האצבע ישירות על החטא של הקורינתיים, אבל כאשר נקרא את זה יחד, אני רוצה שתשימו לב בזהירות לדרך המופלאה שפאולוס הרועה עושה יותר מאשר רק להזהיר אותם או להזהיר אותם על חטאם. הוא גם מציע להם משאבים רוחניים שיעזרו לנו לעזור להם להתמודד עם חטאם ולחיות בציות חדש. כשנדרשתי לראשונה על ידי הורי לחתוך את הדשא בחצר האחורית בבית שלי בגלזגו, נאמר לי להשתמש במכונת כיסוח דחיפה רודימנטרית מאוד. זה היה מכונה כבדה. זה נראה לי לשקול טון וכך עם השיפוע הקל בחצר האחורית, כמה סיבובים סביב לזה למעלה ולמטה ואני הייתי מותש! אז היום שקנינו סוף סוף מכונת כיסוח חדשה עם מנוע, היה יום של חגיגה גדולה בשבילי. עדיין היה עלי לכסח את הדשא, אבל עכשיו המנוע כמעט משך אותי למעלה ולמטה בשדה.

כאשר אלוהים קורא לנוצרים להתמודד עם חטא, הוא מצפה מאיתנו להתחיל לעבוד, אבל פקודתו יש מנוע בה. היא מגיעה עם הבטחות שנועדו למשוך אותנו ולתת לנו לציית. וכך, כאשר נקרא את הפסוקים 18 עד 23, אני רוצה שתשימו לב להוראות, יש שתי הוראות עיקריות, ואני רוצה שתשימו לב במיוחד למשאבים, המשאבים הרוחניים שפאולוס מזכיר לקורינתיים, אשר, אם נקח אותם בידינו באמונה, יאפשרו לנו יותר ויותר לציית.

לפני שנקרא את הטקסט יחד, עם זאת, האם תשפילו את ראשיכם עםי ונ기도 יחד?

הו', אנו יודעים כי הדשא נובל והפרחים דוהים אך דברך עומד לנצח. וכך, בכניעת, אנו באים אל הכתובים כדי לשים עצמנו תחת הדבר כדי ללמוד ממך. הישלח את הרוח הקדושה להניע דברך בלבבותינו, להראות לנו את חטאינו וצרכינו ולהובילנו בחזרה אל המשיח שהוא תשובתך לצרכים העמוקים של לבבותינו? כי אנו שואלים זאת בשם ישוע, אמן.

ספר קורינתיים הראשון, פרק 3, פסוק 18 ועד סוף הפרק. זהו דבר אלוהים הכל-יכול:

אל י欺ה איש עצמו. אם יחשוב איש מכם כי הוא חכם בעולם הזה, יהפך לשוטה למען יהפך לחכם. כי חכמת עולם זה היא הבל עם אלוהים. כי כתוב, 'הוא תופס את החכמים בערמומיתם,' וכן, 'הו' יודע את מחשבות החכמים, כי הם הבל.' אז אל יתהדר איש באדם. כי הכל שלכם, בין פול ובין אפולוס ובין כיפא ובין העולם ובין החיים ובין המוות ובין ההווה ובין העתיד – הכל שלכם, ואתם של המשיח, והמשיח של אלוהים.

אמן, ואנו משבחים את אלוהים כי דבר אל לנו בדברו הקדוש, חסר השגיאה.

הבחנתם, כאשר קראנו אותו יחד, כי הפסוק מחולק לשני חלקים מסודרים, כל חלק עם שלושה פסוקים, ושניהם מתחילים במילה של הוראה. הראיתם זאת בטקסט? פסוק 18 – ההוראה הראשונה. "אל י欺ה איש עצמו." ואז פסוק 21, ההוראה השנייה – "אל יתהדר איש באדם." אלה שתי ההוראות שעומדות, כביכול, ככותרות בשני גושי הטקסט. פול באמת להיות מאוד ישר איתנו. הוא רוצה להיות ברור וישר. הוא לא רוצה שאיש יישאר מגרד בראשו לתהות על מה עשוי להיות נקודת המבט של פול. הנה מה שהוא אחריו. זה די ברור. שני דברים, שני סכנות להימנע מהם – הסכנה של הונאה עצמית והסכנה של התהדרות באדם.

הסכנה של הונאה עצמית הבה נחשוב על הראשון שבהם יחד לכמה רגעים. הוא, כמובן, הבעיה הגדולה שלנו. הלא כן? הונאה עצמית. כולנו נוטים לקבל הערכה של עצמנו שמעוותת ומכופפת ומופרעת. מנקודת המבט שלנו, אנו לעתים קרובות קוראים לעצמנו לא נכון. רוברט ברנס, המשורר הלאומי של סקוטלנד, כותב בניב הסקוטי, אומר זאת כך. אתם מוכנים לזה? הוא אומר זאת כך;

“O wad some Power the giftie gie us To see oursels as ithers see us! It wad frae mony a blunder free us, An' foolish notion.”

הלא כן? האם זה לא מבהיר את זה? הנה כמעט המקום היחיד שאני חושב שבכתבי ברנס הוא ופאולוס מסכימים. הנה מה שהוא אומר. “Oh that some power” – “הו, כי תן לנו האל את המתנה לראות את עצמנו כמו שאחרים רואים אותנו.” כמה טעויות היינו מושעים, כמה טעויות שג foolish היינו מונעים, אם רק היינו יכולים לראות את עצמנו באובייקטיביות ולהינצל מהונאה עצמית. אנו לעתים קרובות חושבים על עצמנו יותר גבוה ממה שאנחנו צריכים. הלא כן? זה חייב להיות רק אני. אנו לעתים קרובות חושבים על עצמנו יותר גבוה ממה שאנחנו צריכים, הלא כן? אנו לעתים קרובות מושעים בעצמנו.

הבעיה בקורינתוס

ועתה הביטו בפסוק 18 ושימו לב לבעיה המיוחדת בקורינתוס. היא אהבתם למה שאול קורא "חכמת העידן". כנראה, תזכרו שדיברנו על כך כבר, הם העריכו את הרטוריקה המורכבת והפגנות היכולת הפילוסופית שסימנו והגדירו את הנואמים של הימים ההם. והם ניסו ליצור הכלאה בין חכמת העולם ובין הבשורה של ישוע המשיח בקורינתוס. בוודאי, הם רצו את ישוע, אבל הם רצו ישוע מקובל מבחינה חברתית. בוודאי שהם רצו את הבשורה, אבל הם רצו ללטש את הקצוות המחוספסים כדי להתאימה לטעמים ולהעדפות של תרבותם. וכפי שראינו אול טוען שוב ושוב בקטע הפתיחה של קורינתוס הראשונה, הנה הנקודה שלו. כאשר אתה מתחיל להתאים את מסר הצלב למצב הרוח של התרבות, אתה מאבד את הבשורה ומטעה את עצמך. וזה מה שהוא אומר כאן. אל תטעו את עצמכם! אינכם יכולים להכריז על המשיח של הכתובים ולזכות בשבחי התרבות בו-זמנית.

הטיפשות של החכמה העולמית

והוא אומר לנו למה לא. הביטו בפסוק 18, בפסוק 19, למעשה. הנה למה לא; "חכמת עולם זה היא טיפשות בעיני אלוהים". מדדי העולם הם כולם שגויים. אלוהים אינו מעריך את מה שהעולם מעריך. החכמה של אלוהים נמצאת בגוף השבור של איש הקלווריה. שם היא חכמת אלוהים - האדון ישוע המשיח, תלוי בין שני פושעים, תלוי על גבי רומאי מחוץ לחומות העיר. המושיע היחיד של החוטאים. זאת חכמת אלוהים. אבל העולם מסתכל על הצלב ואומר, "אתם צוחקים, נכון? זה אלוהים שירד? זה התקווה והשמחה והשלום שלי? צורה זו? איזה בדיחה! לא, אנחנו רוצים כוח. אנחנו רוצים פתרונות פוליטיים. אנחנו רוצים אסטרטגיות לשיפור עצמי. אנחנו רוצים חכמה עולמית." אבל מה שנהיה חושבים על חכמת העידן, עד כמה שזה עשוי להיות מושך בעתים, אול מראה לנו בדיוק מה אלוהים חושב עליה. הלא כן?

הביטו שוב על פסוק 19. הוא מצטט את הכתוב הפעם כדי לעזור לטענתו. ראשית, מספר איוב פרק 15 פסוק 3, ואז מתהילים 94 פסוק 11. “הוא תופס את החכמים בחוכמתם” ו “ה' יודע את מחשבות החכמים שהם הבל.” אינכם חכמים יותר מאלוהים, קורינתים! וכאשר אתם מתחילים להתאים את דברו על ישוע המשיח הצלוב לטעמים ולהעדפות העולם כדי שיהיה מקובל, לא מצאתם דרך טובה יותר. ה 속תם רק את עצמכם. אלוהים רואה את האמת והוא תופס את החכמים בחוכמתם. הוא יודע את הבל מחשבותיהם של החושבים עצמם חכמים.

להיות כסילים כדי להיות חכמים

ומה לעשות, אם כן? הביטו אחורה על פסוק 18, בבקשה? הנה מה לעשות. הנה מה שכולנו חייבים ללמוד לעשות! זה בעצם די כואב. זה משפיל; זה קשה. אתם רואים מה פאולוס מאתגר אותנו לעשות? פסוק 18, “אם מישהו מכם חושב שהוא חכם, שיהפוך לכסיל כדי שיהפוך לחכם.” עכשיו אתם זוכרים את בשורת הכנסייה, הבשורה על הצלב. אלוהים על הצלב; זו בשורה כסילית בעיני העולם. ואתם זוכרים את חברי הכנסייה הכסילים – “לא רבים חכמים, לא רבים אצילים.” ואתם זוכרים את שרי הכנסייה הכסילים. פאולוס אומר לנו שלא בא להכריז על עדות אלוהים בדברי רם או בחוכמה. ועם זאת, פאולוס הראה לנו שעל דברים אלה מונח ברכת אלוהים – הבשורה הכסילית הזו, חברים כסילים אלה, שרים כסילים אלה. הוא עובד דרכם לתפארתו ולטובת עמו.

לאמץ את הכסילות של הבשורה

וכן פאולוס אומר כאן עכשיו, אם אתה רוצה את ברכת אלוהים עבור עצמך ולראות את אלוהים פועל בחייך ובחייהם של אחרים, אז אתה חייב לתפוס את מקומך בקרב אלו ולוותר על ניסיונותינו לתבונה, תבונת העולם. חבק את הטיפשות של הבשורה. הפוך לטיפש עבור המשיח. חבק את הטיפשות של הבשורה עבור עצמך. תפוס את מקומך בחברת הטיפשים המאמינים באותה בשורה תחת משרתי הטיפשים שמטיפים לבשורה הזאת. הפוך לטיפש עבור המשיח. וותר על תבונת העולם; חבק את תבונת אלוהים הקשורה באיש הקלוויה, המושיע היחיד של החוטאים, ישוע המשיח הצלוב וקם לתחייה עבורך. זה מה שזה אומר להיות תלמיד, אתה יודע. להיות נוצרי זה להיות טיפש בעיני העולם. האם אתה מוכן להיות טיפש, להיראות כטיפש, כדי שתוכל לעמוד במקום שאלוהים אומר בו נמצאת התבונה האמיתית? לבטוח בו, לנוח עליו, כל תקוותיך מושקעות באדון ישוע המשיח עצמו. אז קודם כל פאולוס אומר לנו: "אל תתפתו!"

אל תתהדר באנשים!

אבל אז שנית הוא אומר, הנה הציווי השני, "אל תתהדר באנשים!" פסוק 21, "אל יתהדר איש באדם." הנה החטא המיוחד של הקורינתי. כך תבונת העולם, נטייתם לתבונת העולם, מתבטאת בכנסיות שלהם - הם מתחילים להתהדר באנשים. זה לא רק שהם מצאו מטיפים מסוימים כעוזרים במיוחד בחייהם הרוחניים והם מאשרים את הדרך שבה אלוהים השתמש באנשים האלה. לא, הם מתהדרים באנשים. זאת אומרת, מניעים את מה שהם אומרים על מנהיגיהם הוא גאווה. הם מונעים על ידי ניסיון לגרום לעצמם להיראות טובים על ידי תביעת מנהיג זה או אחר. הם אומרים: "האיש שלי יותר טוב מהאיש שלך, ולכן אני יותר חכם ממך." זאת תבונת עולם הנובעת מגאווה.

ואז, כאשר פאולוס מתייחס לבעיה הקשה ההיא בקורינתוס, הוא פונה להציע שני אמיתות יוצאות דופן, אשר מחושבות לעשות את כל ההתפארות מיותרת ולהגלה למה שהיא באמת - די מגוחכת. כאן בשתי אמיתות אלו, אנו מוצאים את המנוע שימשוך אותנו קדימה כאשר אנו מבקשים לציית להוראת אלוהים לנו בכתבי הקודש היום. ראשית, הוא מבקש מאיתנו לזכור מה יש לנו, ושנית, הוא מבקש מאיתנו לזכור של מי אנו. אם תזכרו מה יש לכם ואם תזכרו של מי אתם, הכל ישתנה. ההתפארות תמות, הענווה תהיה שלכם, והכנסייה תכיר בברכת אלוהים.

זכרו את אשר יש לנו!

ראשית, עלינו לזכור את אשר יש לנו. הביטו אל הטקסט. "אל תתפארו באדם," אומר פאולוס. ובכן, למה לא? הנה תשובתו, "כי הכל שלכם הוא, בין פאולוס לאפולוס או קיפאס או העולם או החיים או המוות או ההווה או העתיד - הכל שלכם." הקורינתי היו כמו הנער שרוצה לקנות טבעת אירוסים לחברתו בחנות התכשיטים של דודו. והוא ממשיך להתמקח עם דודו על המחיר הטוב ביותר לטבעת אחת זו, מבלי לעצור מספיק זמן כדי לשמוע את דודו אומר, "נכד, אתה לא מבין. אתה הולך לרשת את כל החנות! הכל שלך!" הם מתמקחים על פאולוס או אפולוס או קיפאס כאשר יש להם את כל השלושה. הכל שלכם! כל אלה שמשלחים המשיח להטיף את הדבר שייכים לכל הכנסייה. "אתם יכולים לקבל את כל החנות!" פאולוס אומר. "למה אתם נלחמים על אחד מתכשיטי המשיח כאשר הם כולם בשבילכם?"

חמש דברים אשר שלנו במשיח

ואז הביטו על חמש הדברים הנוספים שרשימת פאולוס כאלה השייכים לנו במשיח. פסוק 22; האם אתם רואים אותם? העולם, החיים, המוות, ההווה, או העתיד. דון קרסון, אני חושב, הוא בעל תובנה כאן כאשר הוא מציע כי חמשת הדברים האלה, "מייצגים את הטיראניות היסודיות של החיים." הדברים שמשעבדים אותנו. הדברים שמחזיקים אותנו בשבי. אז הוא אומר ראשית יש את העולם שמנסה לדחוק אותנו לתוך תבניתו. ואז יש את החיים האלה שאנו נאחזים בהם, "כאילו התנ"ך לא סיפר לנו מעולם כי חיינו אינם אלא אדים שנעלמים במהירות כאשר נשבת הרוח הראשונה!" ואז המוות, אומר קרסון, "המוות הוא הרוח הרעה האולטימטיבית. המוות הוא טיראניה שאף אחד לא בורח ממנה." וזה, בתורו, רביעית, מוביל לבה急יות הקבועה של ההווה כאשר אנו ממהרים להשיג ולהשאיר את חותמנו לפני שיהיה מאוחר מדי. ובעוד אי הוודאות המפחידה, חמישית, של עתיד לא ידוע, רודפת את צעדינו בכל פנה. אלה הן הטיראניות של החיים – הדברים שמשעבדים אותנו, הדברים שמחזיקים אותנו בשבי.

אבל פאולוס כאן מציע פרספקטיבה שונה לחלוטין, שזמינה לנו בישוע המשיח. הבינו, הוא אומר, שכאשר נוצרים, כאשר אתם מקבלים את ישוע, כל אלה חדלים להיות רודים שמחזיקים אתכם בשבי והם הופכים למתנות אלוהים עבורכם, לשבחו של אלוהים ולטובת נשמתכם. וכאשר אתם עושים זאת, כאשר אתם מבינים זאת, פתאום העולם הופך לתיאטרון לתפארת אלוהים ואתם מתחילים למצוא מנוחה בהבטחה כי הענוים יירשו את הארץ. החיים חדלים להיות משהו שאליו יש להיאחז בחוסר ביטחון ופחד, אלא לתחום של שירותנו השמח כשהאלוהים מוביל אותנו ומגן עלינו, המוות גם הוא חדל להיות רוח רעה שרודפת את צעדינו שאנו תמיד מנסים לברוח ממנו, אלא הופך עתה עבור המאמינים לשער לתפארת, שם, אף כי אנו נעדרים מהגוף לזמן מה, אנו נהיה, בכל זאת, נוכחים עם האלוהים, שזה הרבה יותר טוב. כדי שנוכל לומר עם השליח פאולוס, "מבחינתי לחיות הוא המשיח, למות הוא רווח!" וכאשר כל זה מתחיל לחדור, ובכן, ההווה אינו עוד דורש בשובח את הישרדות החזקים ביותר, מניע אותנו תמיד לבצע. עתה הוא מציע הזדמנות למשרד כי אנו חיים בביטחון בממשלתו החכמה של המלך ישוע, שפועל את כל הדברים יחד לטובת אלה שאוהבים אותו. וכך, אף כי איננו יכולים לראות זאת עדיין, אנו יודעים את מי שיודע את העתיד וכל הימים שנקבעו לנו כתובים בספרו לפני שכל אחד מהם בא להיות. וכך אנו פוגשים את העתיד בביטחון כי מי שמחזיק את העתיד גם מחזיק אותנו, בטוחים בידיו. הכל שלכם כאשר אתם מקבלים את ישוע.

זכרו את אשר יש לכם!

וכך הוא אומר לנו, “זכרו מה שיש לכם!” מישהו ציטט זאת בשבוע שעבר בפגישה של Twin Lakes Fellowship, אני חושב שזה היה אמרה של ג'ון אוון, ש”הבעיה הגדולה שלנו כנוצרים היא שאנו נוטים לשכוח את הזכויות שלנו,” שאנו נוטים להמעיט את הזכויות שלנו. הרבה מחיי הנוצרים יהיה הרבה יותר מאושר, בריא יותר, טוב יותר, מלא יותר בשמחה, פחות נוטה לחטא אם רק נבין שכל הדברים שלנו כאשר אנו מקבלים את ישוע המשיח. “ראו את קנה המידה האמיתי של הברכה שלכם?” פאולוס אומר לנו. אנו לעתים קרובות מדי כמו המשפחה ההיא - אתם יודעים, תארו את המשפחה בנסיעה ארוכה לגראנד קניון יחד, סגורים במכונית במשך כמה מיילים בודדים והם מתחילים לריב ולצעוק. ובשיא הריב, אמא סוג של מתעלמת מאבא כשהוא מסביר להם איך הוא צדק בלפנות כך ולא כך והיא מסתכלת מהחלון ומבינה, “אנו הגענו.” היא רואה את התפאורה, את הנוף עם יופיו סביב לה. ובהדרגה, אחד אחד, כולם עוקבים אחר מבטה כשהם מתחילים לשתות אותו - את התפאורה של הגראנד קניון סביב. והריבים נרגעים. הצעקות והמריבות פוסקים.

זה מה שאומר פאולוס. הוא אומר, “הביטו בתפאורה. הביטו בנוף הברכה הרחב שיש לכם וכאשר תתחילו לשתות אותו ולראות ולזכור מה שיש לכם במשיח, תתחילו לשכוח על מה אתם רבו בהתחלה. ובמקום לריב ולצעוק, תתחילו להתפעל ותתחילו לעבוד.” זכרו מה שיש לכם.

זכרו מי אתם!

וְאַחֲרֵי כָךְ הוּא אֲמַר לָנוּ, "זְכֹרוּ מִי אַתֶּם!" זְכֹרוּ מִי אַתֶּם! הַבִּיטוּ בַּמִּקְרא 23, "הַכֹּל שֶׁלְּכֶם הוּא וְאַתֶּם שֶׁלַּמָּשִׁיחַ וְהַמָּשִׁיחַ שֶׁלַּאֲלֹהִים הוּא." לֹא רַק נִתְנָה לָכֶם הַכֹּל בַּמָּשִׁיחַ, כִּי אִם נִתְנָתֶם לַמָּשִׁיחַ וְהַמָּשִׁיחַ לַאֲשֶׁר נִתְנָתֶם הוּא מָשִׁיחַ אֱלֹהִים. פָּאוּלֹוס מְנַסֶּה לְהַנִּיחַ אֹתָנוּ בְּתַחְבֵּלָה רַחְבָּה יוֹתֵר. הוּא מְנַסֶּה לְהַחֲלִיף אֶת תְּפִיסָתָנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִמְלֵא עוֹד הָעַצְמִיּוּת אֶת כָּל אֻפְקַת הַחַיִים לָנוּ, כִּי אִם נִרְאֶה אֶת עַצְמֵנוּ בְּנֹכַח. הַכֹּל שֶׁלְּכֶם הוּא, אַתֶּם שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, וְהַמָּשִׁיחַ שֶׁלַּאֲלֹהִים הוּא, הוּא הַמְּשֻׁלֵּחַ עַל הַכֹּל וְבַכֹּל הַכֹּל.

אַתָּה שֶׁיִּלְבֵּשׁ לְישוּעַ!

וְזֶהוּ הַעִיקָּר הַפְּשׁוּטִים עַל גַבֵּיֶיךָ הַיּוֹם אִם אַתָּה נִשְׁיָא. הַעִיקָּר הַפְּשׁוּטִים עַל גַבֵּיֶיךָ הוּא – אַתָּה שֶׁיִּלְבֵּשׁ לְישוּעַ. אַתָּה שֶׁלּוֹ הוּא! אַתָּה לֹא שֶׁלְּעַצְמֶךָ. אַתָּה נִקְנָה בְּמִחְיר. אַתָּה שֶׁלּוֹ הוּא. וְהוּא שֶׁלַּאֲלֹהִים הוּא, כְּדֵי שֶׁעַל כָּל רַגְלָה אַחַת, אִם יוּכַל לְהַעֲתִיק מִלָּה מֵאבְרָהָם קוּיְפֶר, כְּתוּב עַל כָּל רַגְלָה אַחַת מִחַיֶּיךָ, מִחַיָּי, מִעוֹלָם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ חַיִים, יֵשׁ תְּבוֹאֹתֵי אֱלֹהִים הַחַיִים וְזְכוּיוֹתֵי הַמָּשִׁיחַ, הַמֶּלֶךְ יֵשׁוּעַ. וְעַל הַכֹּל, עַל כָּל אֲנַחְנוּ, הוּא אֲמַר, "שֶׁלִּי!" וּמִבַּעֲמָדָה הַזֹּאת, הַהֹּד הוּא נִדְמֶה וְהַצְנָעָה בָּאָה.

קְרָאתי בְּקִרְבָּא שֻׁנִּים מִדְבָרָיו שֶׁל נִיל אַרְמְסְטְרוֹנג. הוּא הָיָה מַשְׁקִיף עַל הָרָגַע הַהוּא כְּשֶׁהוּא עֹמֵד עַל הַיָּרֵיעַ וְהוּא מַבִּיט לְעַד הָאָרֶץ. וְהוּא אֲמַר כָּזֹאת, "וְלִפְתְעָם הִכָּה בִי שֶׁהַגּוֹלֶה הַקְּטַנָּה הַהִיא, הָאָרֶץ הַיְפָה הַכְּחוּלָה, הִיא הָאָרֶץ. שַׂמַחְתִּי אֶת אֶצְבַּעִי וְסִתְרֵי עַיִן אַחַת וְאֶצְבַּעִי כִּסָּה אֶת הָאָרֶץ." וְאַחַר כָּזֹאת הוּא אֲמַר, "לֹא הִרגַּעְתִּי לִהְיוֹת גִּבֹּר; הִרגַּעְתִּי לִהְיוֹת קְטַן מְאוֹד."

כאשר פאולוס מסכם את הפרק השלישי, הוא רוצה שנרגיש כך עם העצמתו ותהילתו של האלוהים סביבנו – לא להתפאר, לא להכות בחזה שלנו ולפרסם את חוכמתנו שלנו, אלא לפתע להיות ענוים, מודעים לכך שאנחנו באמת קטנים מאוד לפני העצמתו הבלתי מוגבלת של אלוהים ואבינו של אדוננו ישוע המשיח, לפני הנוף הבלתי נגמר של חסדו כלפינו בבנו. במקום טענותינו הגאוותיות והמפלגות, האם פאולוס לא קורא לנו, להפנות את עינינו אל ישוע ולראות במלואו את פניו הנפלאים כדי שדברים של הארץ – התפארות, גאווה, חלוקה – יאבדו באופן מוזר בבהירות של תהילתו וחסדו. זכרו מי אתם וזכרו מה יש לכם. השכחתם את הזכויות שלכם? האם התחלתם למלא כל פינה באופק כדי שלא תוכלו לראות מעבר לצורכיכם, דרישותיכם והעדפותיכם הקטנות?

פאולוס רוצה לקחת אתכם לנוף רחב יותר כדי להראות לכם כיצד האדון הפריש את כל הדברים לכם כדי שכל הדברים יעבדו יחד לטובתכם כאשר אתם חיים תחת שלטונו של מלך ישוע. ואז הוא רוצה להזכיר לכם, "אתם לא שייכים לעצמכם, אז אתם לא יכולים לחיות בדרכם יותר! אתם שייכים למשיח ששפך את דמו כדי לעשות אתכם לשלו." ומעל לכל הוא שלטונו של האלוהים – מי אתם – ולמי שייכים כל הדברים, למי תהילה. כדי שנראה את הנוף העצום הזה, הגאווה העצמית שלנו מתחילה להיראות באמת באופן קלוש – אלא, לא באופן קלוש, אלא באמת מגוחך למדי. ובצניעות, במקום גאווה וריב ומריבה, באה הערצה והל praise והפלא לאלוהים אשר פדה אותנו ונתן לנו את כל הדברים בבנו, אנחנו מתחילים להשתחוות ולעבוד. וכך יעזור לנו האדון לזכור מה יש לנו ומי אנחנו כדי שלא נהיה מרומים ולא נתפאר באנשים אלא ניתן את כל התהילה לו.

נב pray יחד!

ה' אלוקינו, אנו מודים לך על גדלות החסד, שכל הדברים שלנו. אנו מודים שאיננו יודעים מה זה אומר באמת. מה זה אומר? האם נוכל אי פעם למצות את חקר הנוף הזה לכל אורך הנצח? כל הדברים שלנו. אנו מברכים אותך שזה נכון. איזו הבטחה. ואנו מברכים אותך שאיננו שייכים לעצמנו. אנו שייכים למשיחנו הנאמן ישוע המשיח, אשר פדה אותנו לא בכסף וזהב אלא בדם היקר שלו, כך שלא שערה אחת יכולה ליפול מראשנו מבלי שכל הדברים חייבים לעבוד יחדיו לישועתי. ולכן הוא עושה אותי מוכן ברצון מהיום והלאה לחיות בשבילו. הלוואי שתעשה זאת בקרבנו, בבקשה, בזמן שאנו זוכרים מחדש את הזכויות שלנו ולומדים כאשר אנו רואים את גדלות הנוף של החסד סביבנו, להפסיק את התאמתנו הגאוותנית ולבו ביראה והל praise? כי אנו מבקשים זאת בשם ישוע, אמן.