הבשורה בחברה תובענית

1 קורינתיים 6:1-8

מאת דוד סטריין

אנא, בבקשה, קחו עותק של הכתובים בידיכם והפנו איתי אל 1 קורינתיים פרק 6; 1 קורינתיים פרק 6, בעמוד 954 אם אתם משתמשים באחד מהתנ"כים של כנסייתנו. כעת, בפעם האחרונה היינו בפרק 5, והיינו חושבים על כמה מהשטחים הקשים שפאולוס עומד להתחיל לכסות בהמשך ספר 1 קורינתיים. פרקים 1 עד 4 היו שקטים ופשוטים יחסית, אבל כפי שאמרנו כשהיינו בפרק 5, מכאן והלאה זה רפטינג במים לבנים; נסיעה די מחוספסת. יש חומר מאתגר. בפעם האחרונה בפרק 5, תזכרו, הוא התמודד עם הבעיה של זנות ומשמעת כנסייתית. הפעם הבעיה שמטרידה את כנסיות קורינתיים נוגעת לאחים תובעים זה את זה, בדרך כלל על מחלוקות קלות בתוך האחווה של הכנסייה המקומית, בבתי המשפט האזרחיים. ופאולוס כותב כדי לאתגר אותם ולטפל בבעיה המזיקה הזו.

וכאשר אנו מנסים לחשוב על תורתו של פאולוס כאן, ישנם שני נושאים מקדימים שעשויים לעזור לנו כאשר אנו מתקרבים לטקסט כדי להבינו ולישמו כראוי. הראשון קשור למה שאינו אומר פאולוס ב-1 קורינתיים 6, פסוקים 1 עד 8. הוא אינו אומר כי ענייני החוק הפלילי צריכים להישמר בשקט ולטפל בהם באופן פנימי על ידי הכנסייה. זה לא המסר שלו. הוא אינו מציע כי גניבה או התעללות או עניינים מסוג זה צריכים להישמר מחוץ לבתי המשפט או מחוץ לחוק. למעשה, כאשר הוא דרש, השליח פאולוס עצמו היה מוכן לזמן את זכויותיו המשפטיות כאזרח רומי והוא עצמו פנה לבתי המשפט לצדק לתקן ולנקוט. השופט האזרחי, הוא יגיד לנו בפרק 13 של הרומיים, הוא משרתו של אלוהים, עבדו, אשר אלוהים מינה ומינה לטובתנו. אז פאולוס אינו אומר כאן כי איננו צריכים לערער לחוקי המדינה כאשר יש צורך. ישנם נסיבות שבהן המאמינים אינם נותרים עם שום ברירה, פועלים להגנת עצמם או אחרים, על ידי שימוש בחוקי המדינה כאשר אין ברירה אחרת.

זה לא מה שקרה בקורינתוס, עם זאת. נראה כי בקורינתוס, חברי כנסייה שכחו את חובותיהם כנוצרים לסלוח זה לזה ולאהוב זה את זה ולתרגל סבלנות זה עם זה. ובמקום זאת, השתמשו בבתי המשפט כדי לצבור נקודות, לעשות כסף ולהשיג יתרון תחרותי בעסקים ובחברה על חשבון אחים ואחיות במשיח. וכפי שניתן לדמיין, זה גרם להרס בפגישות של כנסיית קורינתוס. וכך זה הדבר הראשון שיש לזכור כאשר אנו עובדים על 1 קורינתיים 6: 1-11. פאולוס אינו בזלזול בשימוש הראוי בחוק אזרחי כאשר יש צורך, אלא הוא מאתגר את סוג השימוש לרעה בו למטרות אנוכיות ומרושעות שהיו נפוצות בקורינתוס.

העניין המקדים השני שיעזור לנו כאשר אנו מבקשים להבין את מסר פאולוס כאן קשור למידת האי-נוחות של הפסוקים 1 עד 8 כאשר אתה שם אותם בהקשר בחלק זה של המכתב. אז פרק 5, זכרו, פאולוס, עסק במקרה מאוד ספציפי וקשה של זנות מינית. והוא דיבר על משמעת כנסייתית עבור החבר הכנסייתי הזונה מינית ולא התחרט. ואז במחצית השנייה של פרק 6, הוא הולך לחזור לנושא החטא המיני. ואז באופן טבעי מאוד, הוא הולך לעבור לנושא אחר. אז בפרק 5 ובמחצית השנייה של פרק 6, הוא מדבר על מיניות לא מסודרת וחטאית. וכך אז, באופן טבעי מאוד בפרק 7, הוא הולך לדבר על הנישואין ועל מיניות מסודרת ומכובדת לאלוהים. וכל זה הגיוני במידה מסוימת; יש היגיון בזה.

וכך אנו מוצאים את עצמנו פונים לפרק 6, 1 עד 8, מגרדים את ראשינו קצת כי ממש כאן, בדיוק באמצע הדיון הזה על המיניות האנושית, נמצא העניין הזה על תביעות משפטיות. מה בעולם עושה פרק 6, 1 עד 8, כאן? אני חושב שיש שני דברים שכדאי לזכור כדי לעזור לנו לענות על השאלה הזו. ראשית, זכרו, כי בפרק 5 קרא פאולוס לקורינתים לבצע משמעת כנסייתית; הם סירבו למעשה, הם היו לא מוכנים לבצע משמעת כנסייתית במקרה של זנות מינית גסה, שערורייתית ופומבית על ידי אחד מחבריהם. אז בפרק 5, הם סירבו לנקוט פעולה רוחנית, כנסייתית, נחוצה נגד חטא אמיתי. אבל בפרק 6 – איך זה בניגוד – הם נראה כי הם שמחים מדי לנקוט פעולה משפטית ומשפטית מיותרת ומרושעת רק כדי לעשות כסף מהר.

שתי הדברים האלה לא נראים מתאימים כלל. האם הם כן? יש כאן ניגוד, סתירה, ועלינו להרגיש את עוקצם. הם זועמים על הרעיון של משמעת כנסייתית, אך אין להם שום בעיה לתבוע חבר כנסייה על כל אגורה שיש לו, אם רק תינתן להם הזדמנות. דברים אלה לא צריכים להיות כך, אומר פאולוס.

והסיבה השנייה לכך שהחומר הזה נמצא כאן כנראה קשורה לסדר שבו הוצגו הדברים לפאולוס על ידי הקורינתים מלכתחילה. והוא מגיב להם בסדר שבו הם הגיעו. והוא מגיב להם מקרה אחר מקרה, בין אם זה חלוקות בכנסייה בפרקים 1-4 או מוסר מיני או משמעת כנסייתית או תביעות בין מאמינים, הוא לוקח כל אחד, כמעט כמו מחקר מקרה, כדי להראות כיצד, ללא קשר לנושא שעשוי לעמוד בפנינו, התשובה והאנטידוט לכל אחד היא בדיוק אותו הדבר. הוא מיישם את הבשורה של ישוע המשיח הצלוי ללבבות ולחיים של המאמינים בקורינתוס. והוא אומר, "אם אתם באמת מבינים את זה, אם זה באמת מתחיל לחדור ולשנות את החשיבה שלכם מהיסוד, אז כל השאר ישתנה גם כן." הבעיה האמיתית בקורינתוס קשורה לכישלונם להבין ולהחיל את הבשורה.

וכך פרק 6, 1-11, הוא רק עוד מחקר מקרה אחד מבין כמה במכתב הזה שמראה לנו שהבשורה הטובה על ישוע באמת עובדת במציאות הקשה של עולם ששוגה, בדיוק כמו שלנו. אז בואו נשאף יחד, כשנקריא את החומר בעוד רגע, לשמור את הקונספטים והקטגוריות המקדמיים האלה בראשינו. הם יעזרו לנו, אני חושב, להבין את עיקר הטיעון של פאולוס. לפני שנקריא את הכתובים יחד, בואו נשפיל את ראשינו ונ기도!

אבינו, דברך נמצא לפנינו עתה. אנו מתפללים לחסד לשמוע אותו ולקבל את המסר שלו, ועל ידו, להימשך בחזרה, לכפוף את ברכינו לאדון ישוע שהוא מלך המלכים ואדון האדונים. כי אנו מבקשים זאת בשמו, אמן.

1 קורינתים פרק 6, פסוק 1. זהו דבר אלוהים העליון:

כאשר אחד מכם יש תלונה נגד אחר, האם הוא מעז לקחת את התלונה לדין לפני רשעים ולא לפני קדושים? או הלא ידעתם כי קדושים ישפטו את העולם? ואם העולם ישפט בידכם, היש לכם כושר לדון במשפטים של מה בכך? הלא ידעתם כי אנו נשפט מלאכים? כמה יותר, אם כן, בענייני החיים האלה! וכך אם יש לכם משפטים כאלה, למה אתם מביאים אותם לפני מי שאין לו מעמד בכנסייה? אני אומר זאת לבושה שלכם. היש ביניכם חכם דיו לשפוט את המחלוקת בין האחים, אבל אח הולך לדין נגד אח, וזה לפני לא מאמינים? להתדיין זה עם זה הוא כבר תבוסה לכם. למה לא תסבלו עוול? למה לא תנשלמו? אבל אתם עצמכם עושים עוול ומנשלמים – ואפילו את אחיכם!

או הלא ידעתם כי רשעים לא יירשו את ממלכת אלוהים? אל תטעו: לא זונים, ולא עובדי אלילים, ולא נואפים, ולא הומוסקסואלים, ולא גנבים, ולא חמדנים, ולא שכורים, ולא מקללים, ולא רמאים יירשו את ממלכת אלוהים. וכאלה היו מקצתכם. אבל נשטפתם, וקודשתם, ונומקתם בשם אדוני ישוע המשיח וברוח אלוהינו.

אמן, ונה praise את אלוהים כי דבר ב דברו הקדוש.

אם ננסה לזהות את הבעיה בשורש הבלגן בקורינתוס, האבחנה הטובה ביותר שנתקלתי בה היא מה שקורא אחד "שיכחה של הבשורה." שיכחה של הבשורה - זה מה שהם סובלים ממנו בקורינתוס. קראתי סיפור - למעשה ראיתי את הסיפור הזה באתר חדשות לפני כמה ימים על אדם בשם בנjamin קייל שנמצא מוכה ונטוש וכעת סובל מאמנזיה נוראית. הוא מבלה את כל זמנו בגלישה באתרי אנשים נעדרים כדי למצוא את עצמו; מנסה למלא את הסיפור הרקע החסר. הוא איבד את זהותו; הוא לא יודע מי הוא.

והקורינתי כאן מתנהגים - ופעם אחר פעם בשונות הבעיות שפאולוס מתייחס אליהן, אנו רואים זאת. הם מתנהגים כאילו משהו דומה קרה להם. יש להם מעין שיכחה של הבשורה. הבשורה הטובה על ישוע, הזהות החדשה שלהם בו, הוזנחה והתעלמה ונשכחה במצב אחר במצב. אם תסתכלו על הקטע שלנו, תראו את פאולוס מעלה את הנקודה הזו עם השאלה החוזרת שלו, "האם אינכם יודעים?" אז פסוק 2, "האם אינכם יודעים כי הקדושים ישפטו את העולם?" פסוק 3, "האם אינכם יודעים כי אנו עתידים לשפוט את המלאכים?" פסוק 9, "האם אינכם יודעים כי הרשעים לא יירשו את ממלכת אלוהים?" יש דברים שהם צריכים לדעת. פאולוס לימד אותם; קיפס לימד חלק מהם. אפולוס היה אצלם ולימד אותם; אחרים פתחו בפניהם את הכתובים. פאולוס כתב להם בעבר. הם למדו היטב את דברים של אלוהים והם צריכים לדעת. אבל נראה שהם שכחו. שלהם היא מקרה של שיכחה של הבשורה. ויש לכך תוצאות טרגיות.

במיוחד, הם מתחילים לתבוע אחד את השני בהתנהגות שמזכירה יותר את החיים הישנים שלהם מאשר את החיים החדשים שצריכים לאפיין אותם כנוצרים. ולכן שאל פאולוס בפסוק 1, "כאשר אחד מכם יש תלונה נגד אחר, האם הוא מעז ללכת לדין לפני העוולים ולא לפני הקדושים?" זה מי שהם עכשיו. הם קדושים. כלומר, הם קדושים - הושמו בצד על ידי החסד והעבודה של אלוהים בחייהם למען אדוננו ישוע המשיח; מוגדרים כשליחיו. והם לא צריכים עוד לחיות כמו פעם על פי ערכי העולם, אלא עכשיו על פי ערכי מלך ישוע ששייכים לו. הם נאבקו בבעיה שרבים מאיתנו עדיין נאבקים בה. הם נאבקים, עכשיו שהם נעשו נוצרים, להשליך את ההרגלים והתבניות והערכים של החיים הקודמים שלהם. האזינו, רק לרגע, לתיאור של אחד החוקרים על אופן פעולתם של בתי המשפט בעולם הקורינתיים. הוא אומר, "בהחלטה לתבוע, היה צריך לחשב תחילה את העלות ואת הסיכוי לנצח, לא על בסיס היתרונות של התיק, אלא על בסיס המעמד החברתי והקשרים החזקים של הנתבע. אנשים בעולם העתיק," הוא אומר, "התחרו על כבוד בבתי המשפט. ואדם אחד השיג כבוד על ידי דיכוי יריב. המרדף אחר הליטיגציה היה לעתים קרובות ללא קשר למרדף אחר הצדק."

ועתה, זו היתה הבעיה בקורינתוס! הם לא התעניינו בצדק; הם התעניינו בקידום אישי בחברה על חשבון אחרים שאיימו על מעמדם בדרך כלשהי. ולא משנה אם היו מאמינים או לא, זה לא עשה שום הבדל עבורם. "המקרים הטריוויאליים" שלהם, כפי שקורא להם פאולוס בפסוק 2, מריחים גאווה, התנשאות וחוסר אהבה, כשהם פעלו באותו אופן ישן כמו לפני שהפכו לנוצרים. הם סבלו מאמנזיה של הבשורה. הם שכחו שכעת הם "בישוע", שכעת ישוע הציל אותם, הם יצורים חדשים שעליהם לחיות חיים חדשים בהקשר של קהילת האל החדשה - כנסייתו של ישוע המשיח.

ופאולוס מתייחס לאמנזיה שלהם כאן בשלושה שלבים, בשלוש דרכים שזהותנו הבשורתית האמיתית צריכה לעצב מי אנחנו. ראשית, אם תסתכלו על הקטע, ראשית בפסוקים 1-3 הוא מדבר על עתידנו, לאן אנו הולכים כעת כנוצרים; הגורל שלנו. אחר כך, בשנייה, בפסוקים 4-8, הוא מדבר על ההווה, קורא לנו להתמודד עם איך אנו חיים כעת למרות העובדה שאנו נוצרים. ולבסוף, בפסוקים 9-11, הוא מדבר על העבר; מי שהפכנו להיות בחסד האל כאשר הוא עשה אותנו נוצרים. אם נוכל לתפוס את אלה, אומר פאולוס, נתחיל להחזיר את התחושה האמיתית של מי אנחנו כגברים ונשים בישוע וזה ישנה הכל.

עתידנו

אז בואו נשקול יחד את הפסוקים 1 עד 3, בבקשה. פאולוס מראה לנו את העתיד, העתיד שלנו, לאן אנו הולכים כעת שאנו נוצרים. כעת הוא יטען כי קהילת הנוצרים צריכה להיות מסוגלת למתווך בסכסוכים באופן פנימי ולעשות פיוס בין אחים ואחיות מאמינים ללא צורך לפנות לבתי משפט אזרחיים בעניינים רבים. אחרי הכל, הכנסייה היא חברה שלא כמו שום חברה אחרת, מוענקת ברוח אלוהים, חוטאים שניצלו בחסד ודבקים במשיח. וכך הוא ישאל בפסוק 5, "האם אין ביניכם מי שמסוגל לפתור סכסוך בין אחים?" הכנסייה צריכה להיות מסוגלת לעשות זאת. אבל כאן בפסוקים 1 עד 3 הוא אומר לנו מדוע עלינו ליישב את הבעיות באופן פנימי כאשר מאמינים נופלים ומתווכחים.

יעדנו לעתיד

והוא מראה לנו את יעדנו לעתיד. ראו את פסוק 2. "האם אינכם יודעים כי הקדושים ישפטו את העולם? ואם העולם עתיד להיות משפט על ידיכם, האם אתם לא מסוגלים לדון במקרים טריוויאליים? האם אינכם יודעים כי אנו עתידים לשפט מלאכים? כמה יותר אז, עניינים הנוגעים לחיים האלה?" ברקע כאן, כמעט בוודאות, יש פסוקים כמו מתי 19:28, דברי ישוע, שם הוא אמר לתלמידיו כי הם ישבו עמו על כיסאות, וישפטו את ישראל בבריאה החדשה. או כתבי הקודש של הברית הישנה, כמו בספר דניאל פרק 7, שם הנביא "ראה אחד כבן אדם שקבל שלטון וסמכות וממלכה." ואז דניאל 7:27 קוראים אנו, "הממלכה והשלטון והגדולה של ממלכות תחת כל השמים תינתן לעם של קדושים של עליון." אנו נמלוך ונשפט יחד עם ישוע המשיח. זהו יעדנו המועלה והמפואר לעתיד.

אבל הקורינתים, אומר פאולוס, בניגוד, תופסים את תשומת לבם במקרים טריוויאליים, גם אם הם עתידים לשפוט את המלאכים יום אחד. בוודאי גם כאן ועכשיו, בצד הזה של הנצח, הוא אומר, "בעניינים הנוגעים לחיים האלה", הכנסייה עם גורל כזה צריכה להיות מסוגלת לעבוד דברים ביניהם מאמינים. "זכרו היכן אתם הולכים," הוא אומר לנו. זכרו את הדמות הגבוהה והתפקיד המרומם שתמלאו יום אחד בבית הדין של השמיים עצמו. אתם תהיו שופטים! איך עליכם להתנהג כאן לאור אותו גורל עתידי? אתם שיום אחד תשפטו את המלאכים, האם אתם הורסים אחד את השני כאן? אתם שיום אחד תשבו עם המשיח במשפט הסופי, האם אתם משתמשים בטקטיקות של העולם כדי לקדם את מעמדכם כאן, אפילו על חשבון ופגיעה באלה שיעבדו איתכם כאחים ואחיות באותו יום סופי? זכרו את הגורל שלכם וחיו לאורו. העתיד שלנו, לאן אנו הולכים, עכשיו שאנו נוצרים.

ההווה שלנו

ואז שנית, אומר פאולוס לנו, עלינו להתמודד עם ההווה שלנו - איך אנו חיים, לעתים קרובות למרות העובדה שאנו נוצרים. ראו את הפסוקים 4-8 נא. המפתח לטיעון של פאולוס כאן הוא לשים לב לחזרה של המילה "אח". ראו את המעבר; פסוקים 4-8:

אז אם יש לכם מקרים כאלה, למה אתם מעמידים אותם לפני אלה שאין להם עמדה בכנסייה? אני אומר זאת לשם בושה שלכם. האם אין ביניכם מי שמסוגל לפתור מחלוקת בין האחים, אלא אח הולך לדין נגד אח, וזה לפני לא מאמינים? לקיים תביעות בכלל אחד עם השני הוא כבר תבוסה עבורכם. למה לא סובלים עוול? למה לא מוכנים להינזק? אבל אתם עצמכם עושים עוול ומרמים - אפילו את האחים שלכם!

שיכחת הבשורה שלהם פירושה שהזהות שלהם במשיח חדלה לתפקד ולפעול בכל דרך משמעותית בחשיבה שלהם או בחייהם. העובדה שהם היו אחים ואחיות באמצעות האמונה בישוע, שהם היו משפחה, היתה צריכה לעשות את כל ההבדל. אבל במקום זאת, הם ניהלו את הטיעון שלהם לפני אלה שאין להם עמדה בכנסייה, פסוק 4. וכך אומר פאולוס, פסוק 5, שהם צריכים להתבייש בעצמם. האם אין לכנסייה את היכולת הבסיסית ואת המתנות שהיא צריכה בקרב מנהיגיה כדי לעזור ליישב מחלוקות בסיסיות וקטנות? האם אין מישהו חכם מספיק? הקורינתיים, תזכרו, התפארו בחוכמתם העליונה. "ובכן," אומר פאולוס, "אם אתם כל כך חכמים, האין מישהו שיכול לעזור למתווכים בין מאמינים שנפגעו?"

ניצחון הבשורה

אבל במקום זאת, הם הלכו לפני לא מאמינים, העוול, לקבל החלטה. והוא אומר בפסוק 7 שזהו "כבר תבוסה עבורכם. עדיף לסבול עוול או להינזק מאשר לעשות זאת." עכשיו, למה זה תבוסה לנוצרים להתנהג כך? זו תבוסה כי הבשורה אומרת כי להיות שייך לישוע הוא להיות אח או אחות לאנשים שאיתם אתה לא יכול להיות בעל שום דבר במשותף. אתה לא מתקשר איתם! אתה לא מבין אותם! הם לא מבינים אותך! הרקע שלהם, אתניותם, שושלתם - הכל יכול להיות זר לך לחלוטין, מחוץ לאזור הנוחות שלך. אבל עכשיו, למרות כל זאת, עכשיו אתה נעשית אחד איתם במשיח. עכשיו אתה משפחה! הם אחים ואחיות. אתה קשור אליהם בקשרים קדושים של אהבת הבשורה. וכך עכשיו אתה חייב לסלוח; אתה חייב להפנות את הלחי השנייה. אתה חייב לתרגל סבלנות; אתה חייב להשאיר את המתנה שלך על המזבח וללכת ולפייס את אחיך. וכאשר אתה עושה זאת, והעולם רואה, כשהיחסים נמצאים תחת לחץ ויש כל סיבה שהם יתפצלו ויתפוררו ויהפכו חמוצים ומכוערים, כאשר הכנסייה במקום זאת רודפת זה את זה באהבה וביקש פיוס, פאולוס אומר שזה ניצחון. זה ניצחון של הבשורה. העולם רואה שאתה תלמידיו של המשיח על ידי אהבתך זה לזה!

תבוסת הבשורה

אבל זה לא מה שהיה קורה בקורינתוס, נכון? במקום ניצחון הבשורה, כשהיחסים נמצאים תחת לחץ, כמו שכל היחסים שלנו חייבים, הם חזרו למצב ברירת המחדל של חייהם הישנים ובמקום ניצחון הבשורה, כשהעולם הצופה רואה מה שעושה החסד - הופך קבוצה שלמה של אנשים לדמותו של המשיח, שישרתו זה את זה אפילו על חשבון עצמם - במקום זאת, הם רואים אנשים זורקים תביעות משפטיות וגררים זה את זה לבתי המשפט הציבוריים, מביישים זה את זה ומביאים את הבשורה לידי ביזיון. זה תבוסה! כאשר העולם סביבנו קורס לטבטיות ולאמון הדדי ולטענות קטנות וכאשר טענות אלו מתקשות לאיבה ארוכת-טווח ושנאה קבועה, כאשר העולם מתנהג כך ואנשי האלוהים 추구 שלום ופייסנות, מבקשים לחיות בשלום זה עם זה ככל שזה תלוי בהם, סולחים זה לזה כמו שאלוהים במשיח סלח להם, כאשר העולם רואה זאת, זה ניצחון הבשורה.

ועכשיו אני שואל אתכם אם העולם רואה זאת בנו. ניצחון הבשורה? או שהוא רואה שוב ושוב תבוסה כאשר אנו חוזרים לברירת המחדל של התנהגות הגנתית, יהירה, חשדנית, אוחזת טינה, כועסת ומרירה. "אנחנו צריכים להתבייש בעצמנו," אומר פאולוס, "כאשר כאחים ואחיות אנחנו עדיין מתנהגים כמו העולם." המשיח מת עבורנו. רוחו חיה בנו. דברו מנחה את צעדינו ועדיין אנו 추구ים תלונות קטנות ושיגורים עצמיים לפני עיני העולם הצופה. איזו תבוסה. איזו תבוסה. אז פאולוס קורא לנו לזכור את עתידנו, את גורלנו - מי שאנחנו נהיה יום אחד ואת התפקיד שנמלא כשופטים על הקוסמוס יחד עם המשיח השופט הראשי - ולחיות לאור אותו גורל עתידי. והוא קורא לנו להתמודד עם מי שאנחנו עכשיו, לראות שדברים אלו לא צריכים להיות.

עברנו

וְאֶלָּא לִכְלוֹת, אִם תַּבִּיטוּ אִתִּי עַל הַפסוקים 9 לְ 11, הוּא מַזְכִּיר לָנוּ אֶת עֲבָרָתֵנוּ – מִי הָיִינוּ כְשֶׁעַל יְדִי חַסְדוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים, הוּא עָשָׂה אוֹתָנוּ לְנַצְחִים. נַחְזור לַפסוקים 9 לְ 11, בְּרַחֲמֵי הָאֱלֹהִים, בַּפְעַם הַבָּא לְמַבְטֵחַ בְּאֹתָם פְּסוקים, לְכֵן, לַעֲתָה, הַבִּיטוּ נָא כֵּיצַד פָּאוּל מַזְכִּיר לָהֶם אֶת הָאֱמֶת, אֶת הָאֱמֶת הַבַּסִּיסִיתָה שֶׁנָּדַע לָהֶם לִשְׁלוֹחַ. "הַלֹּא יָדַעְתֶּם כִּי הַפְּלִילִים לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים?" פסוק 9. זֶה הָיָה הַדֶּרֶךְ שֶׁפָּאוּל תִּאֵר אֶת הַשֹּׁפְטִים, הַשֹּׁפְטִים הַגוֹיִים לִפְנֵי אֲשֶׁר הַקורינתִים הִבִיאוּ אֶת זֶה לְזֶה בְּרִיבוֹתֵיהֶם בְּפסוק 1, הַפְּלִילִים. וְכָאן הוּא אֹמֵר, "וְעַתָּה הַנִּי לְהַרְאוֹת לָכֶם אֶת הַגוֹרָל שֶׁל הַפְּלִילִים." הוּא מַעֲרִיךְ אֶת הֶם בְּפסוקים 9 ו-10 עַל יְדִי חַטָּאתָם הַמַּשְׁחִיתָה. "אַל תִּתְעו: לֹא הַזְּנָאים, וְלֹא עוֹבְדֵי הָעֲגָבִים, וְלֹא הַנֹּאֲפים, וְלֹא הַגְּבָרים הַפֹּעֲלִים זָכָר לְזָכָר, וְלֹא הַגַּנָּבִים, וְלֹא הַחַמְדָנים, וְלֹא הַשְּׁתוֹתִים, וְלֹא הַמְגַדְפִים, וְלֹא הַנֹּשְׁלִים יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים." חַטָּאים מוּסָרים מִמַלְכוּת הָאֱלֹהִים; זֶה הוּא אֹמֵר. זֶה תְמוּנָה מַעֲרָפָּה.

הֱיוּ מִי שֶׁאַתֶּם בֶּאֱמֶת!

ואז הוא מטיל את הפצצה; "וכן היו מקצתכם! אבל נשטפתם, הוסמכתם, הצדקתם בשם אדוני ישוע המשיח וברוח אלוהינו." "קורינתים, הנה הסוגיה האמיתית שמאבדתם אותה לגמרי, שאם רק תקבלו אותה ישר בראשכם, תתחילו להשתנות. והדרך שתחיו עתה לא תהיה תבוסה, אלא אכן תתחיל להיות, סוף סוף, ניצחון. הנה הסוגיה האמיתית! שכחתם שאינכם עתה מי שהייתם פעם. עתה, אחרי שישוע המשיח פרץ לחייכם באמצעות הבשורה, הכל השתנה. אינכם מוגדרים יותר על ידי החיים הישנים של החטא." ופאולוס רשם מערך של חטאים המוגדרים אנשים. אבל הוא אומר, "עתה, אחרי שהגעתם להכיר את ישוע, הם אינם מוגדרים יותר על ידיכם. זה לא מי שאתם עתה, קורינתים. נשטפתם וטוהרתם והוסמכתם ונחשבتم צדיקים מול אלוהים במשפט השמימי ולבשתם את צדקת ישוע המשיח. זה מי שאתם באמת עתה, אם אתם מאמינים. זה מי שאתם באמת! הגיע הזמן להתחיל לחיות כמו זה. הגיע הזמן להתחיל להיות מי שאתם באמת. אין פלא שאתם נאבקים במאבק עם החטא בלבכם כאשר אתם ממשיכים לזהות את עצמכם על ידי מי שהייתם פעם ולא על ידי מי שאתם עתה בישוע. זכרו את הזהות החדשה והאמיתית שלכם. הגעתם למשיח וכך הישן עבר והחדש בא. אתם בריאה חדשה. היו מי שאתם באמת!"

זהותכם החדשה במשיח

זה מה שאני באמת צריך, ומה שאתה באמת צריך, אני חושב, במאבק היומיומי שלך, במאבק היומיומי שלך לחיות למען תהילת המשיח ולרדוף אחר קדושה מעשית. רבים מאיתנו מופתים לחשוב, “מה שאני באמת צריך הוא מנה נוספת של כוח על-טבעי, מיץ נוסף כדי להפעיל את מנוע הנשמה שלי כדי לעזור לי לציית. משהו יותר! משהו חדש!” זה לא ייעוץ של פאולוס בכלל. ייעוצו של פאולוס הוא לא לחפש משהו חדש, משהו נוסף. ייעוצו, אלא, הוא לשוב למה שכבר עשה אלוהים עבורך במשיח ישוע, להבין את הבשורה ואת הזהות החדשה שלך בו. כדי שזה יהיה ברור. כדי להתחיל להחדיר את זה לכל נקב וסדק וחריץ בחיים הרוחניים שלך. כדי לתת לזה לחלחל עד הסוף ולהתחיל לחיות באורו. לא עוד עבד לחטא. לא עוד מושל בחיים הישנים. בן חסד. מאומץ למשפחה. נולד מחדש ברוח אלוהים. נקי וצדיק, לא עם צדקתי שלי כאילו הדברים שרשימת פאולוס לא יפתו אותי יותר או יגרמו לי לצטט. לא, אני אוריש את הממלכה, אתה, מאמין במשיח ישוע, תוריש את הממלכה, לא בגלל שאתה לא נכשל אלא בגלל שאתה נחשב צדיק במשיח.

וכאשר תבינו זאת, הפלא והשמחה שבה יתחילו להנפיש ולתת כוח בידכם לתת ברזל לרצונכם, נחישות כלשהי, כך שתתחילו לרדוף אחר ציות למלך ישוע בלב שמח. תתחילו ללחוץ קדימה כאשר היחסים מתחילים להישבר. במקום לסגת, תרדפו אחר פיוס כאשר כל דבר שבתוככם אומר לסגת אחורה לדרך העולם, לעמוד מאחורי החומות שלכם ולזרוק רימונים זה על זה ולפצוע ולהרוס זה את זה. לא, כאשר תבינו מי אתם באמת בישוע, תהפכו לעבדים זה לזה ובמקום זאת תרדפו אחר פיוס. האם זה יהיה תבוסה? כאשר העולם מסתכל ורואה איך הנוצרים האלה מתנהגים תחת לחץ. לא, זה יהיה ניצחון. כאשר הם רואים בנו, כאשר אנו חיים יחד, הם רואים ביחסים הקשים, המעורערים והמסורבלים שלנו אנשים שלא נסוגים ונסיגים, אלא רודפים זה אחר זה באהבה כי אנו משפחה ואנו אחדים בישוע. זה יהיה ניצחון אכן. איזה הדגמה של כוח הבשורה.

זה מה שאלוהים קורא לנו. אז אנו צריכים לזכור את עתידנו - לאן אנו הולכים עכשיו שאנו נוצרים. יום אחד נשפט את העולם, נשפט את המלאכים. אנו נהיה שופטים של בית המשפט העליון יום אחד. כאן, אנו בהכשרה. עלינו לחיות בידיעה שזה יהיה הגורל שלנו יום אחד. עלינו להתמודד עם ההווה, לראות את האזורים שבהם אנו חיים היום ברמה כל כך נמוכה, כל כך מתחת לזהות ולעמדה החדשה שלנו. כל כך מתחת לחיים שאליהם אנו נקראים. ועלינו לשוב. ועלינו לזכור את העבר שלנו - מה שעשה אלוהים בישוע על הצלב ובלבבותינו בישוע באמצעות הבשורה, והופך אותנו לחדשים. וכאשר נתפוס זאת, עלינו להתחיל לחיות באורו, להיות מי שאנו באמת. יתן לנו האדון את החסד לעשות זאת בדיוק? בואו נתפלל יחד!

הו, אבינו, אנו מודים על הזמנים שבהם נתנו מקום לשכחת הבשורה, הזנחנו את זהותנו האמיתית, עדיין חיינו כאילו היינו מי שהיינו פעם, לא מי שאנחנו עכשיו במשיח. הלוואי שתסלח לנו על כך שחיינו רחוק כל כך מהזכויות שלנו כבני אלוהים, מאומצים בחסדך, מטוהרים והמונחים בצד לתפארתך ומוצדקים בבתי הדין השמימיים. אנא, רחם עלינו. וכאשר אנו מתבוננים בפלא של מי שעשית אותנו להיות, הלוואי שתעצים ותאפשר לנו לחיות את מי שאנחנו באמת? כי אנו מבקשים זאת בשם ישוע, אמן.