מקור דתו של פאולוס

מקור הדת של פאולוס

אדנותו של ישוע (חלק 2)

מאת ג'ון גרשם מאכן

האם השימוש הנדיר בתואר "אדון" בברית החדשה בהכרח מעיד על כך ששם זה לא היה נפוץ בכנסיית ירושלים הראשונית? יש לזכור כי התואר "המשיח", אשר הוחל על ישוע על ידי כנסיית ירושלים, הוא גם נדיר מאוד בברית החדשה. מדוע יש להתייחס לשימוש הנדיר בתואר אחד בברית החדשה כטיעון נגד השימוש בתואר זה בכנסיית ירושלים, כאשר במקרה של התואר השני לא ניתן להעלות טיעון כזה כלל? בוסאט מוכן עם תשובתו. אבל התשובה היא לחלוטין בלתי מספקת. התואר "המשיח", אומר בוסאט, היה תואר אסקטולוגי; הוא התייחס לכבוד אשר, על פי אמונת כנסיית ירושלים, ישוע לא היה צריך להשיג עד בואו במלוא הדרו. לכן לא ניתן היה להחיל אותו על ישוע בקלות בסיפורי שירותו הארצי. לכן, במקרה של תואר זה, היה מכשול מיוחד אשר מנע את חדירת התואר לתוך המסורת של הברית החדשה. אבל במקרה של התואר "אדון", לא היה מכשול כזה; לכן אי-חדירתו של תואר זה לתוך המסורת של הברית החדשה דורשת הסבר מיוחד; וההסבר היחיד האפשרי הוא כי התואר לא שימש בכנסיית ירושלים.

היה קשה לדחוס לתוך מרחב קצר כל כך הרבה טענות שניתן לערער עליהן, כפי שנדחסו יחדיו בטיעון זה. האם היה התואר "המשיח" תואר אסקטולוגי גרידא? זה אינו תואר אסקטולוגי גרידא אצל פאולוס. זה לא באמת תואר אסקטולוגי גרידא בשום מקום בברית החדשה. בכל אופן, בוסאט מאמץ כאן תפיסה של המשיחיות של ישוע, שהיא לכל היותר בעייתית ונ rejected על ידי אנשים בעלי נקודות מבט שונות מאוד. והאם התואר "אדון" הצביע על ישוע במיוחד כעל האדון הנוכחי של הכנסייה, ולא כעל זה שיבוא בסופו של דבר להכניס את המלכות? האם ישוע היה בעיני הכנסייה הקדומה המשיח "הבא" יותר מאשר הוא היה האדון "הבא"; והאם הוא היה האדון הנוכחי יותר מאשר הוא היה המשיח הנוכחי? לא ניתן לענות על שאלות אלו בוודאות מוחלטת. בכל אופן, גם אם בוסאט יכול להצביע על שיעור גבוה יותר של עניין אסקטולוגי בתואר אחד מאשר זה שמופיע בשני, עדיין הבחנה כזו היא רק יחסית. וזה עדיין נכון שאם נדירות התואר "משיח" בבריתות אינה מעידה על אי קיומו של תואר זה בכנסיית ירושלים, נדירות התואר "אדון" בבריתות אינה משמעותית יותר.

לגבי התואר "בן האדם", בוסאט מעיר הערה הדומה במקצת לזו שהוא מעיר על התואר "המשיח". התואר "בן האדם", הוא אומר, היה אסקטולוגי; לכן לא ניתן היה להכניס אותו לחלק הנרטיבי של הבשורות. אבל תמיד יישאר אחד הפרדוקסים של תיאורייתו של בוסאט כי על פי בוסאט התואר "בן האדם", המופיע במסורת רק בדברי ישוע, ולא ככותרת המשמשת כאשר אנשים מדברים על ישוע, אמור להיות כותרת אופיינית המשמשת לדבר על ישוע בקהילה בירושלים. אם אמונת הקהילה בירושלים על ישוע הייתה דוגמה כזו של בן האדם, כפי שמניח בוסאט, והכנסייה הזו לא היתה מודאגת במיוחד לעובדות היסטוריות, נראה מוזר למדי שהתואר "בן האדם" לא הורשה, למרות אופיו האסקטולוגי, לחדור לנרטיב הבשורה. השערה אחרת תמיד תציע את עצמה - השערה שישוע השתמש בתואר "בן האדם" באופן מסתורי, כשמדבר על עצמו, ושהזיכרון של העובדה שזה היה כינויו המיוחד שלו נשמר במגבלה המוזרה של השימוש בתואר בברית החדשה. במקרה זה, לאור הדיוק שנקבע כך לגבי כותרת אחת, לא ניתן לדחות בקלילות את עדות הבשורות לגבי הכותרת האחרת, "אדון".

אבל הראיות לשימוש בתואר "אדון" בקהילה הבתולה בירושלים אינן מוכלות רק בבשורות. עדויות אחרות מופיעות באיגרותיו של פאולוס.

העובדה הברורה ביותר היא שפאולוס עצמו משתמש במונח ככותרת המאפיינת את ישוע. וברור באותה מידה שלא המציא שימוש זה. ברור שזה היה המשך של שימוש שרווח לפני שפאולוס החל את עבודתו. כל כך מודה בווסט באופן מלא. אבל מאין שאב פאולוס את השימוש? או ליתר דיוק, בהנחה שהוא החל להשתמש בכותרת ברגע ההמרה, בהתאם לתיאור שבמעשי השליחים ("מי אתה, אדוני?"), מאין שאב את הנחתו שהכותרת כבר הייתה בשימוש? התשובה הברורה ביותר היא שהוא הניח שהכותרת כבר מוכרת משום שהייתה בשימוש בכנסייה הראשונה בירושלים. הדרך הטבעית שבה פאולוס מיישם את הכותרת "אדון" לישוע תמיד, עד לאחרונה, נתפסה כמעידה על כך שהכותרת הייתה נפוצה מההתחלה מאוד של חיי הכנסייה.

אבל בשלב זה מופיעה אחת התכונות החשובות ביותר של תיאורייתו של בווסט. פאולוס שאב את הכותרת "אדון", לדעת בווסט, מאלה שהיו נוצרים לפניו; אבל הוא שאב אותה, לא מהכנסייה בירושלים, אלא מהקהילות הנוצריות בערים כמו אנטיוכיה, טרסוס, וייתכן שגם דמשק. לכן, בcommunities אלו יש למקם את התהוות הכותרת "אדון", כשמוחלת על ישוע.

כבר הושם לב לקשיים הנובעים מהחדרת קישור נוסף בין פאולוס לכנסייה בירושלים. הוכח כי את אשר פאולוס "קבל" הוא קבל לא מהכנסיות באנטיוכיה וטרסוס אלא מהתלמידים המקוריים בירושלים. אבל בנוסף לשיקולים הכלליים שמקשרים את כל הפאוליניזם עם המסורת הירושלמית על ישוע, ישנם סימנים מיוחדים המעידים על מוצא ירושלמי של הכותרת "אדון".

אחת כזוֹת רמזים ניתן למצוא, אולי, בגל' א 19. כאשר פאולוס, בקשר לביקור בירושלים שאירע שלוש שנים לאחר ההתנצרות, מדבר על "יעקב אחי האדון", ההנחה הטבעית היא ש"אחי האדון" היה כינוי שניתן ליעקב בירושלים; ואם כן, אז הכינוי "אדון" היה מקובל בכנסיית ירושלים. כמובן, ההנחה אינה ודאית לחלוטין; פאולוס יכול היה לכנות את יעקב "אחי האדון" משום שזה היה הכינוי של יעקב בכנסיות גליה והכינוי שפאולוס עצמו השתמש בו בדרך כלל, גם אם הוא לא היה מקובל בירושלים. אבל הרושם הטבעי שהפסוק תמיד יעשה על קורא לא משוכלל הוא שפאולוס משתמש במינוח שכבר היה קבוע בקרב בני לוויית יעקב בזמן ובמקום אליהם מתייחס הסיפור. יש לציין שכאשר מדבר פאולוס על פטרוס, הוא משתמש למעשה בצורה הארמית ולא בצורה היוונית של השם. הרמזים מראים כי בנוגע למנהיגי כנסיית ירושלים פאולוס נוהג בדרך כלל לעקוב אחר השימוש בירושלים. והעדות של פסוק כזה כמו גל' א 18, 19, שם מוזכרים תנאי ירושלים, היא כפולה. השימוש בפסוק זה בכינוי "אחי האדון" אכן לא יהיה מכריע לחלוטין אם הוא עומד לבדו. אבל בהתחשב עם העדות האחרת, הוא מצביע בחריפות על השכיחות בכנסיית ירושלים המוקדמת של הכינוי "אדון" כמוחל על ישוע.