כבר, עדיין לא

1 קורינתיים 4:8-21

מאת דוד סטריין

לפני שנתחיל, הרשו לי שוב לאחל לכל אמהות בקהילה חג האם מאושר מאוד. בזמן שבו משפחות נמצאות תחת לחצים רבים מהתרבות שלנו, הק calling של אם דורש הקרבה, אומץ וסבלנות. אנחנו צודקים לחגוג את המתנה הגדולה שאת כולכן לתת למשפחות שלנו ולכנסייתנו. אנחנו אסירי תודה לכם מאוד. ייתכן שאתם מבקרים אותנו היום כדי לחגוג עם המשפחה שלכם בסוף השבוע. ואם זה נכון, אנחנו שמחים במיוחד לקבל את פניכם. אנחנו רוצים להיות מארחים טובים, כפי שאמרתי קודם, אז אם נוכל לשרת אתכם בכל דרך שהיא, נשמח אם תודיעו לנו כיצד נוכל לעשות זאת.

אז רובנו היום חוגגים; יש כמה מאיתנו שעבורם היום הוא מרגש וכואב. חלק מאיתנו מתאבלים על אובדן של ילד או על אובדן של אם. חלק מאיתנו התאווה להיות הורים ולא יכלו להביא ילדים לעולם. אז עבור חלק מאיתנו, חג האם היום הוא קשה. הרשו לי לומר, אם זה מתאר אתכם, שאנחנו אוהבים אתכם, שאנחנו מתפללים עבורכם, ואנחנו מתפללים במיוחד היום שהאלוהים ינחם את לבבותיכם.

אם אתם חדשים לכנסיית פרסביטריאנית הראשונה, תבחינו כי הדפוס הרגיל שלנו כשזה מגיע להטפה הוא לעבוד דרך חלקים גדולים של הטקסט המקראי, חלק אחר חלק, פסוק אחר פסוק. אנחנו עושים זאת כי אנחנו רוצים לנסות ולהכניס את עצמנו תחת סמכותו של התנ"ך ולא לבחור ולבטל לפי רצוננו. וזה אומר שכאשר עבדנו את דרך המכתב של פאולוס לקורינתיים הראשונה, הבוקר הגענו ל1 קורינתיים פרק 4, פסוקים 8 עד סוף הפרק. אז בבקשה, קחו עותק של הכתובים מהכיסאות מלפניכם ופנו לשם איתי; עמוד 954 בתנ"ך של הכנסייה. 1 קורינתיים פרק 4 בפסוק 8, עד סוף הפרק.

לפני שנקרא, הרשה לי להזכיר לך קצת על המקום בו היינו עד כה באיגרתו של פאולוס. כנסיות קורינתוס שקעו בפלגנות, במשפטיות, בקלקול ובדיבוק, וכל אלה הונעו והוזנו על ידי חטא הגאווה. הם התפארו בעצמם. ופאולוס כותב לקורינתים כדי להתמודד עם הבעיות האלה. וזה תפס את תשומת לבו באמת מאמצע פרק 1 ועד עכשיו. וכאשר אנו שוקלים את החלק האחרון של פרק 4, אנו רואים את פאולוס מביא את הדיון שלו בנושאים האלה - גאווה, חלוקה ומשפטיות בקורינתוס - לסיכום. התחלנו לבחון את פרק 4 לפני שבועיים. ב verses 1 עד 5 ראינו כי למדנו או פאולוס מלמד אותנו שם, כיצד להתמודד עם גאווה ומשפטיות כאשר אנו מקבלים את הקצה של משפטיהם של אנשים אחרים כאשר הם שופטים אותנו. שם ב verses 6 ו- 7, ראינו בפעם האחרונה, פאולוס עוזר לנו להתמודד עם גאווה ומשפטיות ועם הקלקול שהיא יכולה לגרום כאשר אנו מוצאים כי גאווה מוסתרת ומרקיבה בלבבותינו.

ועכשיו בבוקר זה פאולוס מעלה שתי נקודות אחרונות על גאווה וחלוקה בקורינתוס. ב verses 8 עד 13 הוא יתמודד עם הציפיות השגויות של הקורינתים; הציפיות השגויות שלהם. ואז ב verses 14 עד 21, יש לו exhortation משפחתי מסכם. ציפיות שגויות ו exhortation משפחתי. אלה שני הנושאים הגדולים, הכותרות תחתיהם נשקול את תורתו של פאולוס כאן - ציפיות שגויות ו exhortation משפחתי. לפני שנפנה את תשומת לבנו לשמוע את דבר ה' נקרא וי preach, עם זאת, בואו נעצור לרגע ונבקש מאלוהים לעזור לנו בזמן שאנו מתפללים. תתפללו איתי?

אבינו, אנו אוהבים אותך ואנו רעבים וצמאים לצדקה. אנו זוכרים את הבטחתו של מושיענו כי אלו הרעבים והצמאים לצדקה ישבעו. וכך, כבניך, אנו באים, מתפללים כי תמלא את הבטחתך בניסיוננו הבוקר. ועל ידי מעשהו של רוח הקודש, תזין את לבבותינו בדברך הקדוש, לשם ישוע. אמן.

ספר קורינתיים פרק 4, פסוק 8. זהו דבר אלוהים העליון:

כבר יש לכם כל אשר תרצו! כבר העשיתם עצמכם עשירים! בלעדינו נעשתם מלכים! ומי יתן כי תמלכו, כדי שנוכל לשתף עמכם את השלטון! כי אני חושב כי אלוהים הציג אותנו, השליחים, כאחרונים, כגברים המורשעים למוות, כי נעשינו מראה לעולם, למלאכים ולבני אדם. אנו כסילים לשם המשיח, אבל אתם חכמים במשיח. אנו חלשים, אבל אתם חזקים. אתם מועלים לכבוד, אבל אנו בבוז. עד השעה הזאת אנו רעבים וצמאים, אנחנו לבושים בלבושים מרופטים ומכים ונטושים, ואנחנו עמלים, עובדים בידינו. כאשר מלבים אותנו, אנו מברכים; כאשר רודפים אותנו, אנו סובלים; כאשר מגדפים אותנו, אנו מתחננים. נעשינו, ועדיין, כסחבת העולם, כפסולת כל הדברים.

לא אכתוב את הדברים האלה כדי לביישכם אלא כדי להזהירכם כי ילדיי היקרים. אף כי יש לכם רבים מדריכים בישוע המשיח, אין לכם אבות רבים. כי אני נעשיתי אביכם בישוע המשיח באמצעות הבשורה. אני מבקש מכם, הוו מחקים של. על כן שלחתי אליכם את תימוטיוס, בן יקירי ונאמן בישוע, להזכיר לכם את דרכי בישוע, כאשר אני מלמד בכל מקום ובהיכל. ישנם שחצנים, כאילו אני לא בא אליכם. אך אבוא אליכם בקרוב אם ירצה ה', ואגלה לא את דבריהם של החצנים האלה אלא את כוחם. כי ממלכת ה' אינה מורכבת מדבר, אלא מכוח. מה אתם חפצים? האם אבוא אליכם עם שרביט, או עם אהבה ברוח ענווה?

אמן, ונותנים אנו תודה לאלוהים כי דבר אלינו בדברו הקדוש.

ציפיות שגויות

כמו שאמרתי אז, הדבר הראשון שאני רוצה שתראו כאן הוא תגובתו של פאולוס לציפיות השגויות של הקורינתים. היו להם ציפיות שגויות על החיים הנוצרים. כאשר יש לי את הזכון לעסוק בקounseling לפני נישואים, אני אדבר עם הזוג על ארבע קווי התקלה שנוטים לרוץ דרך כל נישואים. כמעט כל ויכוח שתעשו אי פעם, אני אגיד להם, קשור לאחד מארבעת הדברים האלה בדרך אחת או אחרת. האם אתם מוכנים? אני תוהה אם תוכלו לנחש אותם. ארבע קווי התקלה - כסף, מין, חמות, וילדים. ארבע קווי התקלה. רובכם נלחמים על כל הדברים האלה, אני יודע. כולנו נוטים לכך. רוב התסכולים והבעיות בנישואים שלנו קשורים לאחד מהם. והסיבה שהם לעתים קרובות מקורות של חיכוך קשורה למשהו אחר שרץ דרכם וגורם להם להיות כה בעייתיים. וזה ציפיות שגויות. אנו מצפים יותר מדי. אנו לא מציאותיים על איך הדברים יהיו או לא מציאותיים על צורכי בן/בת הזוג או על היכולות שלנו. אנו עושים כל מיני הנחות שאיננו מתקשרים או מתמקחים כראוי. וכך הציפיות השגויות שלנו הופכות את הכסף, המין, החמות והילדים לא למקורות של שמחה וחוזק בנישואים כפי שצריך להיות, אלא לעתים קרובות לנקודות של מתח ומקורות של חיכוך. ציפיות שגויות יכולות לגזול את השמחה כמעט מכל דבר. ואם איננו זהירים, ציפיות שגויות יכולות אפילו לשבור מערכות יחסים.

זה היה בהחלט מה שקרה בקהילות בקורינתוס - ציפיות שגלות החלו לשבור את היחסים ולגרום לחלוקה. היו להם ציפיות שגלות לגבי טבעו של החיים הנוצרים. הביטו עםי בפסוקים 8 עד 13. אלה הדברים שאמרו הקורינתיים על עצמם. פול משקף אותם לקוראיו שלו עם יותר מאשר נגיעה של אירוניה נושכת, אפילו סרקזם. האם אתם רואים זאת בכתוב? הביטו בפסוק 8. הוא אומר, “כבר יש לכם כל מה שאתם צריכים! כבר נעשיתם עשירים! נעשיתם למלכים!” תוכלו לתרגם זאת, “התחלתם למלוך!” היה זה, “התחלתם למלוך,” הוא אומר, “שאוכל למלוך עמכם. אתם חושבים כי התפאורות שיבואו כבר עלו עליכם בשלמותן. לו רק היה זה נכון!” אומר פול. או הביטו בפסוק 10. “אתם חכמים במשיח. אתם חזקים. אתם מוערכים.” כך ראו עצמם הקורינתיים. אתם זוכרים כי התפארו בעליונותם הרוחנית. התפארו במתנות העל-טבעיות שלהם, כפי שנראה כאשר המכתב יתגלה. התפארו בחוכמתם ובתובנותיהם המיוחדות. אחרי הכול, אמרו, “האם לא מת ישוע וקם לתחייה? סוף העידנים הגיע! הכתובים התגשמו. העולם החדש כבר כאן!”

כבר יש לנו הכול!

הבעיה שלהם, אתה רואה, היא שהם הביטו על כל המציאויות הנפלאות של הבשורה שבהן הם נמשכו על ידי עבודתו של רוח הקודש כאשר הם האמינו בישוע, ואמרו, “יש לנו כבר הכל! הכל כבר כאן! אין שום דבר יותר!” הם הגיעו למסקנה כי נוצרים צריכים לצפות לשמחותיהם המלאות כאן, לברכותיהם הגבוהות ביותר כאן, לחוויותיהם המתוקות ביותר של החסד כאן. אין כאן סבל, אין עצב, אין עוני, אין כאב. “זה מה שיש לנו במשיח,” הם אמרו. “יש לנו כל מה שאנחנו רוצים. אנחנו עשירים! אנחנו כבר התחלנו למלוך. אנחנו חכמים, אנחנו חזקים, אנחנו נכבדים!” המילה המרכזית בטקסט שלדעתי מסכמת את השקפתם על השלמות של ברכת נוצרית בעולם הזה היא המילה הזאת, “כבר,” המופיעה פעמיים בפסוק 8. “כבר יש לכם כל מה שאתם רוצים! כבר נעשיתם עשירים!” כאילו הם טענו מראש, כבר עכשיו, שיש להם משהו שצריך לחכות לו עד הסוף. אתה רואה, הם אמרו שאם אתה באמת חי חיים נוצריים נאמנים, אם אתה באמת רוחני, אם אתה באמת מאמין, אז זה מה שאנחנו מצפים לראות בחיים שלך – גן עדן על הארץ כבר; הבריאה החדשה כבר. ניצחון על החטא והסבל והעצב כבר. החיים הטובים ביותר שלך כבר.

בעיית הגאווה

אין פלא שהיו להם בעיות גאווה. אין פלא שהם הביטו על אחרים בכנסיות שלהם שלא היו בדיוק ברמה שלהם, שסבליהם היו כהות לזהותם כפחות רוחניים, שמאבקם עם החטא הנותר היה להם הוכחה לכך שהם נחותים. אבל פאולוס לא יעמוד בזה כלל. האם הוא כן? בעוד שהקורינתיים חושבים שאפשר לקבל את השפע המלא של הברכה הנוצרית כבר עכשיו, אם רק תאמינו מספיק או תהיו רוחניים מספיק, השליח פאולוס יודע טוב יותר. ראו איך הוא משווה עצמו להם בפסוק 9. “כי אני חושב שהאלוהים הציג אותנו, השליחים, כאחרונים, כגברים שנידונו למוות, כי הפכנו למראה לעולם, למלאכים ולבני אדם. אנו כסילים למען המשיח. אבל אתם חכמים במשיח. אנו חלשים אבל אתם חזקים. אתם מוערכים בכבוד אבל אנו בזויים.” הם טענו שהנוצרי הרוחני באמת חי בגבהים של ניצחון, אבל הנה השליח פאולוס עצמו, מראה פומבי, כגבר שנידון למוות, נחשב לכסיל למען המשיח, חלש ומוזל בדרך כלל.

חיו בהווה

ואם המילה שמסכמת את הציפיות המוטעות והלקויות של הקורינתים היא המילה, "כבר", העולם הבא הוא שלנו, "כבר", שימו לב לאלטרנטיבה של פאולוס בפסוק 11. "עד השעה הזאת, אנו רעבים וצמאים. אנחנו לבושים בצורה ירודה ומוכים ונטושים וכו'." פאולוס לא חי בעולם הבא; הוא חי בשעה הזאת. הקורינתים טענו כי מה שעדיין לא בא, בא אליהם כבר. אבל פאולוס מודל גישה שונה לחלוטין - אחת שמכירה בכך שבעוד התהילה מובטחת לנו, היא עדיין לא באה. ולכן הוא חי עכשיו, בשעה הזאת, בעולם שבו לעקוב אחר ישו פירושו עבורו רעב ודחוק. הוא עושה עבודה ידנית, הוא אומר, כדי להתפרנס. הוא נגדע, למרות שהוא מברך בתמורה. הוא נרדף והוא סובל. הוא מושמצם והוא מתחנן ומתפלל עם חוטאים באמצעות הבשורה להיות מ riconciled לאלוהים. הוא נעשה, הוא אומר, כמו סחבת העולם, הפסולת של כל הדברים. "זה," אומר פאולוס, "הוא החיים הנורמליים של נוצרי. הלא תציבו את הציפיות שלכם נכון, קורינתים? אם אתם מחפשים ניצחון יומיומי, אם אתם מצפים לרכוב על הגבהים ולעלות מעל החטא והסבל, אם אתם חושבים לעצמכם, 'אם רק היה לי מספיק אמונה, הדברים היו טובים יותר,' הציפיות שלכם מהחיים הנוצרים הם לגמרי לא נכונים.

תוצאות השגיאה הקורינתית

ואחת משתי הדברים האלה תקרה אם תקבל את הטעות של הקורינתיים. ראשית, ת deception את עצמך לחשוב שאתה, למעשה, טוב יותר מהאחרים. תתחיל להתפאר, כמו שהם עשו, בעליונותך הרוחנית, ולבוז לאחרים. או, תגיע למסקנה שכישלון שלך להגיע ל"חיים הטובים ביותר עכשיו" הוא באשמתך בלבד. איזה כישלון מר! אתה! זה למה אתה סובל! איזו אמונה חלשה יש לך! זה למה אתה מתקשה להסתדר! איזה שקר מחריד של השטן הבשורה של השגשוג באמת. אבל כמה בקלות היא עדיין זוחלת לתוך חשיבתם של הטובים ביותר בינינו. הלא שמעת אפילו נוצרים בוגרים אומרים, "על איזה חטא שלי אלוהים מעניש אותי שיהיה לי כל כך קשה כל כך הרבה זמן?" אולי אתה אפילו אמרת זאת בעצמך? "למה זה קורה לי? אולי פספסתי משהו? אולי יש משהו שאני צריך לעשות, רמה שאני צריך עדיין להגיע אליה בחיי הנוצרים שיהיה הכל בסדר?" זה קורה בגלל שזה באשמתי! האם אתה מזהה זאת? שמעתי זאת לעתים קרובות כרועה.

למד להבין את הזמנים

אבל פאולוס אומר, "לא, לא! זה לא זה בכלל!" לא, אתה חייב ללמוד להבין את הזמנים. זה המקום שבו אנו חיים עכשיו. אנו לא חיים בעולםที่จะ בוא; זה עדיין לא, בכל אופן שהקורינתיים טענו. התפאורות שיבואו אחרי שהחטא יעבור, אחרי שכל הדמעות יימחקו, אחרי שחרטה לא תטריד אותנו יותר וסבל לא יתפרץ יותר. התפאורות שיבואו יבואו בקרוב, יום אחד, אבל לא עכשיו. עד לשעה הנוכחית, ללכת אחרי ישוע, פאולוס אומר, פירושו שמחה, נפלא. זה אכן פירושו שמחה, אבל זה יהיה שמחה, פעמים רבות, דרך דמעות. זה פירושו התקדמות בקדושה - תהילה לאלוהים! התקדמות בקדושה. היום אני לא מי שהייתי אתמול, ומחר, בחסד אלוהים, לא אהיה מי שאני היום. התקדמות. אבל זה יהיה התקדמות איטית, התקדמות שקשה להשיג, והתקדמות לא מושלמת עד שנלך להיות עם ישוע יום אחד ולבסוף. זה אכן פירושו כוח על-טבעי שזורם בחיינו, מאפשר לנו לומר, "כן, אדוני," כאשר הוא קורא לנו לעשות דברים קשים. אבל זה יהיה כוח שמוצג בתוך חולשה. זה יהיה כוח הצלב. ציפיות שגויות, אתה רואה, הן משטח פורה לגאווה. קבלו את הציפיות שלכם לחיים הנורמליים של נוצרי, פאולוס אומר לנו. חיו בשעה הנוכחית; לא בעולםที่จะ בוא. זה עדיין לא. ציפיות שגויות.

ה exhortation משפחתית

ואז שנית, פאולוס מציע exhortation משפחתי. אתה יכול לראות את השפה המשפחתית החמה בכל החלק האחרון של הפרק. ראה למשל את הפסוקים 14 ו-15: “לא כותב אני את הדברים האלה כדי לביישכם אלא כדי להזהירכם כבניי היקרים. כי אף כי יש לכם רבים מדריכים בישוע המשיח, אין לכם אבות רבים. כי אני נעשיתי אביכם בישוע המשיח דרך הבשורה.” פאולוס, תזכור, נטע את הכנסייה בקורינתוס; הוא הוביל רבים מהם לאמונה בישוע. הוא כמו אבא רוחני; הורה להם דרך הבשורה. וכעת הוא נקט טון חד יותר בפסוקים 8 עד 13. אבל עכשיו, כהורה לילדיו, הוא מרכך. “אינני מנסה לביישכם,” הוא אומר, “אינני מנסה להורות לכם, להזהירכם כבניי היקרים.”

ועכשיו זה יום האם, ואמהות, אתן מבינות את זה - האתם לא? תשתמשו בכל הכלים העומדים לרשותכם כדי להגיע לילדיכם ולעשות אותם להבין, במיוחד אם אתם רואים אותם הולכים בדרך הלא נכונה ומתרחקים. זה למה אנחנו חוגגים את אמהותינו היום, הלא כן? הן הזהירו אותנו כבנים יקרים, וזה כואב לפעמים, אבל זה אהבה שמניעה את זה ואנחנו טובים יותר בגללה. זה בדיוק מה שפאולוס עושה כאן. ילדיו באמונה, שאותם הוא אוהב עמוקות, הם עומדים לסטות מהדרך והוא מנסה להנחות אותם בחזרה לדרך הנכונה. התפארותם היא בלתי מבוקרת, וכיוון שהוא אוהב אותם באהבת הורה, הוא מוכיח אותם.

חקו אותי!

והוא משתמש, אם אוכל להרחיב את מטפורת ההורות קצת, מקווה שלא עד כדי שבירה, הוא משתמש בשלושה כלי הורות, שלושה כלי הורות כדי לנסות ולהחדיר את תוכחתו. אני מעז לומר שכל אמא בחדר, אולי אפילו כל אבא, השתמשו בכלים אלו מפעם לפעם. ראשית, בפסוק 16 שימו לב, הוא מדגמן את הדרך הנכונה עבור ילדיו באמונה. “אני דוחק בכם, הוו מחקים של!” דיברנו על זה, אם הייתם כאן בשבוע שעבר, במקום הטריאומפליזם שסימן את הקורינתים, הוא רוצה להראות להם מה נראה החיים הנורמליים של נוצרי באמת. וכך הוא קורא להם “לחקות אותי בכל המאבק והסבל ודרישות הסבלנות שהם החיים הנורמליים של נוצרי!” הוא אומר, “חקו אותי!”

פרוס אח גדול!

ואז הכלי השני של הורות שהוא משתמש בקורינתים הוא לפרוס אח גדול. ראו את זה בפסוק 17? “על זה שלחתי אליכם את תימוטיוס, בני היקר והנאמן באדון, להזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר אני מלמד אותם בכל מקום בכל כנסייה.” לפעמים אח גדול יכול לעבור כאשר אמא או אבא לא יכולים. פול שולח להם את תימוטיוס שמזכיר להם את פול, גם בדרך שהוא חי וגם בהוראתו.

אל תגרמו לי לעלות לשם!

ואז אולי ניתן לסכם את האסטרטגיה ההורית השלישית של פאולוס במשפט הזה. ראו אם אתם מזהים את המשפט הזה, הורים? פסוקים 18 עד 21, "אל תגרמו לי לעלות לשם! אני עולה לשם!" זה מה שהוא אומר! אתם רואים את פסוק 18? "יש אנשים שחושבים שהם גדולים כאילו אני לא בא אליכם, אבל אני אבוא אליכם בקרוב אם ירצה ה', ואגלה לא את הדברות של האנשים הגדולים האלה אלא את כוחם. כי מלכות האלוהים אינה מורכבת מדברות אלא בכוח. מה אתם רוצים? האם אבוא אליכם עם שרביט או עם אהבה ברוח ענווה?" הוא רודף אחריהם. הוא משתמש בכל כלי הורי שבתיק הכלים שלו כדי לנסות ולהחזיר אותם מעליהם בגאווה לתשובה ולענווה. הוא אפילו מוכן להביא משמעת ביניהם. אתם רואים זאת בפסוק 21. הוא מאוד רוצה לבוא אליהם באהבה וברוח ענווה, אבל אם הוא צריך לממש משמעת ביניהם כשהוא בא, הוא מוכן לעשות זאת. איך הם יגיבו להזהרה המשפחתית תקבע את הדרך שהוא יבחר. אבל תוכניתו היא לקרוא להם לתשובה; לנצח אותם, לא לדחות אותם, וודאי שלא לב shame אותם או לפגוע בהם.

וכך הוא אומר, "כשאבוא, אני הולך להאיר את הזרקור על האותנטיות הרוחנית של אותם מנהיגים יהירים בקורינתוס, הגורמים לכל כך הרבה חלוקה וצרות ביניכם." במילים אחרות, הוא אומר, "אני רוצה לראות אם הם רק מדברים או אם הם יודעים משהו על המציאות של כוח על-טבעי, שהוא המאפיין המהותי של מלכות האלוהים. לא דיבורים," הוא אומר, "אלא כוח - מציאות, מציאות רוחנית. האם הם יודעים משהו על מציאות רוחנית?" זו השאלה שהוא רוצה שיתשאלו את עצמם לפני בואו. זו באמת השאלה שהוא רוצה שנשאל את עצמנו כשאנו קוראים את דבריו. האם חיי הנוצרי שלי הם רק דיבורים או שאני מכיר את המציאות הרוחנית? האם זה רק מילים והצגה חיצונית, או שאני מכיר משהו מכוח הצלב, כוח החסד, כוחו ופועלו של הרוח הקדוש בלב שלי? זה מה שהוא רוצה! לקרוא לנו לבחון את לבנו, לאתגר אותנו להיות אמיתיים סוף סוף. הוא רוצה לקרוא להם, לקורינתים האלה ששמו לב לדברנות ורטוריקה ושהם דחו את פאולוס כדובר נחות, להבין שרק דיבורים הם חוסר רלוונטיות וכי חיים וכוח הם מה שאנחנו צריכים.

אז בואו נסגור עם זה. נניח שכאשר אתה בוחן את חייך הנוצרים, אתה מגלה שזה היה למעשה רק ידע והמון דיבורים במשך זמן רב מדי. נניח שהובלת על ידי אלוהים, תחת השירות של דברו, להודות שזה בעצם הכל הצגה. ובכן, מה עכשיו? מה אתה עושה אם אתה מגלה זאת הבוקר? אני חושב שיש לנו רמזים בכתוב. אחד מהם עולה אם אתה מסתכל אחורה על החלק שבו קראנו שפאולוס הולך לשלוח אליהם את תימוטיוס. אתה רואה את זה בפרק 17? "על זה שלחתי אליכם את תימוטיוס, ילדי האהוב והנאמן באדון, כדי להזכיר לכם את דרכי בישוע המשיח." הוא קרא להם לחקות אותו. הוא רוצה להוות עבורם מודל למציאות רוחנית. הוא שלח את תימוטיוס אליהם כדי להזכיר להם איך זה צריך להיראות. דרכיו בישוע המשיח. מציאות רוחנית, החיים שיש בישוע המשיח. מה אתה עושה אם אתה מוצא שהנצרות שלך היא צורה חיצונית, לא מציאות פנימית? מה אתה עושה אם זה רק דיבורים אבל אין שום כוח? אתה צריך לרוץ אל ישוע המשיח. אתה צריך להיכנס אל ישוע המשיח. היום, עכשיו, אין יותר תירוצים, אין יותר דיחוי. אל תביא את שושלתך; אל תתחנן על תעודותיך הדתיים. זה הזמן להיות כנים. זה מה שפאולוס רוצה מקורינתוס. זמן להודות על חטאך ועל צורך ולקרוא אל אדון ישוע המשיח למציאות ולא רק לביצוע דתי. לא חיצוניים, לא צורה של מילים שמכחישה את כוחה. ישוע המשיח ישבר לתוך חייך ויתחיל את אותו פרויקט שיפוץ מפואר, אם כי איטי וקשה, בלב שלך אם תשפיל את עצמך ותבוא אליו. זה מה שהוא קורא לקורינתוס; זה מה שהוא קורא לנו כאשר אנו בוחנים את לבנו. האם הנצרות שלי רק דיבורים, או שאני מכיר את הכוח שבו מורכבת ממלכת אלוהים?

וכך יש כאן קריאה לתקן את הציפיות שלנו לגבי טבעה של החיים הנוצריים. עולם זה, אומר ישוע, "בעולם הזה תהיו בצרה. אני אהיה עמכם כדי לחזק ולתמוך בכם בכל צעד בדרך. אבל זה יהיה קשה. יש כבוד לבוא, אבל עכשיו זה לא עדיין." ואנחנו נקראים לבדוק את לבנו לאור הפצת משפחתו של פאולוס. האם אתה אמיתי? האם אתה אמיתי? או שזה הכל רק דיבור? בואו ורפו את הברך לפני המלך ישוע והתגלו באמת. בואו נתפלל יחד!

אבינו, כשאנו כורעים ברך לפנייך, אנו מודים כמה מיומנים אנו יכולים להיות בהעמדת פנים, בהיותנו רק דיבור, בעל צורה של אדיקות אבל מכחישים את כוחה. בבקשה, תסלח לנו? וכשאנו עומדים בצניעות לפניך, אנו מתפללים, אנו מתפללים, ה' אלוקינו, שתשתול אותנו, את כולם, לתוך המשיח. הבאנו למשיח כדי לכ bend את הברך תחתיו, לפניו, והודו לו לבדו להיות אדון ומלך ותקווה ושמחה ומנוחה ומקלט. עזור לנו, ה' אלוקינו, היום להתגלה באמת ולמצוא כאשר אנו עושים זאת כי פלישת הבשורה המדהימה מתרחשת בלבבותינו כאשר אתה פורץ ומתחיל לשפץ אותנו כדי לעשות אותנו לשיקוף של בןך. כי אנו שואלים זאת בשם ישוע, אמן.