עוצמת התפילה

כוח התפילה

יעקבו 5:13-18

מאת גייב פלורה

בזמן שאתם יושבים, אם תרצו, נא תפתחו את התנ"ך שלכם לפרק 5 של יעקבו, תמצאו זאת בעמוד 1013 אם אתם משתמשים בתנ"ך של הספסל. לפני שאנחנו קוראים את הקטע הזה, אני רוצה לעשות הערה אחת על השמועה של השבוע שעבר. אני לא משתמש בכתב העת כאן, ואחד מהמלכודות של הטפת בדרך הזאת הוא שאתם יכולים להשמיט דברים שאתם מתכוונים לומר. וכך עשיתי טעות גדולה בשבוע שעבר. מטיפים עושים טעויות, אני עושה הרבה מהן, ואחת מהן היתה שוידוי האמונה שלנו, וסטמינסטר פרק 22, מסביר כי שבועות חוקיים - היינו מדברים על שבועות בשבוע שעבר ביעקבו 5 - שבועות חוקיים הם חלק של פולחן דתי. ואז יש שבעה פסקאות על שבועות ונדויים חוקיים. אז מה שאני רוצה להבהיר היה, ישנם זמנים שזה חוקי, על פי הכתובים, לקחת שבועות ונדויים - השבעה לתפקיד ציבורי, אומר נדרי נישואין, נדרי חברות. ממה שיעקבו הזהיר היה השימוש בשבועות או נדרים כסוג של דיבור שקר כדי לחזק את מה שאנחנו כבר יודעים שהוא דיבור שקר. אז רציתי לעשות את התיקון המהיר הזה. נא תסלחו לי על שלא הבהרתי זאת יותר בשבוע שעבר.

יעקבו 5; אנחנו נלמד את הפסוקים 13 עד 18 הערב. לפני שאנחנו שומעים את דבר ה', נא נלך אליו בתפילה.

אבינו, אנחנו אלה הערב שיש לנו את הכאב המיותר הזה שאנחנו רק שרו עליו ואיבדנו את השלום עבור הדאגות שלא היית אמור לנו לשאת. וכך הערב אנחנו מבקשים שתפנה את עינינו אל ישוע, שנראה את כוח התפילה. אתה יותר חזק ממה שאנחנו יכולים לדמיין. אז עזור לנו. עזור לנו לדעת את הכוח הזה. הראה לנו את המשיח, מקור כוחנו, על ידי רוח הקודש הלילה. אנחנו מתפללים בשם ישוע, אמן.

יעקבו 5, מתחיל בפרק 13. זהו דבר ה' הקדוש, המושר והבלתי טועה:

האם יש ביניכם סובל? יתפלל. היש מישהו עליז? ישיר תהילה. היש ביניכם חולה? יקרא לזקני הכנסייה, ויתפללו עליו, וימשחו אותו בשמן בשם ה' . והתפילה של האמונה תושיע את החולה, וה' יקים אותו. ואם חטא, יסלח לו. לכן, הודו על חטאיכם זה לזה ותפלו זה בעד זה, למען תרפאו. לתפילתו של צדיק יש כוח גדול בהיותה פועלת. אליהו היה איש בטבע כמוננו, והתפלל בתפילה נלהבת שלא ירד מטר, ולא ירד מטר על הארץ במשך שלוש שנים ושישה חודשים. אחר כך התפלל שנית, והשמיים נתנו מטר, והארץ הולידה את פרייה.

הדשא נובל, הפרחים נושרים, אך דבר ה' יחיה לעד ועד. אמן.

ובכן, זכינו לראות, מה שהבנתי עכשיו כאחד משלושת הפריטים הגדולים ביותר בקטלוג ההצגות של בית הספר היסודי, ה"שבח בחצר" של הגן הילדים! זו הייתה הפעם הראשונה שלנו. וכמו הערה שולית, תודה, גארי והצוות, כולם בבית הספר היסודי. זו שירות מדהים של הכנסייה שלנו ורק צליה ואני דיברנו על זה, הוזכרנו כמה מדהים בית הספר היסודי אחרי שצפינו בהצגה הזו. השם נשמע כיף ודמוי ילד, אבל היה שם תיאולוגיה טובה מאוד. ואני לא מנסה לשבח את הבת שלי כאן, אבל חלקה המדבר – אני אבא גאה! הגענו לחלקה המדבר ולא ידעתי מה היא תגיד. לא שמעתי אותה מתאמנת על זה או משהו כזה. והיא הגיעה לחלקה המדבר והנה מה שהיא אמרה. "כשהוא מתחילים משהו חדש, עלינו להתפלל. אלוהים רוצה שנדבר איתו על הכל." זו הייתה השורה שלה בהצגה. וכשהשבתי שם והקשבתי לה, חשבתי לעצמי, "ובכן, רק נתת את כל נושא השבת שלי, יקירה!" "כשהוא מתחילים משהו חדש, עלינו להתפלל. ואלוהים רוצה שנדבר איתו על הכל."

זה המוקד של הקטע הזה הערב, כאשר יעקב מוסיף את מכתבו. זה חוזר לפרק 4, פסוק 8. "אלוהים נותן חסד לענוים, אך מתנגד לגאים." ומאז ועד עכשיו, יעקב עבד עלינו, "איך נראה לחיות חיים ענוים ותלויים?" הוא עשה את המתאר של זה, כי זה באמת סימן של מי שיש לו אמונה אמיתית, שהיא הדאגה של מכתב זה - אמונה אמיתית. ויעקב, כאשר הוא מוסיף כאן במכתבו, אומר לנו שאחד הסימנים הראשיים של מי שיש לו אמונה אמיתית הוא שהוא מוביל חיים ענוים ותלויים של תפילה. וזה השאלה ששאלתי את עצמי כאשר התכוננתי השבוע - "האם אני מאמין בכוחה של התפילה?" השלנו את האמונה כי, כמו שכתוב על המדבקה הישנה, "תפילה משנה דברים." עכשיו, כבני אדם רפורמים טובים, אנו רוצים לשנות כמה דברים במשפט הזה, אבל בואו נהיה ברורים. מהות המשפט הזה נכונה, על פי הכתובים. האם אנו מאמינים בזה?

ויעקב רוצה לעזור לנו להשיב את אמונתנו בכוחה של התפילה הערב. הוא יעשה זאת עבורנו תחת שני כותרות. בפסוקים 13 עד 16 - תנאי תפילה עוצמתית; 13 עד 16 - תנאי תפילה עוצמתית. ואז בפסוקים 17 ו-18 - דוגמה לתפילה עוצמתית. והנקודה העיקרית שיעקב נותן לנו הערב היא מתאר את תנאי התפילה העוצמתית על ידי מתן דוגמה לתפילה עוצמתית. אז אלה הכותרות שלנו וזו מהות מה שיעקב אומר.

תנאי תפילה עוצמתית

הביטו איתי לשם בפסוקים 13 עד 16. “האם יש ביניכם סובל? יתפלל. האם יש ביניכם שמח? ישיר תהילה. האם יש ביניכם חולה? יקרא לזקני הכנסייה, ויתפללו עליו, וימשחו אותו בשמן בשם ה'. והתפילה של האמונה תושיע את החולה, וה' יקים אותו. ואם חטא, יסלח לו. לכן, הודו על חטאיכם זה לזה והתפללו זה בעד זה, למען תרפאו.” יעקב נותן לנו שלושה תנאים לתפילה עוצמתית. הראשון הוא קהילה; זהו פסוקים 13 ו-14. קהילה. זהו אחד התנאים לתפילה עוצמתית. והוא עושה זאת באופן מייצג. שימו לב מה הוא עושה. הוא אומר שישנם נסיבות שבהן אנו מוצאים את עצמנו. הדברים הולכים טוב, אנחנו חולים, או שאנחנו עצובים, סובלים, מה שזה לא יהיה. הוא אומר בכל מקום שתמצאו את עצמכם, בכל נסיבה שתהיו - תתפללו.

ושימו לב להערה שהוא נותן שם. אחת מצורות התפילה שהוא הולך לדבר עליה היא תהילה. והוא אומר, “אם אתה עושה טוב, אם הדברים הולכים טוב לך, שיר!” עכשיו, הדבר הראשון שנאמר, במיוחד אנחנו גברים, הוא, “ובכן, אני לא יודע לשיר.” ואני רק אצטרף לשורות. אני גם לא באמת יודע לשיר, אבל אני אוהב לשיר. ואחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות, במיוחד אם הדברים הולכים טוב בחיינו, הוא לשיר. ושוב, אתה עשוי להיות נורא, וזו הסיבה שיש את הפסוק ההוא, “העשו רעש שמח לה'!” וזה בסדר! ויעקב אומר שאם הדברים הולכים טוב, עשו זאת. אבל גם בנסיבות אחרות, לא משנה מה קורה, אנחנו צריכים להיות אנשים של תפילה.

ואז הוא נותן את הפסוק הזה שגורם למחלוקת רבה שם בפסוקים 14 ו-15. "אם מישהו חולה, שיקרא לזקני הכנסייה, שזקני הכנסייה ימשחו אותו בשמן, והתפילה הזאת תושיע את האדם הזה." בסדר, אנחנו הולכים לדבר על כל אלה בעוד רגע. בואו נשימו לב לכמה פרטים. אחד מההערות ששמחתי לקרוא בסדרה הזאת הוא של גבר בשם דן דוריאני. ודן היה פרופסור בסמינר קובננט, הסמינר הדנומינציוני שלנו. הוא היה כומר מוסדר של ה-PCA במשך מספר שנים. ויש לו סיפור מדהים בהערה שלו על המעבר הזה על גבר בכנסייה שלו שהתרפא מוירוס זיהומי לב חמור. גבר זה אובחן עם וירוס זה בלבו, זה היה צריך לקחת את חייו תוך מספר חודשים, וכך דוריאני מציין שכאשר הוא קיבל את המצב הזה הוא קרא את הפסוק הזה וקרא לזקני הכנסייה ואמר, "האם תוכלו בבקשה לבוא ולמשוח אותי בשמן ולתפל?" ודוריאני אמר, "ובכן, מעולם לא עשינו דבר כזה לפני כן! וכך, באופן פרסביטריאני טוב, לקחנו שישה שבועות ללמוד את העניין וקווינו שלא ימות!" וכאשר הם למדו ועבדו על מה לעשות, הם הגיעו למסקנה, "בואו נעשה זאת." אז דוריאני ממשיך ומסביר מה קרה. הוא אמר, "הלכנו לביתו של הגבר, משחנו אותו בשמן, ו" אני מצטט, "ברגע שתחלנו להתפלל הרגשתי תחושה אדירה שאלוהים, באותו רגע, ריפא את חברי. זרועותיי הרגישו את מה שאני יכול לתאר רק כזרמי אש שפעלו דרכן. כאשר אחזתי בכתף חברי, חום ואנרגיה בערו בידי. ידעתי שאלוהים מרפא אותו."

עכשיו, השפה יכולה לגרום לנו לא נוח, כמו הנבחרים הקפואים, אבל בואו נהיה ברורים, הכתובים מראים לנו בצורה ברורה כי תפילה יכולה להיות יעילה, אם אלוהים רוצה, לריפוי של אנשים. וזה לא אירוע בודד. שמעתי פעם אחת מרצה בוועידה שהפכה לנוצרייה כי בעלה אובחן עם סרטן המוח. מרצה זו הייתה בעלת שלושה תארים מהרווארד, מדענית מבריקה; בעלה אובחן עם סרטן המוח, קיבל אבחנה של שישה חודשים לחיות, הם מעולם לא היו בכנסייה, הם תעו לתוך כנסייה כריזמטית, פנטקוסטלית, הושמו עליו ידיים, הוא נרפא - זה היה לפני חמישה עשר שנה. אז הדברים האלה, האירועים האלה - ודרך אגב, כולם שקראתי עליהם היו עם אותם סימנים. הברקים של אש; חום ואנרגיה שעוברים דרך ידיו של מישהו.

עכשיו דוריאני ממשיך להסביר שזה לא קרה בכל פעם שהם משחו מישהו בשמן ותפלו עליהם. זה קרה במקרה הזה! ומה שיימש אמר לנו הוא ברור מאוד. הוא אומר שכאשר אנו מוצאים את עצמנו במצבים כאלה, עלינו לקרוא לזקנים להתפלל איתנו כנציגים של הקהילה שבה אנו מוצאים את עצמנו. כזקני הכנסייה, כמי שמייצגים אותנו, זה מה שהוא אומר כאן.

תפלו בביטחון

ואז הוא אומר לנו שאנחנו צריכים להתפלל בביטחון; לא רק בקהילה, אלא בביטחון. פסוק 15 – "ותפילת האמונה תושיע את החולה." כעת, בלבול רב שורר כאן על פסוק זה. יש לך, מאידך גיסא, אנשים שאומרים, "הביטו, אם אינך נרפא, זה בגלל שאין לך מספיק אמונה." אחד הדברים העצובים ביותר לעשות כמשרת הוא לבקר אדם שאולי אין לו את אותה הבנה תיאולוגית כמונו. ואני נתקלתי באנשים שאמרו לי זאת על מיטותיהם - "אתה יודע, כומר, הבעיה היא שאין לי מספיק אמונה וזו הסיבה שאלוהים אינו מרפא אותי." ובכן, שני דברים צריכים לשלול זאת באופן נחרץ. מספר אחד - פאולוס. הוא אמר, "שלוש פעמים בקשתי מהאדון להסיר את הקוץ הזה והוא בחר שלא." אז אפילו פאולוס לא נרפא. מספר שני - בסופו של דבר, כל הריפוי ייגמר עד שיישוב ישוע. כולנו הולכים למות. אז עשויים להיות כמה ריפויים, אבל הם חלקיים וזמניים עד הריפוי הסופי כשנלך להיות עם ישוע. אז זה מאידך גיסא.

אלוהים ריבון בריפוי

אנחנו רוצים להימנע מהאמון תפוסתי כאן שעל ידי המשיחה בשמן - ואנחנו לא ממש בטוחים מה זה מסמל; פרשנים מסתובבים סביב. האם זה מסמל את הרוח הקדושה? האם זה חלק מטקס? אנחנו לא יודעים! עלינו לציית ולעשות זאת. הכרתי כמרים רפורמים שמשחו אנשים בשמן, ביניהם דן דוריאני ואחרים. אבל הדבר שאנחנו רוצים להימנע ממנו הוא לראות בזה כמעין שיקוי קסם או נוסחה לריפוי. אלוהים ריבון בריפוי. הוא בוחר מתי ומי הוא ירפא. והוא עשוי לרפא על ידי לקיחת אותו אדם הביתה. אז זה טעות אחת שיש להימנע ממנה.

אבל מצד שני, איננו יכולים להיות סקפטיים. איננו יכולים להיות כאלה שמתקרבים אליו עם סוג של חוסר אמונה - אנחנו לא קוראים לזה אמונה; זהו חוסר אמונה. זה אומר, "אני די בטוח שאלוהים לא יפעל, אבל אני אזרוק תפילה בכל זאת." תפילה ללא אמונה לא תתחבר אל כוחו של אלוהים. יעקב אמר לנו זאת כבר בפרק 1.

ריפוי פיזי או רוחני?

אז השאלה היא. האם אנו משוכנעים בכוחו כדי להתפלל בביטחון? זו הבעיה כאן עבורנו! זו בעיה של ליבנו. האם אנו משוכנעים מספיק בכוחו כדי להתפלל בביטחון ובכל זאת לבטוח בו לעשות דברים בזמנו כפי שירצה? זה מה שהוא קורא לנו לעשות כאן. והוא משתמש בביטוי הזה, "ותפילת האמונה תושיע את החולה." עכשיו מעניין המילה שיעקב משתמש בה כאן. היא יכולה להיות בעלת משמעות של הצלה רוחנית או הצלה פיזית. ואנחנו רוצים לשאול את יעקב, "מה זה?" אני חושב שהוא יאמר לנו, "כן!" כי כל המונחים שקשורים להצלה ול"העלאתו" כאן, כל אלה הם מונחים מעורפלים בטקסט הזה שיכולים להיות בעלי משמעות של ריפוי פיזי או רוחני.

אבל עבור יעקב, המיקוד העיקרי הוא על ה"ג" האחרון שלנו - הווידוי. הוא אומר שאלוהים עשוי להעמיד את האדם הזה על רגליו מחולי, אבל אז שאר הזמן שלו מתמקד בסליחת חטאים. פסוק 15, "אם הוא חטא, הוא יסלח לו." פסוק 16, "לכן, ודו את חטאיכם זה לזה ואתם תירפאו." יש שם שוב עמימות! האם זה ריפוי פיזי או רוחני? יעקב אומר, "שתיהן!" והמיקוד שלו הוא זה. הוא אומר שאולי תירפאו פיזית לפעמים, אבל אם תתפללו בביטחון בקהילה ותעסקו בווידוי, תמצאו ריפוי רוחני כל הזמן. אתם תיסלחו, הוא אומר.

החופש הנלווה לוידוי אלוהי

ומה זה אומר לווידות את חטאינו זה לזה? שוב, יש כאן הדגש על הקהילה. ובכן, דבר אחד זה לא אומר הוא זה. ראיתי זאת נעשה בקבוצות של נוצרים. ראיתי פעם אחת כומר עושה זאת כשהוא עזב את הכנסייה. הוא התחיל לקרוא בשמות נשים שהתאווה אליהן. בסדר? זה לא המוקד של פסוק זה כלל. אם אתה נאבק עם תשוקה, תן לי לעודד אותך לקחת זאת אל ה' באופן פרטי כי זה חטא פרטי. יש חטאים ציבוריים שצריך לווידותם בפומבי. אבל על מה שיעקב מדבר כאן הוא הרבה יותר פשוט מכל זה. הוא אומר שיש חירות שמגיעה כאשר אנחנו מורידים מעלינו זה לזה. וכנסיותינו צריכות להיות המקומות שבהם זה בטוח לעשות זאת. הוא דיבר על כך הרבה, האם לא – שם זה בטוח לעשות זאת כי זה אחד האמצעים שהאלוהים משתמש בהם כדי להביא חירות לחיינו.

והאם זה לא נכון? אם היית נוצרי במשך זמן כלשהו, אתה יודע שזה נכון. אם משהו אוכל אותך מבפנים ואתה יכול ללכת לחבר נוצרי טוב שיש לך ולשפוך את חטאתך לפניו, זה מביא ריפוי כמעט באופן מיידי. ולכן יעקב מזמין אותנו לדמיין קהילה של מאמינים שדברים כאלה קורים בה באופן קבוע - אחריות הדדית, הודאה הדדית בחטאים זה לזה כדי שנוכל למצוא ריפוי לנפשותינו. ולכן יעקב מבטיח לנו שנמצא סליחה בדרך הזו, לא בגלל הודאתנו זה לזה אלא בגלל שכאשר אנו עושים זאת, ועשינו זאת קודם כל לפני האדון ועושים זאת זה עם זה ומעודדים זה את זה באמונתנו במשיח, זה מביא ריפוי. האם אתה צריך לעשות זאת? אני יודע בחיי שלי, מיד אחרי שהפכתי לנוצרי היה לי חבר יקר שהתגייר בערך באותו זמן. היינו אחים באחווה בקולג', הוא היה אחראי על החתונה שלי, אנחנו עדיין חברים קרובים. הוא היה אחד מאותם בחורים שאליהם יכולתי ללכת, ועדיין עד היום אנחנו יכולים להתקשר זה לזה ולוודא זה עם זה מה שקורה בחיינו - חטאים שאנחנו נאבקים איתם. יעקב אומר שזה מה שאנחנו צריכים לעשות זה עם זה.

האם חווית את סליחת האל וחסדו?

ואחת השאלות שעלינו לשאול את עצמנו היא, "האם זה מקום שבו ניתן לעשות זאת?" זה חוזר למה שדיברנו עליו בשבוע שעבר - להיות אמיתיים; להוריד את המסכה. או כשאנחנו מוודים זה לזה, התגובה הראשונה היא לא שיפוט חטא, אלא יותר כמו חופש, "גם אני! תן לי לעזור לך למצוא חופש מהחטא הזה שאתה נאבק בו." ושוב, זה זורם לקהילה של מאמינים רק למי שחוו באמת את סליחתו ורחמיו של אלוהים. אתה לא יכול להראות מה שאתה לא יודע. ההנחה כאן היא שהם שעושים זאת והם שעוברים זאת הם אלה שחוו את רחמי אלוהים ואת סליחתו בלבם. האם עשינו זאת? ואחת הדברים שגורמים לנו להיות קשים ושיפוטיים ולא סלחניים היא שכחנו את מה שרק שמנו - "נפדיתי! כמה אני אוהב להכריז על כך! נפדיתי, בדם הטלה! בנו, ועד עולם אני." מי שזה שקע עמוק בנפשו יהיה אדם סלחני מאוד; זה יהיה מי שכשאתה הולך ומודה לו, הוא לא יביט בך מלמעלה, אלא יאמר, "נב pray. ואלוהים כל כך טוב, הוא יכול לעזור לנו במצב הזה." זה הביטחון שיעקב רוצה שיהיה לנו. זה יקרה כשנחווה את סליחתו ורחמיו של אלוהים.

צדקתנו במשיח

אז קהילה, ביטחון, וודיה. ואז יעקב מסיים שם בפסוק 16, "תפילתו של אדם צדיק יש לה כוח גדול כשהיא פועלת." זה סוג של הבטחה סיכומית שמציגה את נקודתו האחרונה כאן. וזו הבטחה שאנחנו צריכים להיאחז בה! אולי אפילו התפללנו את זה בחזרה לאדוני אם גדלתם בכנסייה? אני בטוח ששמעתם את זה. אבל אם זה חדש לך, הנה ההבטחה, בפשטות. ובכן, אתה אומר, "ובכן, אני לא אדם צדיק." גם אני לא. אבל במשיח, אנו צדיקים, ולכן אנחנו יכולים לקבל ביטחון כשמתפללים שהאלוהים ישמע. כל זה נועד לעורר, נועד לשתול, נועד לתת לנו ביטחון יותר בתפילה. זה למה יעקב נותן לנו הבטחה זו.

דוגמה לתפילה חזקה

אבל תראו איתי שם במקום השני דוגמה לתפילה חזקה. הנה מה שהוא אומר. "אליהו היה אדם בעל טבע כשלנו, והוא התפלל בתשוקה שלא ירד גשם, ושלוש שנים וחצי לא ירד גשם על הארץ. ואז הוא התפלל שנית, והשמים נתנו גשם, והארץ הולידה את פרייה." הנה הדוגמה. שימו לב איך יעקב מציג אותו. זה הדמות השנייה של הברית הישנה שהוא משך את תשומת לבנו אליה. בשבוע שעבר זה היה איוב. השבוע זה אליהו, הנביא הגדול; סוג של נביא שהסופרים של הברית החדשה מעלים אותו כדוגמה לנביא. אבל ראיתם איך הוא הציג אותו לנו? "אדם בעל טבע כשלנו." למה הוא עושה את זה? אליהו היה מוערך על ידי יהודים עתיקים. יעקב הוא יהודי עתיק, ולכן אנו מצפים אולי סוג של מבוא יותר מפואר - "הנביא הגדול והמרומם, אליהו," משהו כזה. הוא אומר, "אדם בעל טבע כשלנו." למה? כדי להזכיר לנו שבתשובה על תפילה זו מעל הטבע שקבל אליהו, הוא לא היה שונה מאתנו. במילים אחרות, יעקב אומר שסוג של כוח בתפילה שחווה אליהו.

וְהָבָה נָשׁוּב לְאוֹתוֹ מִקְרֶה בְּמֶלֶךְ אֶחָד. אֵלִיהוּ הִתְפַּלֵל וְהוּא מְסַפֵּר לָנוּ מַה שֶּׁהָיָה. מַסְלוּל הַטֶּבַע שֻׁנָּה. עַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ עֲלֶיךָ, אֲבָל אִם קִבְלתי תְשׁוּבָה כָזֹאת לִתְפִלָּה, זֶה יַחַד מִשְׁמָעִי אֶת אֱמוּנָתִי! בּוֹכֶלָח, בְּעֵקְבוֹת אִסְטוֹרַת הַמַּעֲרָפִים שֶׁלֹּא הַבֹּקֶר, רַבִּים מִמָּנוּ הָיוּ רוֹצִים לִהְיוֹת בְּכֹחַ אֵלִיהוּ לְהָסִיר סְעָרוֹת וְסופות רַע בְּמִצְרָפִים הַמְּרוֹכָזִים! אֲבָל זֶה הוּא מַה שֶּׁהָיָה. הוּא מִתְפַּלֵל וְלֹא יִגְשָׁם; לֹא הֶסְבֵּר; לֹא הֶסְבֵּר טֶבַע. רַק הֶסְבֵּר עַל טִבעִי שֶׁהָאלֹהִים עָנָה אֶת תְפִלָּתֹו שֶׁלֹּא נָבִיא גָדוֹל זֶה. וְיַעֲקֹב אֹמֵר, "הֶן, אֲבָל". כֹּחַ זֶה נִגְמָר לְכָלָנוּ. אִישׁ בְּטֶבַע כָמוֹנוּ. אַתָּה וְאֲנִי נוּכְלִים לִהְיוֹת בְּבִטָחוֹן כְּשֶׁנִתְפַּלֵל שֶׁכֹּחַ זֶה נִגְמָר לָנוּ. אֲנִי צְרִיכַנְתִי לְעִידוּד מִן הַדָּבָר. אֲנִי צְרִיכַנְתִי לָדַעַת הָאלֹהִים הוּא רַב כֹּחַ. אֲנִי צְרִיכַנְתִי לָדַעַת כְּשֶׁאֲנִי נֶאֱחָז וְאֵינִי רֹאֶה תְשׁוּבֹת לִתְפִלָּה שֶׁדְּבָרִים כָמוֹ אֵלֶה תְשׁוּבֹת לִתְפִלָּה עַל טִבעִית שֶׁאֵלִיהוּ חָוָה עוֹד יְכוֹלִים לִהְיוֹת. וְשׁוּב וְשׁוּב, יַעֲקֹב אֹמֵר שֶׁהֵם.

אבל כאשר אנו קוראים על אליהו, זה גם מזכיר לנו את אשר אמר ישוע. אתה זוכר מה הוא אמר במתי 12? הוא אמר, “הוא אחד גדול יותר מאליהו הוא פה.” וזה מוביל אותנו ללב הבשורה כאשר אנו קוראים על אליהו כדוגמה של תפילה כאן, כי זה חוזר לאותו הצהרה אחרונה בפסוק 16. השאלה שכולנו צריכים לשאול היא, “מי הוא האיש הצדיק?” וישוע אומר לנו שהוא גדול יותר מאליהו. וזה ממוקד את תשומת לבנו על ישוע כעל האחד גדול יותר מאליהו, כעל האדם היחיד והצדיק ביותר שחי אי פעם – צדיק בצורה מושלמת; ציית בצורה מושלמת לחוק אביו. וזה גם לוקח אותנו ישר למרכז של חיי התפילה של המושיע. כל הנביאים, שאליהו הוא נציג שלהם, היו לוחמי תפילה נלהבים והם הצביעו על ישוע. ולכן כאשר אנו קוראים על חייו של המושיע, אנו קוראים דברים כמו Mark 1:36 שהיה לו כמנהגו. עכשיו אני לא אומר שאתה צריך לשים את השעון המעורר שלך לשלוש בלילה מחר בבוקר לקום ולתפל. לא רעיון רע, אבל זה לא הנקודה של הפסוק. הנקודה של הפסוק היא להראות לנו את הנלהבות ואת המסירות של המושיע לרצון אביו.

תפילת הייסורים של המשיח

וה culmination של חיי התפילה שלו, כמובן, הוא גן גת שמנים. היכן אנו מוצאים אותו? בואו נלך לגן ההוא ונמצא שם את המושיע חסר החטא של העולם, האלוהים-אדם, בלילה שלפני הוצאתו להורג, מבקש מחבריו הטובים ביותר להתפלל עבורו. כמה מאיתנו אמרו זה לזה הבוקר: "התפללו עבורי! יש לי את זה על הצלחת; יש לי את זה על הצלחת." ואנחנו אוהבים להתפלל זה עבור זה; אני יודע, חווינו זאת באופן נפלא לאחרונה, וכל הזמן שהיינו כאן. אבל ישוע מבקש זאת ומה קרה לחבריו – הם ברחו. וכאשר אנו מוצאים את המושיע בגת שמנים, איננו מוצאים אותו רק מתפלל תפילות נחמדות לאביו. אנו מוצאים אותו ביגון ומצוקה כזו, עד כדי כך שמצב רפואי בא עליו, שבו נימי הדם שלו התפוצצו והוא מתחיל להזיע, כפי שנאמר, טיפות דם גדולות. יגון בתפילה! ומה הוא מתפלל? "אבינו, אם אפשר, תן את הכוס הזו לעבור ממני." איזו כוס? הכוס המתוארת בנביאים. כוס ז wrath של אלוהים. כוס ז wrath של אלוהים על כל חוסר תפילתנו, על כל גאוותנו, על כל סירובנו להיות תלויים באלוהים, על כל זעקתנו אליו. וישוע אומר: "אם אפשר, תן זאת לעבור." ואולם כיצד הוא מסיים את התפילה? "עם זאת, לא רצוני ייעשה אלא שלך." זה חוזר למה שיימש היה מלמד אותנו. ישוע מדגים זאת עבורנו באופן מושלם. יש לו תפילת האמונה. "אני יודע שתוכל לעשות זאת, אלוהים. אני יודע שתוכל לקחת את הכוס ממני. עם זאת, לא רצוני, שלך, אבינו."

מדוע התפלל כך?

וזה מעלה שאלה בוערת נוספת – למה התפלל בדרך הזאת? למה נשא ישוע הזבח דמעות דם גדולות בגן? למה התפלל כך? והתשובה היא – למעננו. הוא ידע את שמותינו כאשר הלך אל הצלב ההוא. הוא ידע כי הסבל אותו עבר לא היה עבור חטאו. הוא לא חטא; לא נמצאה רמיה בפיו. הוא היה מושלם; כבש אלוהים ללא דופי. ועם זאת כל חטאינו היו מיוצגים בכוס ההוא והוא התפלל על ברכיו והתפלל כמו שהתפלל עבורך ועבורי. הוא התפלל במקומנו. והחדשות הטובות ביותר הן, כי הצלב לא עצר את התפילה הזאת. ישוע לא הפסיק להתפלל עבורנו. מחבר העברים אומר זאת כך, “הוא חי לעד לעשות תפילה בעדנו.”

האם אתה זקוק לעידוד היום כי תפילותיך אכן הגיעו גבוה יותר מהתקרה? יעקב אומר לנו, תוך שימוש בדוגמת אליהו, שמביא אותנו ישר אל המשיח, כי לא רק שתפילותיך הגיעו גבוה יותר מהתקרה; הן תמיד מגיעות גבוה יותר מהתקרה. למעשה, הן מגיעות עד השמיים, שם ישוע יושב לימין האב, מתפלל לנצח. זהו בשורה טובה עבור אנשים חסרי תפילה כמוננו, כי כאשר אני מתפלל, אני חושב שכאשר רובנו מתפללים, יש כל כך הרבה מ”אני” בתפילותינו. אנו עושים את מודל ACTS – אדoration, וידוי, תודה, תחינה. נכון? כולנו שמענו זאת אם הייתם בבית ספר ראשון או גדלתם בכנסייה. רובנו זה כמו ישר דרך חלק ה-ACT. אדורציה – “אלוהים, אתה גדול.” וידוי – “אני חוטא. תודה על מה שאתה עושה. עכשיו תן לי לספר לך מה אני צריך.” כך הולכות תפילותיי לעתים קרובות. היש זה מנחם לדעת כי עם כל חטאינו, כל אנו קשורים באותן תפילות, כי זה נמחק על ידי דמו של ישוע?

והוא, כמו הכוהן הגדול הנאמן של הברית הישנה, לוקח את הקטורת של תפילותינו שהפכה לא לזיהום בנחירי אלוהינו אלא לניחוח ערב לריח נעים, כפי שנבואה של ישעיהו התגשמה, שתפילות יעלו כמו ניחוחות מכל הארץ, ישוע לוקח את כל תפילותינו האנוכיות, את כל תפילותינו שהונחו שלא במקומן, את כל תפילותינו ללא אמונה ומריח אותם לפני האב השמימי כדי שגם אתה וגם אני נדע כי תפילה זו נשמעה ותייצב לפי רצונו המושלם של אלוהים. אל תאבדו אמון בתפילה. זה מה שיעקב צועק לנו. זה מה שישוע אומר לנו על ברכיו בגן גת שמנים. "ביקשתי בעדך, פטרוס, כדי שלא תכשל אמונתך." והוא מתפלל בעדנו כרגע. כשאתה צריך מישהו שיתפלל בעדך, הו, שאל את מי שתרצה כאן. אבל שאל את ישוע. לכך אליו. הוא יתפלל בעדנו.

התפללו בכל זמן ומקום!

תנו לי לסיים בזה שניתן לנו ארבעה דברים כיצד לעשות זאת בעולם האמיתי. איך אנחנו עושים את החיים התלויים הזאת של תפילה? הדבר הראשון, התפללו בכל זמן ומקום - בדרך לבית הספר, בדרך לעבודה, בדרך לשיעור, בזמן שאתה עושה את הכלים, בזמן שאתה במשרד, בזמן שאתה בציד, בזמן שאתה עושה כביסה. מה שזה לא יהיה, התפללו בכל מקום וזמן. אם אתה ברכב נוסע בכביש המהיר, שמור את העיניים פתוחות, אבל התפלל!

התמקדו בישוע!

דבר שני - אל תתמקדו באורך התפילות שלכם; התמקדו באחד שאליו אתם מתפללים. השטן רוצה להשתמש באסטרטגיה הזו. אם אתם מתפללים רק כמה דקות הוא אומר, "ראה איזו תפילה חלשה יש לך!" אני צריך להתפלל יותר; כולנו צריכים להתפלל יותר. הרגע שהוא גורם לנו להתמקד בזה, הוא מוריד את עינינו מישוע. זה המוקד של תפילותינו, לא כמה זמן אנחנו עושים את זה. ואני אומר זאת. תפילה יכולה להיות כמו להיות מאוהב במישהו - השעות עפות. זה יכול לקרות לנו ביחסינו עם ישוע, אבל זה מתחיל באי התמקדות בזמן שלנו, בשעון שלנו. "כמה זמן אני כבר עושה את זה?" אלא "כמה אני שפכתי אליו? כמה התמקדתי בו? כמה הרגשתי שאני מבלה זמן עם חבר, החבר הטוב ביותר, המושיע של חוטאים כמוני?"

תפללו כשלא בא לכם!

דבר שלישי - תפללו כשלא בא לכם! תפללו כשלא בא לכם. ואתם תגידו, "זה היפוקריזיה." לא, חברים שלי, זה לא היפוקריזיה; זה ענווה. שוב השטן אומר, "ראה, אתה היפוקריט. אתה לא מרגיש את זה. אתה לא מרגיש קרוב לישוע. הלב שלך לא בזה אז תפסיק להתפלל." ישוע אומר כי האמונה טובה יותר מהרגשות. כשלא מרגישים את זה, תפללו. או, כמו כשנעשיתי נוצרי, כומר זקן נתן לי תנ"ך וכתב בחזית, "כשזה הכי קשה להתפלל, תפללו הכי קשה." כשזה הכי קשה להתפלל, תפללו הכי קשה. זה לא היפוקריזיה, זה ענווה. זה אומר, "אלוהים, אני לא מרגיש את זה אבל אני בוטח בך. אני מאמין כי אתה תשמע אותי." תפללו כשלא בא לכם.

תפללו בציפייה!

הדבר האחרון - התפללו בציפייה! זה מה שיעקב אומר לנו. התפללו בציפייה. אם אתה רוצה שזקני הכנסייה יבואו ויכסו אותך בשמן, התקשר אליהם. סליחה על שרק התנדבתי לזקני הישיבה לעשות זאת, אבל אם יעקב אומר זאת, עלינו לעשות זאת! זה עובד, על פי מה שיעקב אומר לנו אם אלוהים בוחר. התפללו בציפייה היא הנקודה העיקרית. אל תשים את אמונך בשמן או בזקנים;שים את אמונך במשיח והתפלל בידיעה שהוא יכול לעשות. האם אנו מאמינים בכך? ככנסייה, כיחידים, זה מה שנדרש היום, חברים. עלינו להיות סוג של קהילה וסוג של יחידים אשר מבינים בשמחה שאלוהים עונה לתפילה ויכול לעשות דברים על-טבעיים דרך אדם אחד המתפלל. אדם אחד! ההיסטוריה של הכנסייה מלאה בסיפורים של אדם אחד המתפלל וכל דבר משתנה.

אחד מהמועדפים עלי הוא ג'ורג' מולר מבריסטול. המכונה "אב היתומים". הוא חי בין 1803-1898. הוא חי ברוב המאה ה-19. הוא התגייר בשנות ה-20 לחייו וברוב חייו, מוקדם לאחר שהפך לנוצרי, קודם כל, הוא התגייר לקלוויניזם ואמר שזה חולל את חייו של תפילה כאשר הוא התגייר כי האמונה הרפורמית היא הקריאה הנכונה של הכתובים. ולאחר מכן, הוא החליט לשמור יומן. הוא הקים בתי יתומים ואמר, "אני שומר יומן של בקשות תפילה שנענו כדי להראות לאלה שעדיין אינם מאמינים בבשורה כי יש אלוהים בשמים והוא עונה לתפילה." אז היה לו מטרה אוונגליסטית ואפולוגטית, הגנה על האמונה, לשמור את היומנים האלה של תפילה, שכולם פורסמו היום. וכך במשך שארית חייו, הוא התפלל. הוא לא סיפר לאף אחד על צרכיו; הוא פשוט התפלל. הוא אפילו לא סיפר לעוזריו הקרובים ביותר. ויש סיפור אחר סיפור של יתומים אלה, מאות מהם, התעוררו בלי לדעת איך הם יאכלו את ארוחת הבוקר שלהם בבוקר, שלא לדבר על ארוחת הצהריים או הערב. ואלוהים תמיד עזר.

ובסוף חייו, הנה הסטטיסטיקה. דרך יומניו של ג'ורג' מולר, מותאם לדולרים מודרניים – הוא דאג ליותר מ-10,000 יתומים והתפלל על סכום של כ-70 מיליון דולרים בדולרים מודרניים לטיפול בילדים אלה – 10,000 יתומים; 70 מיליון דולר – תפילה. ומעניין, לאורך כל חייו, לאחר שהתגייר, התפלל על שמונה מחבריו. אחד אחר אחד, כולם נעשו נוצרים. אחד מהם, עם זאת, התמיד. ומולר התפלל עליו כל יום, כל יום במשך שישים ושלוש שנים. לקראת סוף חייו, נשאל על חברו הבודד הזה שלא נעשה נוצרי. אמרו לו, "האם אינך נואש כלל?" הוא אמר זאת. הוא אמר, "התפללתי במשך שישים ושלוש שנים ושמונה חודשים על המרתו של אדם אחד. הוא עדיין לא ניצל, אבל הוא יהיה. איך יכול להיות אחרת? אני מתפלל." ופעם אחר פעם, אמר מולר דברים כאלה, "אני לא ייחודי. אין לי גישה מיוחדת לאלוהים. אני מאמין שאבי אוהב אותי ושומע אותי."

החדשות הן אלה. הוא מת; אותו חבר מופיע בהלווייתו. כשהם מורידים את גופתו של מולר לאדמה, הוא רץ לקבר וצועק, "אלוהים, רחם עלי, חוטא!" וניצל שם בהלווייתו של מולר ומת באמונה. וזה הנקודה. החלק הטוב ביותר בתפילה עוצמתית כמו שיעקב מדבר עליה וכמו שג'ורג' מולר הדגים הוא שכל אחד כאן הערב יכול לחוות זאת. זה זמין לכולנו. אל תצאו מכאן בלי לדעת זאת. כרגע, היום, כל מה שעלינו לעשות הוא לשאול. אז בואו נתפלל!

אבינו, עזור לנו להאמין. תן לנו ביטחון מחודש כקהילה של אלה אשר הודו על חטאיהם, רבים מאיתנו. ולאלה שלא עשו זאת, ה', אני מתפלל הלילה כי יהיו כמו חברו של מולר אשר בא להכיר את המשיח. אבינו, אל תניח להם לחכות יום נוסף. ועזור לכולנו, ה', לצאת ממקום זה עם אנרגיה מחודשת לתפילה. כמה אנו משתוקקים לחוות תפילות נענות, לחוות יותר ממך. הסר ספק ובנה אמונה. זאת תפילתנו, ואנו מבקשים זאת בשם החזק של ישוע. אמן.