כאלה היו מקצתכם

1 קורינתיים 6:9-11

מאת דוד סטריין

ועכשיו, אם תניחו בבקשה עותק של דבר אלוהים הקדוש בידיכם ותהפכו איתי ל1 קורינתיים פרק 6; 1 קורינתיים פרק 6. אנחנו חוזרים הבוקר לפסוק שאליו התייחסנו בקצרה רק בשבוע שעבר. הבנו את פרק 6 פסוקים 1 עד 11 בשבוע שעבר. אנחנו חוזרים לשקול פסוקים 9 עד 11 ביתר פירוט השבוע. ותמצאו זאת בעמוד 955 בתנ"ך של הכנסייה. ואנחנו עושים זאת משום שכאן, השליח פאולוס מציע עצה רועה חיונית לכל נוצרי שנאבק לחיות חיים של קדושה. שימו ידכם למעלה אם אינכם נאבקים לחיות חיים של קדושה. בסדר, אז אלו מילים שתמצאו שימושיות ועוזרות. כולנו יודעים שאנחנו נקראים לאלוהות מעשית, אבל אנחנו יודעים כי הבנת הקריאה לקדושה ולמעשה לחיות אותה הם שני דברים שונים מאוד. יש לנו מאבק בידינו. למעשה, הווידוי של וסטמינסטר על האמונה קורא לזה "מלחמה מתמשכת ולא ניתנת לשלום" שמתחוללת בלבבותינו. ואנחנו יודעים, אלה מאיתנו שהם נוצרים, אנחנו יודעים איך זה מרגיש. אנחנו אוהבים את חטאינו, ובכל זאת אנחנו אוהבים את האדון. אנחנו רוצים לרצות אותו ואנחנו רוצים להתפנק בחטאינו. ולכן יש מאבק, כפי שהשליח פאולוס אומר בסוף ספר הרומיים פרק 7, "הטוב שאני רוצה לעשות, אינני עושה. אני מוצא את עצמי קרוע, סותר. יש מלחמה. הרוח נלחמת נגד הבשר והבשר נגד הרוח," כפי שאומר פאולוס בספר הגלתיונים.

המאבק בין החיים הישנים לחדשים

והוא הקונפליקט ההוא, הקרב עם החיים הישנים, מתאר בוודאות את המאמינים בכנסיות של קורינתוס. הם נאבקו לשחרר את עצמם מדפוסי החטא הישנים שפעם שלטו בחייהם. גאוותם ותהלוכתם - אתם זוכרים בפרקים 1 עד 4 - גאוותם ותהלוכתם הביאו לפילוג ולחילוקים שפילגו את האחווה בקורינתוס. הם טענו לתובנה ודעת רוחנית עליונה, ובכל זאת נראה כי הם היו אדישים כאשר חברי הכנסייה עסקו בחטא מיני בוטה, ולא אהבו אותם מספיק כדי לתרגל משמעת כנסייתית נאמנה. ובינתיים, ריביהם הקטנים - כפי שראינו בשבוע שעבר - ריביהם הקטנים התדרדרו עד כדי כך שהם הביאו אותם לבתי המשפט הציבוריים, כאשר מאמין תבע מאמין והביא את הבשורה לידי ביזיון כאשר הם ניסו להרוויח מהפסדי אחרים. ואז, כפי שנראה, אם ירצה אלוהים, בפעם הבאה בשארית הפרק ה-6, חלק מהם אף המשיכו להשתמש בזונות שעבדו במקדש של אפרודיטה בעיר קורינתוס. זוהי כנסייה שמלאה כולה בישלון מוסרי, פשרה ועולמיות.

ולכן, בקטע שלנו הבוקר, פרק 6, פסוקים 9-11, השליח פאולוס רוצה להניח בידי הקורינתי, בידינו, כלי נשק מקראיים ורוחניים שנוכל להשתמש בהם במלחמה המתמשכת והבלתי ניתנת לשלום עם החטא, כדי לעזור לנו לנצח יותר משאנחנו מפסידים. אם תסתכלו על הקטע, תראו שהוא מתחלק באופן טבעי לשני חלקים עיקריים. בפסוקים 9 ו-10, יש מילה של אזהרה. יש אזהרה שעלינו לשמוע. ואז, בפסוק 11, יש תזכורת, תזכורת של חסד שאנו גם צריכים בדחיפות. יש אזהרה ותזכורת. אנחנו הולכים לבחון את שניהם בתור. לפני שנעשה זאת, האם תשפילו את ראשיכם איתי תחילה כדי לבקש את עזרת אלוהים? בואו נתפלל יחד.

ה' אלוקינו, דברך הוא אור על דרכנו. הוא נר לרגלינו. הוא טהור ומתוק יותר מדבש מסל honey. חוקך מחיה לנפשותינו. וכך אנו מתפללים עתה, כי תיתן לנו אזניים לשמוע את אשר הרוח אומר לכנסייה במקום הזה של כתבי הקודש. יהי זה אכן מתוק; יהי זה מזון לנפשותינו הרעבות. יהי זה אור בחשכתנו. יהי זה עושר בעניותנו. ויהי זה מובילנו אל ישוע, כי עליו נשען, נמצא את כל אשר נפשותינו צריכות באמת. כי אנו שואלים זאת בשמו, אמן.

האיגרת אל הקורינתיים פרק 6, פסוק 9. זהו דבר אלוקים:

או הלא ידעתם כי העוול לא יירשו את מלכות אלוקים? אל תטעו: לא הזונים, ולא עובדי האלילים, ולא הנואפים, ולא הומוסקסואלים, ולא גנבים, ולא החמדנים, ולא שכורים, ולא הקללים, ולא הרמאים יירשו את מלכות אלוקים. וכן היו מקצתכם. אבל נשטתם, וקודשתם, ונומקתם בשם ה' ישוע המשיח וברוח אלוקינו.

אמן, ומהללים את אלוקים על דברו הקודש והסמכותי.

דבר אזהרה

הבה נחשוב על דבר האזהרה שפאולוס נותן לנו כאן קודם כל. האם תסתכלו איתי על הפסוקים 9 ו-10 בבקשה? אחת מהפיתויים הגדולים כשאתם באים לפסוק זה היא להתמקד בטרם על רשימת החטאים שיכולים לשלול מאדם את המלכות של אלוהים ולדלג על הטבע של הבעיה עצמה בקורינתוס. דיברנו על הבעיה בשבוע שעבר כאשר צפינו בשאלה החוזרת על עצמה בפסוקים 1 עד 11; למעשה, היא ממשיכה לחזור על עצמה עד סוף הפרק. פאולוס, בפסוק 2, שואל, "האם אינכם יודעים?" אתם רואים זאת שוב בפסוק 3, שוב בפסוק 9, שוב בפסוק 15, פסוק 16, ושוב בפסוק 19. אז שוב ושוב ושוב בפסוק זה, פאולוס שואל אותם, "האם אינכם יודעים?" זאת אומרת, הם היו צריכים לדעת כמה אמיתות שפאולוס רואה כיסודיות ואלמנטריות, שכאילו הם אינם יודעים אותן. הם שכחו אותן, התעלמו מהן, או דחו אותן. אמרנו כי הבעיה, אפשר לומר, היא שכחה של הבשורה. זה מה שהם סבלו ממנו, שכחה של הבשורה – אמיתות שהם היו צריכים לדעת אך שכחו.

המעטת החטא

ובפסוק 9, הבעיה המיוחדת שנראה כי השכחה התיאולוגית שלהם הובילה אליה היא ההפחתה מחומרת החטא וחוסר ההכרח המוחלט בקדושה אם אדם רוצה שיהיה לו שום תקווה לגן עדן. ההכרח המוחלט בקדושה אם אדם רוצה שיהיה לו שום תקווה לגן עדן. "האם אינכם יודעים כי הרשעים לא יירשו את ממלכת אלוהים?" הוא שואל. כעת פאולוס הולך להדגיש את הנקודה הזו בדרכים שונות בשני הפסוקים האלה, אבל אני רוצה שתשים לב קודם כל באופן פשוט למה שקורה כאשר השכחה של הבשורה מובילה אותנו לשכוח אמת יסודית כזו. השכחה של הבשורה, שכחה תיאולוגית, יוצרת ואקום בחשיבה שלנו שצריך להמלא. אם הוא לא מומלא באמת מקראית, הסכנה היא שהוא ימולא במקום זאת בשקרים, בטעויות, בהטעיות. ולכן פאולוס אומר בפסוק 9, "אל תטעו." הוא יודע שאם הם שכחו את האמיתות האלה, שכבר למדו והורו להם, הסכנה הגדולה היא שהם יוטעו. "אל תטעו."

התאמת השכנועים לקבלת החטא

ישנם שלבים שניתן לצפות בהם כשלים מוסריים של הנוצרים בקורינתוס. עלינו לשים לב אליהם כדי שנוכל להימנע מהם בעצמנו. אתה רואה אותם בדיון של פאולוס עד כה. ראשית, הם מתעלמים מאמיתות בסיסיות אלו או דוחים אותן או שוכחים אותן או פשוט מתעלמים מהן. הם נלכדו בקהות הרגישות לגבי הבשורה. ואז, שנית, לתוך ואקום תיאולוגי זה בחשיבתם זוחלת תרמית קטלנית זו. מאחר שלא הקשיבו לאמת, הם התחילו להקשיב לשקרים. הם התחילו להתאים את השכנועות שלהם כדי להתאים להעדפותיהם לחטא. הם אהבו את חטאם. ומאחר שקורא לקרבה קדושה כבר לא נראה להם חשוב, אולי יש צורך לאמץ קבוצה אחרת של שכנועות שתאפשרנה את החטא שלהם ביתר שאת. אתה רואה, אין לנו בעיית חטא, הלא כן? "לא, אין לי בעיית חטא. אני אוהב את חטאי. יש לי בעיית אלוהים. מה שהוא רוצה ממני זה פשוט לא נוח!" וכאשר סגנון חשיבה זה תופס אותנו באמת, אם איננו זהירים, אנו מתחילים להתאים את השכנועות שלנו, את הדוקטרינה שלנו, כדי לפנות מקום למוסריות שלנו.

היה לי חבר יקר מאוד שהפך לשר הבשורה בכנסייה שמרנית, דומה לשלנו, שהאמינה בנכונות ובסמכות של כתבי הקודש. והוא התחיל את שירותו די טוב, אבל אחרי זמן מה התנהגותו נעשתה לא יציבה. הוא התחיל להיעלם ללא הסבר. יום אחד מצאה אשתו ראיות בקרב חפציו שהוא חי חיים כפולים. וכאשר התעמתה איתו, הוא עזב אותה והתחיל לחיות אורח חיים הומוסקסואלי גלוי. היום הוא משמש כשר בכנסייה ליברלית שמכחישה כי הומוסקסואליות היא חטא כלל. אתה רואה מה הוא עשה? השכנועות שלו והעדפותיו המוסריות לא יכלו להתיישר. ומאחר שאהב את חטאו, הוא התאים את השכנועות שלו כדי להתאים לחטא שלו.

וזה מה שקורינתיים היו בסכנה לעשות. "אל תטעו," אומר להם פאולוס. "אל תשקרו לעצמכם! לא הזונות, ולא עובדי האלילים, ולא הנואפים, ולא הגברים הנוהגים ביחסים הומוסקסואליים, ולא הגנבים, ולא החמדנים, ולא השיכורים, ולא הקלסנים, ולא הרמאים יירשו את ממלכת האל." פריצות מיניות, ניאוף, הומוסקסואליות היו כל כך נורמליים בקורינתוס, כל כך אוניברסליים, שהמאמינים בכנסייה התקשו לעמוד בפני הלחץ התרבותי הבלתי פוסק כדי לעשות הנחות, להתחיל לספר לעצמם כי תביעותיו של ישוע המשיח על חייהם באמת צריך להיות מותאמות כדי להתאים להקשר התרבותי היווני-רומי שלהם. אתה יכול לדמיין אותם מנסים להסביר בסבלנות איך הדברים באמת הולכים לאפוסטול פאולוס, לא? "בטח פאולוס, זה יכול לעבוד בגליל, אתה יודע בקרב אותם אנשים יהודים מסורתיים, שמרנים. אבל לא כאן! לא בקורינתוס! לא, אתה רואה פאולוס, מין מחוץ לנישואין, הומוסקסואליות, ניאוף, הם יכולים להיות סיבות לשערורייה בירושלים, אבל בעיר המטרופולינית שלנו הם באמת לא עניין גדול. אתה לא יכול לצפות ברצינות שנסרב לשוחד, הא? פאולוס, אתה חייב להבין שאם אתה גר בקורינתוס זה רק מחיר העסק. ומה אם אנחנו שותים יותר יין ממה שאתם רגילים? מה העניין הגדול, פאולוס?"

וכן הלאה זה הולך. יש לעשות התאמות מסוימות. החטא, בהתחלה, מוזנח ואז הוא נסבל ואז הוא נהנה. אז הוא מאושר באופן חיובי, לא כחטא יותר אלא כדבר טוב עד שהחוטא האמיתי כאן הוא השליח פאולוס - כל כך צר, כל כך בלעדי. זה נשמע מוכר מאוד, האם לא? פאולוס רוצה לעזור לנו להבין כי לא משנה כמה משכנעים טיעוני העולם נגד מה שהתנ"ך קורא לחטא - התנ"ך קורא לזה חטא; העולם אומר שזה לא חטא - לא משנה כמה משכנעים טיעוני העולם עשויים להיות, פאולוס רוצה שנבין שההשלכות של קבלת החטא כדרך חיים הן נצחיות בהיקפן. הן נצחיות בהיקפן. "אל תתפתו. לא הזימה, ולא עובדי האלילים, ולא הנואפים, ולא הגברים הנוהגים בזנות הומוסקסואלית, ולא הגנבים, ולא החמדנים, ולא השיכורים, ולא הקלסנים, ולא הרמאים יירשו את ממלכת אלוהים. הנצחון עומד על כף המאזניים, קורינתים."

הקשר בין עבודת אלילים לחטאים מיניים

ועכשיו אני רוצה לציין כמה דברים בקצרה על רשימת החטאים שפאולוס מזכיר כאן לפני שנמשיך הלאה. ראשית, שימו לב בפסוק 9 שם ברשימת החטאים המיניים, יש עבודת אלילים. זה נראה כמו דבר מוזר להכניס כאשר מדברים על חטא מיני. זה נראה מוזר רק עד שאתה מבין וזוכר כי השלטון בדתית של קורינתוס היה מקדשי אפולו ואפרודיטה. יחסי המין ההומוסקסואליים והזנות במקדשים היו חלק מהפולחן הפגני באותם מקדשים. זה היה חלק נורמלי של הפולחן בקורינתוס לעסוק בסוג זה של חטא מיני. ולכן זה היה ממש צורה של עבודת אלילים. אבל האם אתה לא חושב שבעצם, ברגע התרבותי הנוכחי שלנו, הקשר שפאולוס עושה כאן בין עבודת אלילים לחטא מיני מדבר עם רלוונטיות מסוימת לגילינו? אחרי הכל, הפוליטיקה של הזהות המינית שולטת בחדשות הליליות, האם היא לא? היא אפילו קובעת את תוצאות הבחירות. מין הוא בידור במסכי הטלוויזיה שלנו. זהו כלי שיווקי בפרסומות שלנו. הזנות היא מגיפה ונוצרים אשר דבקים בנורמות המקראיות למיניות האנושית נרדפים ומואשמים על אמונתם במה שהכנסייה הודתה במשך שני מילניים. מין הוא בדיוק כמו עבודה זרה היום בימינו כמו שהיה בקורינתוס. אז זה מאוד שימושי להבין כי הobsession למין בימי פאולוס ובימינו הוא בעצם צורה של עבודת אלילים, של פולחן שווא.

עומק החטא

הדבר השני שיש לשים לב אליו ברשימה הזו הוא הדרך בה פאולוס מדבר על הרעות שהוא מזכיר. הוא לא באמת שם את השמות של החטאים; הוא שם אנשים המוגדרים על ידי אותם חטאים. הוא לא מדבר על זנות, האם הוא? הוא מדבר על "הזונים". הוא לא מדבר על חמדנות; הוא מדבר על "החמדנים". הוא לא מדבר על הונאה; הוא מדבר על "הרמאים". אתה רואה, החטא הוא מאוד מסוכן, מסוכן נצחית כפי שפאולוס מציין, בדיוק בגלל שהוא עניין של הרבה יותר מאשר התנהגות גרידא. זה בעצם עניין של זהות. זה לא רק עור-עמוק. החטא מגיע עד לשורשים של מי שאנחנו. פאולוס אומר לנו שאנחנו מאמינים ומספרים לעצמנו שהסיבה שאנחנו רודפים אחרי הדברים האלה היא בגלל שאנחנו חושבים שהם יעשו אותנו חופשיים, פאולוס בעצם אומר לנו שההפך הוא הנכון. החטא שאנחנו אוהבים ורודפים אחריו ומכינים ממנו אלילים, בסופו של דבר, משעבד אותנו. הם באים לשלוט בנו ולהגדיר אותנו. אנחנו נעשים לא צדיקים. אנחנו נעשים "חמדנים, גסי פה, רמאים, נואפים, הומוסקסואלים". זה לא בעיה של פעילות, התנהגות גרידא. זה בעיה של זהות. כלומר, אנחנו הרבה, הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים, כפי שאומרים. אנחנו הרבה יותר גרועים ממה שחשבנו. בעיית החטא שלנו מגיעה עד לשורשים של מי שאנחנו. זה לא רק בעיה של מה שאנחנו עושים.

וזהו הסיבה לכך שממלכת האלוהים אינה כוללת בני אדם המוגדרים על ידי חטאם, העבדים לחטא כי חטא הוא בעיה של זהות. אם תסתכלו שוב על פסוק 9, ביוונית המקורית יש מבנה משפט מעניין. קשה לתרגם לאנגלית מבלי שזה יישמע כמו יודה מדבר עם פועל במקום הלא נכון! אבל ביוונית המקורית, המילה "עוול" בפסוק 9 והמילה "אלוהים" נמצאות זו ליד זו כדי להדגיש את הניגוד. הנה הבעיה האמיתית, אתה רואה. העוולים ואלוהים עומדים מנוכרים זה מזה לחלוטין. הם אינם תואמים. המשפט יקרא משהו כמו: "האם אינכם יודעים כי העוולים לא יירשו את ממלכת האלוהים." העוולים ואלוהים אינם תואמים. החטא מוציא אותנו ממלכת האלוהים. פאולוס רוצה שנבין שאם אנחנו חושבים שאין לנו בעיית חטא, אחרי הכל, כי ניתן להכיל ולפנק ולרדוף אחר החטא, אז פאולוס רוצה שנבין כי האמת היא שיש לנו בעיית אלוהים בלתי ניתנת להתגבר, בעיית אלוהים בלתי ניתנת להתגבר. נוציא אותנו ממלכת האלוהים. [G2] אז יש כאן אזהרה; אזהרה מפוכחת כאן. הלא? "האם אינכם יודעים כי העוולים לא יירשו את ממלכת האלוהים?"

זכרון החסד

קיים גם תזכורת נפלאה. תראו בבקשה את פסוק 11 עםי? “Such were some of you. But you were washed, you were sanctified, you were justified in the name of our Lord Jesus Christ and by the Spirit of our God.” נראה כי השכחה של הבשורה הובילה את הקורינתיים לשכוח לא רק את הסכנה שהחטא חשף אותם אליה; היא גם הובילה אותם לשכוח את הטרנספורמציה הרדיקלית שהחסד מביא. “Such were some of you,” הוא מזכיר להם. החטאים שרשם, פעם הגדירו אותם. הם היו הדברים האלה. זה בעצם מאוד דומה לאיך החברה שלנו נוטה לחשוב היום, הלא כן? אחד המוטיבים התרבותיים הייחודיים של גילנו - הדגש הוא על איך אנחנו מזהים את עצמנו. ויש גרעין של אמת במוטיב התרבותי הזה. הנושא כאן באמת הוא על זהות. אבל זה לא הזהות שאנחנו ממציאים או מגלים או בוחרים לעצמנו. הנושא כאן בעצם הוא הזהות שניתנת לנו על ידי החטא שמשעבד אותנו או הבשורה שמשחררת אותנו.

זהות קודמת

הקורינתים, נראה, המשיכו להגדיר את עצמם על פי מה שהם היו פעם במקום על פי מי שהם עכשיו במשיח. החטא שלהם המשיך לשלוט בדרך בה הם חשבו על זהותם, לא ישוע. אבל פאולוס מדגיש כאן, הלא כן? "כאלה היו מקצתכם." כאשר הפכת לנוצרי, החטא השולט והמשעבד שלך כבר לא שולט בחייך. הוא כבר לא מגדיר מי אתה. שלטונו נשבר ואתה שוחררת. אתה אינך עכשיו, מאמין בישוע, אתה אינך עכשיו מי שהיית פעם בחסד אלוהים. שבח לאדון שזה נכון. אתה אינך מי שהיית פעם. כאשר אתה מגדיר את עצמך על פי החטא הישן שלך, החיים הישנים שלך, אתה בעצם מוסר כלים לאויב נשמתך להשתמש נגדך. כאשר אתה ממשיך להגדיר את עצמך כ"נוצרי הומו" או "נוצרי שיכור" או "נוצרי כועס" אתה עושה את החטא לשינוי של החסד. אתה אומר, "כן, אני נוצרי, אבל החטא שלי משנה את הכל. אני ממשיך להיות נשלט על ידו. הוא ממשיך לשחק תפקיד שאלוהים אומר שלא הוא כבר לא משחק." זה שקר, הונאה, שקורא פאולוס לקורינתים ולאנחנו להימנע. ישוע הוא אדון בחייך. אתה אינך מי שהיית. "אם איש כלשהו הוא במשיח, הוא" – מה? אתה יכול לענות לי אם אתה רוצה. התקרה לא תיפול עליך! "אם איש כלשהו הוא במשיח, הוא בריאה חדשה. הישן עבר והחדש בא." אתה אינך מי שהיית. הגיע הזמן להתחיל לחיות לאור הזהות החדשה שלך במשיח ישוע.

נשטפתם

לפעמים, כשאנו מתקשים להיפטר מעברנו, זה בגלל הבנה לקויה של טבע ההמרה הנוצרית. אנו נוטים לחשוב שאנו נוצרים כי בחרנו בעצמנו לבוא אל ישוע המשיח. עשינו את זה. כשפאולוס מונה את החטאים האלה, ואז הוא אומר בפסוק 11, "כאלה היו מקצתכם," הוא לא אומר, הלא הוא לא אומר, "אבל אתם שטפתם את עצמכם. אתם הקדשתם את עצמכם. אתם הצדקתם את עצמכם." אם זה היה נכון, ייתכן שיהיה זה לגיטימי עבורנו לתהות יום אחר יום אם ישוע המוצע בבשורה הוא זה שעל פיו אני אגדיר ואזהה את עצמי, אותו אני אבחר לאהוב ולעקוב אחריו ולשרתו או שזה יהיה החטא שלי. בית המשפט עדיין לא הכריע. אבל זה לא נכון בכלל. לא, האמת היא, אתם נשטפתם, אתם הוקדשתם, אתם הצדקתם. אלוהים, בחסדו הריבוני, פרץ לתוך תוך עבדותכם לחטא והוא שחרר אתכם, הוא שטף אתכם נקיים, הוא הפריד אתכם לחיים של קדושה ושמחה בשירותו. הוא ספר אתכם צדיקים בעיניו כי צדקת המשיח נזקפה לכם וקיבלתם אותה כמתנה על ידי אמונה בלבד. הוא עשה זאת, פעם אחת ולתמיד. זמני הפעלים שם חשובים. הם אומרים שכל אחד מהדברים האלה התרחש בנקודה מוגדרת, פעם אחת ולתמיד, התיישבו בעבר. "נשטפתם, הוקדשתם, כלומר, הוצאתם והוקדשתם לחיים קדושים. הצדקתם, לעולם לא לחזור, לעולם לא יכול להיות אבוד. נקיים. נקיים בעיני אלוהים בשם אדוני ישוע המשיח." בגלל ישוע, אתם נקיים. זה מי שאתם באמת. זה מי שאתם באמת.

בואו כמו שאתם

ועכשיו זה מועיל משתי סיבות. ראשית, זה מועיל כי זה אומר לנו שאין אדם אחד שמעבר לטווח של החסד. חלק מכם היום ששומעים את המסר הזה עשויים לתהות אם חטאכם מוציא אתכם מכל אפשרות של קבלת פנים על ידי ישוע המשיח. אתם מרגישים את הכאב של זה. בושהכם היא אמיתית, מוחצת. “הוא לא ירצה אותי! תראו עליי! תראו מה שעשיתי! תראו מי הייתי! תראו איך התייחסתי לאחרים. תראו איך התייחסתי לעצמי. אין סיכוי שישוע ירצה אותי.” קראו את הפסוק 11 שוב. “כאלה היו מקצתכם.” רמאים, שודדים, גנבים, הומוסקסואלים, עובדי אלילים. כנסיית קורינתוס הייתה מלאה מהם. כנסיית פרסביטריאן הראשונה מלאה מהם. ממלכת השמים מלאה מהם.

ועתה אין עובדי אלילים, אין אנשים בשר ופרוצים בשמים, אבל השמים מלאים אנשים שהיו פעם כמותם; שהיו פעם כמותם. "כאלה היו מקצתכם." יש תקווה לגרוע ביותר מבינינו בישוע המשיח. הוא אוהב לקחת חוטאים אשמים ולעשותם נקיים. הוא אוהב לכבס אתכם נקיים. אז בואו אל ישוע מלוכלכים! בואו אל ישוע בושה! בואו אל ישוע פחדנים! בואו אל ישוע עם חטאכם שלם ו让他 יעשה הכל. הוא יכבס אתכם כך שכאשר תרגישו מלוכלכים, הוא יעשה אתכם נקיים. הוא יקדיש אתכם כך שכאשר הרגשתם כי הייתם כבולים לחטאכם, הוא יבדיל אתכם לחיים שרצים על פי עקרונות שונים לגמרי, על פי מסילות שונות לגמרי, הולכים בכיוון שונה לרצונו. כאשר האשם שלכם השתלט עליכם, כיסה את האופק שלכם, הייתם בושים כל כך, הוא ילביש אתכם בצדקת ישוע המשיח עצמו, כאילו ישוע היה לוקח את בגדיו ומלובש אותם סביבכם, ומכסה את הראגים המלוכלכים שלכם ביופי של ציותו שלו. כך שבחדר כסאו השמימי, אלוהים יראה אתכם ולא יראה את חטאכם אלא יראה אתכם זורחים בקרינת בנו שלו. הוא אוהב לעשות זאת עבור חוטאים, חוטאים אשמים. אין אחד שמעבר לטווח של חסדו של ישוע המשיח, אז בואו, חוטא אשם, ומצאו קבלת פנים בו. זה מועיל עבור חוטאים אשמים, בושים, פחדנים, שבורים. יש קבלת פנים עבורכם בישוע.

אלוהים ישנה אתכם

זה גם מועיל לאלה שמאמינים, כמו הקורינתים, שמרגישים כי מי שהם היו הוא מי שהם חייבים להיות תמיד. האם אי פעם הרגשתם כך? כי מחר יהיה כמו אתמול. כי החטא שטרם אתכם והגדיר אתכם וזיהה אתכם תמיד יטריד אתכם ויגדיר ויזהה אתכם. זה לא כך. "כאלה היו מקצתכם. אבל נשטפתם, נתחיתם, נצדקתם." לא רק שיישוע יסלח, הוא ישנה אתכם. הוא ישנה אתכם, כדי שמחר, בחסדו, לא תהיו מי שאתם היום. הוא יעשה אתכם כמוהו. יש תקווה עבורכם בשום מקום אחר אלא בבשורת הבשורה. החטא משעבד אתכם, מגדיר אתכם, שולט בכם, אבל ישוע המשיח נותן לכם זהות חדשה. הוא עושה אתכם לבריאה חדשה ונותן לכם תקווה ומחר שבהיר ויפה, עם אופיו מתחיל לזרוח מחייכם. אז פנו, בין אם אתם נוצרים או לא היום, פנו מעצמכם והל污ה הגועלי של חטאכם אל ישוע המשיח. תנו לו לשטוף אתכם. תנו לו להפריד אתכם לעבודתו וללבוש אתכם ברדיד הצדקתו השלם.

נבקש יחד.

אבינו, אנו מודים לך כי לפעמים אנו מאפשרים לחטאים שלנו למלא את כל אופקנו. איננו יכולים לראות דבר אחר מלבד כישלוננו. אנו תוהים כי לעולם לא נהיה שונים ממה שאנו עכשיו, כי מאבקנו עם החטא הוא ללא ניצחון. עזור לנו לזכור את האמת. כבר איננו מי שהיינו כאשר אנו בוטחים בישוע, ומחר לא נהיה מי שאנו עכשיו. הוא פועל בנו כדי להפוך אותנו לדומים לו. ואותם מאיתנו שאינם נוצרים, אנו מתפללים עבורם עכשיו. אנו מבקשים כי תראה להם כי הבעיה האמיתית בחייהם היא החטא, כי אולי הם מאמינים עכשיו כי הוא משחרר אותם, אך הוא משעבד אותם ויום אחד יוציא אותם לנצח ממלכתך. יש להם בעיית אלוהים נוראה. אך הראה להם, הראה להם כי יש תקווה גם עבורם, כי הם יכולים להפוך לנקיים. והאם תמשוך אותם עכשיו, הבוקר הזה, כי הרגע הזה עשוי להיות נקודת מפנה בחייהם, ומשך אותם לכרוע ברך לפני המשיח, כי הוא ירחץ אותם ויכתיר אותם לצדיקים בדין השמיים, עכשיו ועד נצח. כי אנו מבקשים זאת בשם ישוע, אמן.