שיר האהבה הגדול ביותר

שיר האהבה הגדול

צפניה 3:17

מאת גייב פלורהר

בזמן שאתם יושבים, אם תיקחו את התנ"ך שלכם ותפנו איתי אל ספר צפניה. זה נמצא בתנ"ך הישן. אם אתם מחפשים אותו, זה בסדר. זה ספר קצר מאוד. זה בעמוד 790 אם אתם משתמשים בתנ"ך של הספסל; 7-9-0. ואנחנו נלמד את פסוק 17 של פרק 3 של ספר צפניה. לפני שנשמע את דבר ה', בואו נלך אליו בתפילה.

עד לזקנה, אלוהינו הגדול, אתה הבטחת לנו כי עמך יוכיח את אהבתך הריבונית, הנצחית והבלתי משתנה. כאשר אנו עומדים על סף המילים המדהימות ביותר ששמענו אי פעם הלילה, אנו מתפללים כי הן תנחתנה בלבבותינו, כי הן תשנו את הדרך בה אנו רואים אותך ואת העולם, וכי הרוח הקדושה תעשה אותן חיות עבורנו כדי שנוכל לראות את ישוע. ואנחנו מתפללים לכל זאת בשמו הנורא. אמן.

צפניה 3, פסוק 17. זהו דבר ה', הקדוש, המושר והלכן ללא שגיאה:

"ה' אלוהיכם בקרבכם, גיבור אחד שיושיע; הוא ישמח עליכם בשמחה; הוא ינחם אתכם באהבתו; הוא ירנן עליכם בשירה רמה."

הדשא קמל, הפרחים נופלים, אך דבר אלוהים החיים יעמוד לעד ועד.

לפני כמה שנים, המחזמר הנמכר ביותר וברודוויי המוביל היה מחזמר בשם "האור בכיכר", שסיפר את סיפורו של - אני חייב לדייק בשמות - פבריציו נאקארלי, שהיה איש מכירות עניבות איטלקי שהתאהב ביפהפייה קלרה ג'ונסון, אמריקאית בחופשה באיטליה. וישנה סצנה במחזמר שבה הם שרים שיר אהבה שנקרא "Say it Somehow". והקrescendo של שיר האהבה הוא שהם לא באמת יכולים לבטא את עצמם במילים אז הם רק שרים את המילה "אה". וזה שמח וזה משמח והם שמחים זה בזה בדרך זו. וישנה ביקורת של ניו יורק טיימס של אחד מבקרי התיאטרון הגדולים, סטיבן הולדן, וכותרת הביקורת אמרה הכל - "שירי אהבה שמדברים כשמילים נכשלות". "שירי אהבה שמדברים כשמילים נכשלות".

החסם בין אלוהים לבינינו

וראיתם, כשאנו מגיעים לזפניה 3 הערב, אנו נמצאים באותה עמדה כמו שני המאהבים ההם בשיר ההוא. יש מחסום שפה בין אלוהים לבינינו. הוא קדוש ואנחנו לא. ממש כמו שהיה מחסום שפה בין האיטלקי לאמריקאי, יש מחסום שפה בינינו. ובכל זאת אנו מגיעים לפסוק מקראי הערב שיכול לשאת את הכותרת של ביקורת הניו יורק טיימס – "שירי אהבה שמדברים כאשר המילים נכשלות." זפניה. ניתן לסכם את הספר הזה בקלות יחסית, אני חושב. הפרקים הראשונים, שני הפרקים הראשונים ליתר דיוק, הם שיפוט אוניברסלי. ואז יש נקודת מפנה כאשר אלוהים מתחיל לדבר על עבודת הישועה האוניברסלית שיעשה מכל שבט, גוי ולשון. והספר מגיע לשיאו בפסוק שלפנינו – פרק 3 פסוק 17. פרשן אחד קרא לו בצדק, "היוחנן 3:16 של הברית הישנה." זה כמעט יותר מדי לק接受. עלינו לגשת אליו ביראת כבוד ורעדה. זה טוב כל כך. זה מ overwhelming. יש מילים, לא באמת מילים שאנחנו יכולים לומר אבל אנחנו הולכים לנסות הערב. והנקודה העיקרית היא פשוטה מאוד. במשיח, אלוהים עמנו לשמוח עלינו. במשיח, אלוהים עמנו לשמוח עלינו. ואלה יהיו שני הכותרות שלנו – אלוהים עמנו ואלוהים עלינו. אלוהים עמנו ואלוהים עלינו.

אלוהים עמנו

הביטו שוב בחלק הראשון של פסוק 17. “ה’ אלוהיכם נמצא בתוככם; גיבור שיושיע.” מהנפילת האנושות ואילך, היינו מנותקים מאלוהים, היינו מנותקים מעצמנו, היינו מנותקים מיצירתו סביבנו, היינו מנותקים מכל היצורים האחרים ומחברינו בני האדם. ניתוק הוא המאפיין של האנושות הנופלת. ובכל זאת, שוב ושוב, התנ”ך הוא סיפור על אלוהים שמבקש את אלה שמנותקים ממנו. הוא רודף אחריהם ללא הרף, ללא עייפות, שוב ושוב ללא קשר למה שהם עושים; ללא קשר עד כמה הם נופלים. וכך שיר האהבה שאלוהים שר מתחיל ברדיפתו אחרינו, ברצונו להשיב את היצורים הנותקים אל עצמו. זה מפתיע. אנו יכולים לחפש בכל דתות העולם, וכאשר אנו עושים זאת אנו יכולים להפריך את זיגמונד פרויד. זה היה פרויד, אחרי הכל, מייסד הפסיכולוגיה המודרנית, שאמר כי האמונה באלוהים היא רק מילוי משאלות. אנו מקרינים את תקוותינו הטובות ביותר על אלוהים שאינו קיים. הבעיה שיש לפרויד, ולכל דת נופלת אחרת ולכל השקפת עולם אחרת מחוץ לנצרות, היא שאף אחד מאיתנו לא יחלום על אלוהים כזה, חברים. מעולם לא, מלבד הכתובים אין אלוהים אחר כזה בעולם, ולא נחלום עליו. זה טוב מדי להיות אמיתי, במובן אחד.

הוא אלוהים ששר

אז בראשית הדברים כאן, אנו מבינים כי אנו פוגשים אלוהים אשר שונה לחלוטין ממה שאנו מצפים. ודבר זה יגיע לשיאו כאן ברגע אחד, כי אנו הולכים לפגוש אלוהים אשר שר. אך לפני שנגיע לשם, מומחים מסכימים - וכאשר מדובר במוזיקה, מי הם המומחים? אני חושב כי כולנו מומחים במובן אחד. אך מומחים אשר מוצאים מדד למדוד דברים אלו מסכימים כי אולי השיר הגדול ביותר של אהבה הוא של ה-Righteous Brothers, "Unchained Melody". זהו שיר יפה. והוא מתחיל לאט ועובד לקראת עלייה מדהימה זו. וזה באמת מה שהתנ"ך עוסק בו. אנו באים ממש לפני עליית השיא של שיר האהבה של אלוהים. הוא התחיל בגן כאשר אלוהים בא אל הורינו הראשונים וסיפק כפרה עבורם וכיסה אותם בעורות בעלי חיים, ולאחר מכן במשך כל השאר של הברית הישנה אלוהים שר שיר אהבה אלוהי אחד וזה היה ברור יותר בנקודות מסוימות ופחות ברור בנקודות אחרות. והוא מגיע לשיאו כאשר השמיים נפתחים מעל בית לחם ומלאכים שרים, "כבוד לאלוהים במרומים, ושלום לאדם על הארץ!" הוא מגיע לשיאו במשיח.

וזה מה שאלוהים אומר לנו כאן. הוא אומר, “ה' אלוהיך בקרבך; גיבור עז” – נוכל לתרגם את זה. זו תמונת קרב. אנחנו לא חושבים לעתים קרובות על הישועה שלנו כקרב, אבל מהרגע שישוע הוטבל ועד ליום שהוצלב, זה היה קרב. הוא נלחם בשטן במדבר, והוא נלחם בשטן על הצלב. ובכל צעד בדרך, היה מלחמה נגד מחלה, נגד הפרעה רגשית, נגד מוות, נגד כל כוחות הגיהינום וכל תוצאות החטא, כי האלוהים שבא אלינו הוא האלוהים שבא להציל אותנו. והוא אלוהים שנלחם עבור עמו. רק למדתי השבוע – לא מפתיע, זה קורה כל קיץ – ששלוש מתוך חמש הסרטים המובילים ברווחים הם סרטי גיבורי על. אנחנו אוהבים אותם. אנחנו לא יכולים לקבל מספיק מהם. ולא רק כאן, ברחבי העולם. הסרטים שלנו לגיבורי על שאנחנו יוצרים ושולחים לכל העולם, הם הסרטים המובילים ברווחים. למה אנחנו אוהבים כל כך סיפורי גיבורי על? אני חושב שזה בגלל שכולנו יודעים עמוק בלב שאנחנו לא יכולים להציל את עצמנו ואנחנו משתוקקים להינצל. אני חושב שזה הסיבה שהם תמיד הסרטים המובילים ברווחים. אנחנו לא יכולים להציל את עצמנו ואנחנו משתוקקים להינצל. ומה שאלוהים אומר דרך נביאו עכשיו הוא, “יש גיבור עז שיבוא שילחם עבורך, שיציל אותך, שהוא טוב יותר מכל סיפור גיבורי על שאנחנו יכולים לחלום עליו. והוא יציל אותך. והתנאי היחיד הוא, שאתה חייב לדעת שאתה לא יכול להציל את עצמך. זה כל מה שנדרש.” זה המקום שבו אלוהים מתחיל איתנו. גיבור העל האולטימטיבי בא – ישוע. זה אלוהים עמנו.

אלוהים מעלינו

ואז, אני הולך להיות כנה, מאוד כנה אתכם, כשלמדתי את זה והתפללתי והתמודדתי עם הטקסט, הייתי צריך להמשיך וללכת ממנו. קראתי פירושים, חיפשתי והקשבתי לדרשות אחרות וקראתי דרשות אחרות והייתי מאוד, מאוד נוח לו לגלות שאני לא לבד. כי הפסוקים הבאים הם מדהימים. זה אלוהים מעלינו. הביטו איתי שם בפסוק 17. "הוא ישמח עליכם בשמחה; הוא ינחם אתכם באהבתו; הוא יריע עליכם בשירה רבה." עכשיו יש לנו אנלוגיות אנושיות לכל זה. הרגשנו שמחה. היינו כל כך מאושרים עד כדי שצעקנו משמחה, רובנו אני חושב. אבל כאן אנחנו באים לאלוהים שעושה זאת. וזה המקום שבו הכל מתפרק. זה המקום שבו אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות. אנחנו אפילו לא יכולים לעורר רגש כדי להרגיש זאת כי זה כל כך מדהים. זה כל כך שונה מהניסיון היומיומי שלנו עם אלוהים לחשוב עליו משמח עלינו.

אלוהים משמח עליך

והאם שמתם לב שהוא משתמש באותה שפה שהוא השתמש בה, שלמדנו בשבוע שעבר בפסוקים 14 עד 16, שם הוא אומר לנו לעשות זאת לאלוהים? ואז, הוא מסתובב ו אומר, "לא רק שאלוהים מצווה לנו לשמוח, לשמוח בו, לצעוק ולשיר ולמלא שמחה בו, הנה המקום שבו הכל משתנה. הוא אומר, לא רק שאלוהים אומר לנו לעשות זאת, הנביא אומר, "אלוהים עושה זאת עליכם." משמוח. עצרו כאן. אתה ואני יודעים, בלי הרבה עידוד, כמה אנחנו רעים ברגעים הכי כנים שלנו. האם לא? אנחנו יודעים שאנחנו חוטאים מאוד. אלוהים נותן לנו בחסדו ככל שאנחנו יכולים להתמודד כאשר הוא מראה לנו זאת, אבל אנחנו יודעים כמה אנחנו רעים ברגעים הכי טובים של כנות עם עצמנו. ואז אנחנו באים לפסוק כזה. ושימו לב היכן זה נמצא. זה ממש כאן בסוף הספר, שם אלוהים אמר לעמו, "עזבתם אותי. הלכתם אחרי אלוהים אחרים. אני הולך להמטיר עליכם שפטים ועל כל אחד." ואנחנו עוברים מזה לזה – לאלוהים משמוח על אנשים חוטאים, עובדי אלילים, שבורים, נופלים, שונאי אלוהים כמוך וכמוני.

והדברים משתפרים. “הוא ישקיט אותך באהבתו.” זה טוב ככל שזה הולך, אבל תרגום יותר מדויק יהיה כך. זה לא אלוהים שעושה משהו לנו במקור; זה אלוהים שעושה משהו על אודותינו. נוכל לתרגם זאת טוב יותר בדרך זו. “הוא ישקוט עליך באהבתו.” אז מה שהנביא עושה עבורנו. זה, שוב, מדהים. אלוהים משמוח ורק, “כן!” עליך. ואז, עוצר ו, כמו שאנחנו עושים אם נוכל לומר זאת כך, כשאנחנו מתבוננים במישהו שאנחנו אוהבים. הדוגמה היחידה שקרה לי היא דו-כיוונית. לקלי ואני היה מערכת יחסים למרחקים ארוכים. התחלנו לצאת בשנה הראשונה שלה בקארולינה, השנה השנייה שלי - שנה צעירה! וכשהמערכת יחסים הזו החלה, סיימתי את הלימודים לפני שהיא, לשמחת הורי. והייתי נוהג למטה - יכולתי לנהוג בזה בעיניים עצומות עכשיו - מגרינוויל, 385, ל-I-26 לקולומביה. וכשהייתי נוהג בחזרה, ב-I-26, הייתי חושב עליה - כמה שהיא היתה יפה; כמה שאהבתי אותה. לא יכולתי לחכות לבלות את שארית חיי איתה. ואז היה לנו הילד הראשון שלנו, ואתה יודע איך זה הולך אם אתה הורה. הילד הראשון בא והוא ממלא אותך בכל מיני רגשות, אבל אז יש פעמים שאתה רק יושב שם ומחזיק את הילד וצופה בו או בה ישן ואתה שקט. והאהבה שלך לילד הזה - אין דרך לבטא זאת במילים, האם יש? אתה רק מתבונן בשקט במלוא הרגש, במלוא השפע של אהבה ושמחה שיש לך בילד הזה. ואלוהים אומר, “זה איך שאני עםך. זה איך שאני מרגיש כלפיך.”

וכן, אני מודע ואינני רוצה לגרום לדאגה לחברי הנהלת RTS. אני יודע מה אומרת הווידוי שלנו. הוא אומר ש"אלוהים פטור מתשוקות." אז איך אנחנו משלבים את זה, כי זה נכון? ומה שהווידוי אומר שם הוא שאלוהים אינו צריך להגיב לדברים. הוא יודע כל מה שיבוא. מה שהוא לא אומר הוא שאלוהים אין לו סוג של, אם נוכל לומר זאת כך, רגשות עלינו. כי אם תקראו לאנשים שכתבו את הווידוי של וסטמינסטר, הם אלה שאומרים דברים על אהבת אלוהים ותשוקתו ותשוקתו לעמו. וכל מה שאנחנו יכולים לומר בשלב זה הוא, "באמת? אתה בטוח, אלוהים?" הוא אומר, "כן!"

אלוהים שר loudly

ואז הוא הולך אפילו רחוק יותר בחלק האחרון של פסוק זה. אנחנו עוברים מלהתענג לשירה שקטה לשקט עלינו להתעלות עלינו בשירה רועמת. צעד אחורה. אתה רואה למה אנחנו לא יכולים להמציא אלוהים כזה? אתה יכול לחפש גבוה ונמוך בעולם. אתה לעולם לא תפגוש אלוהים שר; אלוהים שר הוא זה שמציל אותנו. גבהים עצמם של כל השירה שלנו ושירי האהבה וכל מה שאנחנו משפיעים כדי לנסות לבטא את הרגש הגדול ביותר שאנחנו מרגישים כיצורים אנושיים, נכשל אותנו לחלוטין והופך לכלום אלא לאפר ואבק כשאנחנו באים לפסוק זה, ופוגשים אלוהים שבא לעם מורד כמונו ושר! בקול רם! כי הוא משמוח עלינו! האם אתה יכול לקבל זאת? שאלוהים הקדוש, המשולש - אב, בן ורוח הקודש - שנמצא שם תמיד, אוהב אחד את השני כשהאנשים של השילוש שוכנים זה בזה. וזה, בפני עצמו, הוא מסתורין שאנחנו לא יכולים אפילו לעטוף את המוחות שלנו סביבו. אלוהים הזה שר!

בואו נלך לבית האל ונשאל ונשאל, "ספרו לנו על אלוהיכם. השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול, 'הוא שר?' " "לא, לא זה יהיה לא הולם." טוב, בואו נלך למקדש ההינדי. "האם אלוהיכם שרים?" "לא." בואו נלך למזבח של הפוסטמודרניזם החילוני ונאמר, "תנו לנו את אלוהיכם, צ'אנס. האם הוא שר?" "לא." היקום מלא קול ורעש ולא אומר דבר. זה או לשיר! זה הבחירה שלפני כולנו הלילה. אלוהים חירשים, טיפשים, אילמים, עבודת אלילים או אלוהים ששר. האם אתם רואים למה הבשורה לא רק אמת, אלא גם יפה להפליא? היא תופסת אותנו. היא מדברת לצרכים העמוקים ביותר של לבנו ולרגשות העמוקים ביותר שאנחנו יכולים להרגיש. זה לא רק אמת; זה יפה.

אנחנו שרים בגלל איש הצער

אבל אנחנו לא יכולים לשכוח לעולם למה זה בשורה טובה, למה אנחנו שרים. זה בגלל שאנחנו עוקבים אחר האחד שנקרא איש הצער. זה בגלל שכאשר ישוע הלך אל הצלב, לא היה יותר שמחה וששון. לא היה יותר, "זה בני היקר, אשר בו אני רוצה טוב." הקרבות שהוא ניהל כגיבור העז שלנו, הגיעו לנקודה ההיא על הצלב כאשר צרחותיו של ישוע נפגשו עם השתיקה הקדושה, המלכותית, הצודקת, של אביו. הוא קיבל שתיקה כדי שנוכל לקבל שירה. אין דרך להגיע לאלוהים השר אלא אם כן אתה עובר דרך המושיע הצורח שסבל את השתיקה במקומנו. זה איך אנחנו מקבלים את אלוהים השר. וזה היה בגלל שאלוהים הוא אהבה, אהבה, שהוא שלח את בנו לצרוח, שהוא החזיק בשתיקה שלו כאשר הוא שפך את זעמו עליו. כי אחרי יום שישי הטוב, הוא ידע ששיר האהבה יגיע לשורה האחרונה שלו שתמשיך לנצח. וזה המקום שבו אנחנו חיים עכשיו. זה למה אלוהים שר עלינו.

מה אנחנו אומרים לכל זה? חשבתי על כמה סיבות למה אולי יהיה לנו קשה עם הפסוק הזה. כל כך הרבה פעמים, כשאנחנו חושבים על אהבת אלוהים, אנחנו יכולים לומר, "כן, אבל זה לא בשבילי." האם אתה מרגיש ככה פעם? "זה לא בשבילי. זה בשביל כולם אחרים. אני יכול לשמוח בשמחתם של אחרים, אבל זה לא בשבילי." אל תשקה את זה. זה בהקשר של אלוהים אומר ליהודה, "אני הולך לקרוא אנשים מכל מקום. במקרה הזה, זה לא רק בשבילך, יהודה. זה בשביל אנשים מכל שבט, אומה ולשון. אז זה בשבילך." ובכן, אתה עשוי לומר, "אבל אתה לא יודע מה עשיתי. אתה לא יודע איך אני חושב. אתה אפילו לא יודע מה אני חושב עכשיו כשאתה מדבר!" אלוהים אומר, "מה עשית שזה גרוע יותר ממה שעמי עשו שוב ושוב ושוב ושוב? האם החסד שלי לא היה מספיק עבורם?" האם הבטחה זו נעשתה בהקשר של אנשים שנתנו לאלוהים, שברו את חוקו, ברחו ממנו, שנאו אותו, קללו אותו, עבדו אלילים, שרפו קטורת במקדש שלו לאלוהים שקריים? אז יש חסד בשבילך ועבורי. זה לא משנה מה עשית. אהבתו גדולה מחטאך. כל מה שאתה צריך הוא כלום. כל מה שאתה צריך הוא לדעת שאתה לא יכול להציל את עצמך.

אלוהים קרוב במשיח

"כן, אבל אלוהים נראה מרוחק ממני." זה קשה. אני יודע איך זה מרגיש. אני שונא את זה כשאני חי שם. אני שונא את זה כשאני מרגיש שאני רק עובר על התנועות כשאני קורא את התנ"ך שלי. כן, זה מה שמטיפים עושים. כן, לפעמים בבוקר יום ראשון. מרגיש מרוחק מאלוהים. אבל למה שאנחנו צריכים לחזור לפסוק הזה שוב ושוב ולפסוקים הקודמים לו - הוא בינינו. הוא קרוב אלינו במשיח. והמרחק שלו אף פעם לא לנצח כי כל הדחיפה של השירה הזו של אלוהים היא לנוע לעבר אנשים שבורים כמונו, לעבר אנשים חוטאים כמונו. הוא אף פעם לא שומר את המרחק שלו. ההתגלמות הראתה לנו את זה. אלוהים שהפך לאדם בישוע מראה לנו שהוא אף פעם לא שומר את המרחק שלו.

וכך איך אנו משיגים זאת? בואו נקפוץ קדימה למה שאמר ישוע ביווחנן 15 סביב פסוק 9. "שְׁבוּ בְאַהֲבָתי". מה זה אומר, ישוע? והוא מספר לנו. "אם אהבתם אותי, תשמרו את מצוותי". וזה יכול להפחיד אותנו. אלא אם כן פסוק 11 מסיים כך. "דברים אלה דברתי אליכם, ששמחתי תהיה בכם ושמחתכם תהיה מלאה". אז הנה מה שהוא אומר - "לשבת, לשמור את מצוותי, שמחה!" איך זה מתאים למה שצפניה אומר לנו? איך אנו שוברים באהבת האל הזו? איך אנו חווים אותה? ישוע אומר כי אנו נשים למעשה את אשר הוא אומר לנו. אבל - וזה חשוב - עלינו לזכור תמיד כי הפרת מצוותינו אינה משנה את אהבת האל לנו. כן, היא מקטינה את יכולתנו ליהנות ממנה. כשאני מוצא את עצמי רחוק מהאל, אני יכול להבטיח לכם, לפחות חלק מהזמן, אחת הבעיות הגדולות היא כי התמכרתי לחטא; עשיתי מה שרציתי לעשות. אהבתו לי לא השתנתה. יכולתי ליהנות ממנה השתנתה.

וישוע אומר, "אם תתפסו את אשר אמרתי לכם", ואם נקרא פסוקים כאלה, מה האל מבקש מאיתנו לעשות כאשר הוא אומר, "שמרו את מצוותי. צייתו לי"? האם הוא אומר זאת כדי לרסק אותנו? או שהוא אומר לנו, "אני אוהב אתכם מספיק כדי להביא אתכם קרוב ולומר לכם איך להישאר קרוב כי איני רוצה שתיהיו רחוקים ממני". זה האחרון, הלאו? "הישארו קרובים אלי. הלכו עם אלי בדרך הזו. אל תסטו מהדרך. תנו לי לשמור את ידי סביבכם", כביכול. האם תרצו אי פעם לא לציית לאל ששר? זה לא אל קשה ורחוק שנותן כללים שרירותיים ואומר, "לכו ועשו כדברי למען תזכו בחסדי!" האל השר אומר, "הישארו קרובים. בואו אלי". אנו עושים זאת על ידי ציות. זהו אחד הדרכים.

ואז, אנו מסרבים להקשיב לשקרים על אלוהים. אנו מסרבים להקשיב לשקרים על אלוהים. זה משפיע עלינו. זה אחד מתכניותיו העיקריות של השטן. הוא רוצה שתחשוב על אלוהים אחרת ממה שנאמר בצפניה 3:17. הוא רוצה שהאלוהים השקט יהיה האלוהים שאתה חושב עליו כל הזמן. הוא רוצה שהאלוהים הרחוק יהיה האלוהים שנמצא בראש שלך. הוא אף פעם לא רוצה שנחשוב על האלוהים הזורם. ס refuse להאמין בזה; ס refuse לקנות את זה. תן למילה הזו לתקן אותך. חזור להבטחה הזו שוב ושוב. ואתה תאמר, "ובכן, אני לא מרגיש את זה! אני רוצה להרגיש את זה, אבל אני לא!" אם אתה רוצה את זה, זה בגלל שהוא נתן לך את התשוקה הזו. אל תוותר על זה. אל תוותר על זה. המשך לחזור אליו והתפלל אליו, "אלוהים, תן לי לחוות יותר מאהבתך. תן לי להכיר אותך טוב יותר." והמתן לו. המתן לתזמון שלו. הוא יקרב אותך. דוד אמר, "המתנתי על ה' " “Psalms 40” (Psalms 40, HD) הוא יאמר את אותו הדבר לנו. הוא ישמע את זעקתנו. ואתה אומר, "ובכן, האם זה לא היפוקריטי לעשות את זה כשאני לא מרגיש את זה?" לא! זהו עיקר האמונה, חברים. זהו להמשיך ללכת אליו כשאתה לא מרגיש את זה. זה לא היפוקריט; זו אמונה! האמונה אומרת, "רגשותיי של מרחק לא אומרים את המילה האחרונה. אמונתי באלוהים ששר ויאהב אותי במשיח אומרת את המילה האחרונה."

היינו בחזרה בדרום קרוליינה בתחילת יוני לשם פרישתו של אבא שלי. הוא בן 80 ולאף אחד לא היה ספק במסיבת הפרישה שלו, הוא הודיע שהוא הולך לעבודה אחרת! אז ככה אבא שלי עובד! אבל מיד לאחר שהודיע על פרישתו, כמה ימים לאחר מכן, קיבלתי חבילה בדואר. וכשהפתחתי את החבילה ראיתי בועות עטיפה ולפני שהסרתי את בועות העטיפה ידעתי מה זה. זה היה תצלום. זה אחד היקרויות הנכסים שלי. זה תצלום שהיה במשרדו של אבא שלי כל זמן שאני זוכר. וזה תמונה שצולמה כשהייתי צעיר מאוד, כנראה בערך בגיל של דורותי. אבא שלי היה פרופסור בקולג' וזה היה בקיץ, היינו במסיבה כלשהי - הוא היה הדקאן של המחלקה שלו והם שכרו חבר סגל חדש ויש מסיבה. ונראה שהסיפור הוא, שוב, ללא הפתעה, לקחתי עוגיה נוספת. והורים אחדים שם הניחו את הידיים עליי וצעקו עליי. וזה פשוט לא משהו שאתה עושה לאחד מבניו של אבא שלי! ועשיתי, מה שלדעתי כל ילד בן שנתיים היה עושה. רצתי לאבא שלי ומישהו קרה שיש לו מצלמה והוא תפס את התמונה שלי עם דמעות זורמות על פניי עם זרועותיו של אבא שלי סביבי והחיוך הכי גדול שראית. ומאז שהייתי ילד קטן, התמונה הזאת אמרה לי, "אבא שלך אוהב אותך. לא משנה מה תעשה, לא משנה כמה תתרחק, הוא שמח להראות לך אהבה."

ומה שאלוהים עשה לנו הלילה הוא נתן לנו תמונה שאומרת לנו, "אני אוהב את ילדיי ואני שמח עליהם." ורק בתנ"ך אנחנו מוצאים את האלוהים הזה וזו התמונה היחידה של אלוהים שתשנה הכול עבורנו. בואו נתפלל.

אבינו, שירנו הבוקר הזה על לשון ענייה, כושלת, ומעודדת. ואני מרגיש זאת בחריפות רבה כרגע, ה'. בבקשה, בבקשה, אל תן לת splendor, לתפארת, לתהילה של פסוק זה ללכת לאיבוד בגלל הסבר חלש. ה' היקר, פתח את עינינו לתהילת אהבתך, ללא גבולות, ללא תשלום, ורחבה. תן שזה ישנה אותנו, אנו מתפללים. בשם ישוע, אמן.