עֵת שֶׁתִּמָּצֵא

זמן שבו תוכלו למצוא

תהילים 32

מאת ג'ף ג'ורדן

לפני שאוביל אתכם בתפילה, אני רק רוצה לומר שזה כבוד גדול לפתוח את דבר ה' עםכם כאן הערב. אנו חברים של כנסייה זו, וכפי שווילי הזכיר, אני משרת כרועה סטודנטים בקampus של אוניברסיטת מיסיסיפי. אנו אסירי תודה על אהבתכם ועידודכם, על חברותכם, על כל הדרכים בהן אתם משרתים אותנו כמשפחה ועל הדרכים בהן אתם מעודדים אותנו במשרתי לסטודנטים בקולג'. אני אוהב את עבודתי. אני עושה זאת כבר אחת עשרה שנים; בחמש השנים האחרונות כאן במיסיסיפי באוניברסיטת מיסיסיפי. וזה כבוד לשרת מטעםכם את הסטודנטים הללו. כולם בחופשת האביב השבוע אבל אני רוצה לומר תודה מטעם RUF ב MC וגם מטעם RUF ברמה הלאומית. כנסייה זו מוכרת לשמה בנדיבותה ובתמיכתה במשרתי RUF בקמפוסים ברחבי הארץ. אתם הפקתם הרבה רועי סטודנטים מתוככם, ילדי הברית מקהילה זו שהלכו לשרת כרועי סטודנטים, ואני מחשיב זאת לפריבילגיה גדולה שאני זוכה לעבוד מדוע שבוע ושבוע עםכם. למעשה, אני מאמין שזמן זה הוא חלק מהזמן המתוק ביותר שיש לנו כמשפחה. בערבי ראשון, לפעמים אנחנו בלגן, לפעמים אנחנו כמעט נרדמים, אבל עדיין סוגרים את יום ה' עםכם בפולחן ופותחים את דבר ה'. וזה טיפול עבורי להיות כאן עםכם הלילה.

אנחנו הולכים ללמוד תהילים 32, אז אם אתם רוצים לפנות בתנ"ך שלכם לתהילים 32 ולפני שאנחנו קוראים אותו ביחד אני הולך להתפלל עבורנו. בואו נלך אל ה' בתפילה!

אבינו, אנו פונים אליך עתה, ופנינו מופנות לדרושך בדברך. אתה הוא האל הגדול והנורא, אשר שומר ברית ואהבה נאמנה לאלה שאוהבים אותך ושומרים את מצוותיך. ועם זאת, אנו מודים, כמו שעשה הנביא דניאל לפני שנים רבות, כי חטאנו ועשינו רע והתנהגנו במרדנות ופשענו, וסרתנו מדרכיך ומחוקיך. לך, ה', שייכת הצדקה, אבל לנו, בושה גלויה. אבל לך גם שייכת הרחמים והסליחה, שהיא הבסיס לתפילתנו הערב. אנא, שמע את תפילת עבדיך, כאשר אנו מבקשים ממך לפתוח את עינינו כדי שנוכל לראות פלאים בתורתך. האיר פניך על מקדשך, כאשר אנו דורשים אותך, כי איננו מביאים את הבקשות האלה לפניך בגלל צדקה כלשהי שלנו, אלא בגלל הרחמים הגדולים שלך. אנו מתפללים על הדברים האלה בשם המשיח, אמן.

הביטו איתי בתהילים 32. נקרא את התהילה במלואה, פסוקים 1 עד 11:

משכיל לדוד.

אשרי הוא שסליחתו נעשתה, שסינו כוסה. אשרי האדם אשר לא חשב ה' לו עון, וברוחו אין רמיה.

כי החרשתי, עצמותי בלו מבכי כל היום. כי יום ולילה ידך היתה כבדה עלי; כוחי יבש כאש הקיץ.

הודיתי על חטאתי לך, ולא כיסיתי עוונתי; אמרתי, ודו' את פשעי לה', וסלחת עוון חטאתי.

לכן כל חסיד יתפלל אליך בעת תמצא; כי בזרם מים רבים לא יגיעו אליו. אתה מחסה לי; אתה משמרני מטרדה; אתה מקיף אותי ברועי תשועה.

אני אוריך ואלמדך בדרך אשר תלך; איעצך בעיני עליך. אל תהיה כמו סוס או כפרד, ללא הבנה, אשר צריך לרסן ברכבת ובלבל, או לא ישאר לידך.

רבים הם הצערים של הרשעים, אך אהבת נאמנות סובבת את מי שסומך על ה' . שמח ב ה' וגיל, צדיקים, וצהלו, כל ישרי לב!

הדשא נובל והפרח נופל, אך דבר ה' יעמוד לעד.

מזמור זה יש לו שני חלקים עיקריים, שני חצאים עיקריים לו. פסוקים 1 עד 5 הם על סליחה. ובחלק השני, פסוקים 6 עד 11, הם על הגנת אלוהים והדרכה. אני זוכר שלמדתי את המזמור הזה בסמינר. זה היה אחד שעשיתי עליו עבודה אקזגטית. הייתי צריך ללמוד את העברית, השפה המקורית, ועבודה ארוכה על מזמור זה. ובו, כשהייתי קורא על החוקרים שלמדו זאת במה שאנו קוראים ביקורת גבוהה, רבים מהם חשבו שזהו סוג של תערובת של מזמורים שונים שהוצמדו יחד. הם חשבו שזה לא היה במקור מזמור אחד; זה לא היה קשור. אבל העניין הוא, שהם לא הבינו איך הדברים שציינתי קשורים זה לזה. הם לא הבינו – אלה היו חוקרים שרבים מהם לא התוודו להיות נוצרים אך היו אקדמאים בכתבי הקודש – הם לא הבינו איך סליחה במובן אחד הולכת עם הגנת אלוהים והדרכה בשני. זה היה משהו שנראה זר להם. איך יכול אדם אחד בפסוקים 1 ו-2 להיות חוטא שיש לו פשע ועוון ואז למטה בפסוק 6, למה הם מדברים על אדם אחד שהוא אדוק? מאיפה בא האדם האדוק בפסוק 6?

ובכן, מהו החידה מאחורי זה הוא מה שנמצא על כף המאזניים כאן וזה בעצם הנקודה המרכזית של תהלים זה. זה שסליחת אלוהים מובילה אותנו לאהבה. שזה הצדקת אלוהים אותנו בחטאינו היא שמובילה אותנו לקדושה. בלוק כפרק 7, ישוע אומר, "מי שזוכה לסליחה רבה, אוהב הרבה." מי שזוכה לסליחה רבה אוהב הרבה. והנה איך תהלים זה מתפתח. הוא אומר בפרק 1, "אשרי הוא אשר עוונו סלוח, אשר חטאתו כסה." ואז דלג לכל הדרך לפרק 11. הוא מסתיים ב, "שמחו בה' וגילו, צדיקים, ועלצו כל ישרי לב!" ראו, הוא מתחיל בחטא ועם זאת הוא מסתיים בשמחה בה' וצעקת שמחה כאחד שהוא ישר לב. רומאים 2 אמרו שזה kindness של אלוהים שמוביל אותנו לתשובה וזהו אותו הדפוס שמתבצע כאן - אותו דפוס של סליחת אלוהים ורחמיו שמובילים להגנת אלוהים והדרכתו.

סליחת אלוהים

אז בואו נביט על זה מקרוב יותר. ראשית, אנו מביטים על סליחת אלוהים, פרקים 1 עד 5. הוא אומר, "אשרי הוא אשר עוונו סלוח, אשר חטאתו כסה. אשרי האדם אשר לא יחשב לו ה' עון, ואשר ברוחו אין תרמית." ועתה, דוד, שכתב תהלים זה, משתמש במילים שונות לחטא כאן - עוון, פשע. הוא מתייחס לחטא בכל מיני דרכים כדי לתקשר שזה לא רק אחד או אחר; זה חטא בכל הדרכים שאנו עושים אותו - בדרכים קטנות וגדולות. זה דרכים שבהן אנו רק מחטיאים את המטרה שבהן אנו רק טועים. וזה גם דרכים שאנו מכנים עוון - דרכים שבהן בלבנו אנו מורדים נגד אלוהים במרד בו. והוא אומר שזהו סוג החטא, כל הסוגים, שנסלח כאן, שנתקל במרצד.

אבל בכל זאת זה בא, סליחה זו באה לאחר שיקול דעת גדול על חלקו של דוד. הוא מתאר בפסוקים 3-4, הוא אומר, "כי בהחשיך דוממתי, עצמותי התבלו מרגונתי כל היום. כי יום ולילה ידך היתה כבדה עלי; כוחי הובש כחום הקיץ." הוא מתאר תסמינים דמויי שפעת. אתה יודע, הוא מתאר מצוקה. הוא מתאר רגיעה. האם אי פעם היית במצוקה כזו שהוצאת נשימה נשמעת, כמו אנחה, כדי לתקשר את הכאב שבתוכך? ובכן, זה מה שקורה בתוך דוד. ויש סיבה שזה קורה בו. זה בגלל שהוא לא מוכן ללכת אל ה' ולוודות את חטאיו. הוא לא מוכן להביא את חטאו אל האל.

חלק מקוראיכם נמצאים בנסיבות עצמן הלילה. חלק מכם מוצאים את עצמכם נאנחים, כביכול, בדממכם. יום ולילה יד האל כבדה עליכם ואתם תוהים מה זה. אתם תוהים אם זה רק משהו לא תקין מבחינה רגשית; האם זה משהו לא תקין בעבודה, כמו שאתם עובדים קשה מדי? אולי משהו לא תקין ביחסים שלכם עם בן/בת הזוג או עם הילדים? אבל מה שהמזמור הזה אומר לכם הלילה הוא שלא, זה לא. זה בעצם שהיד של ה' כבדה עליכם ושכוחו, באמצעות הדברים האלה, באמצעות הקשיים האלה, מושך אתכם אל עצמו כי הוא רוצה שתבואו לנקות. זה מה שזה אומר בסוף פסוק 2 כאשר הוא אומר, "אשר ברוחו אין מרמה." זהו מובן שבו דוד סוף סוף בא ו אומר, "אודה את חטאיי ל' ; אודיע את עווני."

"עד אשר החטא יהיה מר, המשיח לא יהיה מתוק."

ישנו פוריטן זקן בשם תומאס ווטסון שאמר, “עד שתעשה החטא למריר, המשיח לא יהיה מתוק.” עד שתעשה החטא למריר, המשיח לא יהיה מתוק. וכמה מאיתנו קוראים את תחילת המזמור הזה, “ברוך האיש,” ואנחנו לא באמת מבינים את החצי השני שאומר, “אשר עוונו סלוח.” רואים, ישנה קשיות שהגיעה על לבבותינו ואנחנו לא מבינים שבעייתנו העמוקה ביותר, הצורך העמוק ביותר שלנו הוא החטא שלנו נגד אלוהים. זה לא הכסף שלנו, זה לא שיש לנו מעט, זה לא שאין לנו מספיק, זה לא הבריאות שלנו. זה לא, שוב, הדברים האלה שאנחנו רוצים שיהיו עליהם ברכת אלוהים - הנישואים שלנו, ההורות שלנו, העבודה שלנו. ובכל זאת, הבעיה של כל אחד מאיתנו כאן איננה אותם דברים. אלה הם תסמינים. כל הבעיות שאתם חווים בתחומים האלה של נישואים והורות ועבודה ובריאות, כל אלה הם תסמינים של בעיה גדולה יותר וזו הניתוק שלכם מאלוהים באמצעות החטא שלכם. זהו לב הבעיה שלכם.

ובכל זאת אנחנו מכחישים זאת, נכון? אנחנו מעלים את זה. אנחנו מנסים לנטרל את התחושה הזאת של אשמה ובושה ואנחנו מנסים לומר שלא נשמע לה ולא נצטרך לבוא אל אלוהים בווידוי. רואים, זה בגלל שזו טבענו לא ללכת אל אלוהים. אנחנו בדיוק כמו הורינו, אדם וחווה. אתם אולי זוכרים את הסיפור בבראשית 3 כשאדם וחווה חטאו, נאמר שהם שמעו את ה' אלוהים הולך בגן ונסתרו ממנו. ובכן, זהו היצר שלנו. זהו היצר שלנו.

רכשנו חיית מחמד לפני כמה חודשים; כלב בשם סקאוט. זהו גזע מאונטן קור. וגזע מסוים זה, האינסטינקטים שלו הם לרדוף אחרי סנאים בכל מחיר; ואני מתכוון בכל מחיר! זה לא משנה אם יש רצועה; זה לא משנה אם יש צווארון. זה לא משנה אם הוא מקבל זרם חשמלי דרך הוורידים שלו! הוא הולך להשיג את הסנאי כי זהו האינסטינקט שלו! ואנחנו מנסים ללמד אותו, בדיוק כמו מזמור זה, הוא אומר בפסוק 9, “אל תהיה כמו סוס או חמור, ללא הבנה, שצריך לרסן בעזרת סוס וריסן, או שהוא לא ישאר לידך.” זה מה שאנחנו מנסים לעשות עם סקאוט; אנחנו מנסים לשמור אותו לידנו, אבל הוא לא מבין.

הודו על חטאתכם

ובכן, אותו הדבר נכון לנו. זהו האינסטינקט שלנו, זהו האינסטינקט שלנו לברוח מאלוהים בחטא שלנו. אנחנו לא רוצים ללכת אליו; אנחנו רוצים לברוח ממנו. ובכל זאת, עלינו לעבוד נגד אינסטינקט זה. עלינו לעבוד נגד אינסטינקטים אלה ולעקוב אחרי צעדי הריקוד שניתנו לנו כאן במזמור 32. הוא אומר בפסוק 5, “הודיתי על חטאתי לך, ולא כיסיתי את עוונתי; אמרתי, ’אודה את פשעי ליהוה.’” אז תארו את המלך דוד מקבל החלטה זו. הוא אומר, “אני לא אשמור את זה בבקבוק. אני אלך אל ה' ואודה.” והביטו על החצי השני של הפסוק. הוא אומר, “ואתה סלחת את עוון חטאתי.” האם אתם רואים כמה מהר זה קורה? הנה דוד החזיק את הכל בבקבוק, החזיק את הכל בשתיקה, וסוף סוף כאשר ה' הפעיל מספיק לחץ, הוא בא אל האלוהים והחליט. הוא אומר, “אודה את פשעי ליהוה, ואתה סלחת את עוון חטאתי.”

דרק קידנר אומר על תהילה זו כי "להיות בקשר הדוק עם אלוהים הוא אושר אמיתי." זהו המשמעות של תהילה זו - "להיות בקשר הדוק עם אלוהים הוא אושר אמיתי." וזה מה שחלק הראשון הזה מלמד אותנו - שאנחנו יכולים להיות בקשר הדוק עם אלוהים באמצעות סליחתו ורחמיו. זהו אופיו להיות חנון. אינך בא אל אלוהים שיש לו זרועות מוצלבות, עומד ומחכה לך לחזור על השורות שלך כדי שיוכל לתת לך את מה שמגיע לך. זה לא האדון שאתה משרת.

דרשו את ה'

ישנה קטע דומה מאוד לזה בישעיה 55. אתה עשוי לראות כי הכותרת שקבעתי לדרשה הזו היא, "זמן שבו תוכל למצוא." בפסוק 6 נאמר, "לכן כל חסיד יעתיר אליך בעת תמצא." ובכן, אותו ביטוי משמש בישעיה 55. הוא אומר, "בואו אל המים, אתם שאין לכם כסף, בואו וקנו ואכלו. בואו וקנו לחם ויין ללא כסף וללא מחיר. למה תוציאו כספכם על לא לחם ועמלתכם על אשר לא ישבע? בואו הנה בקדחת; שמעו אלי. שמעו את הבטחות דוד. דרשו את ה' בעוד ימצא; קראו אליו בעוד הוא קרוב. יעזוב הרשע דרכו ואיש עול תהתיו. כי לא דרכי מדרכיכם ולא מחשבותי ממחשבותיכם." והוא מוסיף זאת בסוף בישעיה 55 כי אנחנו לא כאלה. אתה רואה? כשמישהו עושה לנו עוול, אנחנו כן נותנים לו; אנחנו אכזריים. אנחנו מתוסכלים; אנחנו כן מלבלבים. אבל אלוהים לא כזה.

וכך זה המקום שבו המשך מזמור זה מתפתח. אתה רואה, יש לך סליחה ב verses 1 עד 5, אבל אז ב verses 6 עד 11 יש לך את הגנת אלוהים ואת כיוון אלוהים בחייך. נאמר ב verse 6, "לכן כל חסיד יקריב אליך תפילה בעת אשר תמצא; כי אכן ברוב מי גדולים לא ישיגוהו." "כל חסיד" – זה לא במקרה שדוד כותב זאת. קדימה עד לרומאים 4 באיגרתו של פאולוס אל הרומאים. הוא הולך לומר ב passage זה, במזמור זה, המלך דוד היה מדבר על הצדקה באמונה. אתה רואה, הסיבה שאלוהים יכול לסלוח לנו במהירות ובסיבה שאלוהים יכול היה לסלוח לדוד במהירות היא משום שהוא היה מחשיב את דוד צדיק באמונה. הוא היה נותן לנו את הצדקות ש ישוע הרוויח באמונה. זה מה שווילי דיבר עליו הבוקר כאשר דיבר על גת שמנים וכאשר דיבר על ישוע המכין את הצלב. ישוע מרוויח את ההגנה הזאת וישוע מרוויח את הכיוון הזה על ידי מעשיו הצדיקים והוא נותן לנו זאת כדי שנוכל ליהנות מהברכות שתוארו ב verses 6 עד 11 - ברכות ההגנה והכיוון.

הגנת אלוהים וכיוונו

הביטו בברכת ההגנה. כבר קראתי אותה. פסוק 6, "לכן כל הצדיקים יתפללו אליך בעת אשר תמצא; כי אכן בזרם מים רבים לא יגיעו אליו. אתה מקלט לי; אתה משמרני מצרה; אתה סובב אותי ברועי תשועה." רואים, האירוניה היתה, דוד התחבא מאלוהים כמו שאנחנו עושים לעתים קרובות, ועכשיו הוא מתחבא בו. הוא לוקח מחסה בו. ואז הוא ממשיך. זהו כעת דבר ה', "אוריך ואלמדך בדרך אשר תלך; איעץ לך בעיני עליך. אל תהיה כמו סוס או חמור, ללא הבנה, אשר חייב להיות מובל ברכס ומושכות, או שלא יישאר לידך." כאן מדובר על הכיוון שאלוהים נותן לנו. אנחנו לא ננטשו לעצמנו כביכול, עכשיו אנחנו לבדנו. אתם יודעים, אלוהים סלח לנו ועכשיו הוא מגן עלינו ועדיין אנחנו לבדנו לקבל את כל ההחלטות. לא! נאמר, "אוריך ואלמדך בדרך אשר תלך; איעץ לך בעיני עליך."

חלקכם עשויים לזכור בשנת 2003, אחד ממשחקי הפלייאוף, פורטלנד טריילבלייזרס נגד דאלאס מאבריקס, ילדה צעירה ומתוקה שהיתה בת שלוש עשרה קמה לשיר את ההמנון הלאומי. וכשהיא קמה לשיר אותו, היא שכחה את המילים. התברר כי היא היתה חולה בשפעת והיא ניסתה לשיר כי זו היתה ההזדמנות הגדולה שלה לזרוח, ועדיין היא התבלבלה לגמרי במילים, בדיוק כמו שעשיתי רגע לפני כן, והיא לא ידעה מה לעשות. כמו איך היא יכולה להמשיך? כולם צופים בה – 20,000 אוהדים! ואז המאמן הראשי של פורטלנד טריילבלייזרס, מוריס צ'יקס, הלך לאט אליה, שם את זרועו סביב לה, ולחש את המילים באוזניה. וכפי שאתם יכולים לדמיין, הקהל נכנס לזה עד שכולם שרים את ההמנון הלאומי בקול טופף כשהילדה הזאת, דרך דמעות, שרה עם מוריס צ'יקס.

ובכן, זה מה שאני מדמיין כאן בפסוקים 8 עד 11. "אורה לך ואלמדך בדרך אשר תלך; איעץ לך בעיני עליך." רבים מאיתנו מגיעים לרגע הזה, נכון, כאשר אנחנו אומרים, "אינני יודע מה לעשות, ה', אינני יודע מה הצעד הבא. עשיתי הכל לא נכון, כך נראה, ואינני בטוח לאן ללכת מכאן." אבל כאן, ראו את דברי דוד. הוא אומר בפסוק 10, "רבים הם צערי הרשעים, אך אהבת נצח סובבת את מי שסומך על ה'." זהו תמונה של שפע. זו תמונה שה' יספק בדיוק את מה שאנחנו צריכים בדיוק בזמן הנכון.

ואז יש לנו את המסקנה הנפלאה הזו, "שמחו בה', וגילו, צדיקים, וצאו מגיל, כל ישרי לב!" ראו רבים מאיתנו בחדר הזה, שוב, אינם לוקחים את חטאיהם אל האל בתפילה. איננו הולכים אליו בביטחון כי שם נוכל למצוא סליחה. ועם זאת, יש סליחה והרבה יותר מוצע אם רק נבוא אליו כאבינו, נבוא אליו לא על בסיס מעשינו אלא על בסיס צדקתו של המשיח. ואז נוכל לומר עם דוד, "שמחו בה', וגילו, צדיקים, וצאו מגיל, כל ישרי לב!" יהי אלוהים, ברוחו, מלמדנו לעשות זאת כאשר אנו תלויים בו בתפילה. בואו נתפלל אליו עכשיו!

אבינו, אנו מודים לך על דברך ואנו מודים לך על דוגמה זו של בוא אליך עם חטאינו ושל סומך עליך להגנתך ושל מבקש אותך להדרכתך. אנו מתפללים כי תיעץ לנו בעיני עלינו וכי לא נרגיש כי נטשתנו אלא כי נראה כי לקחת את כל צורכינו בישוע המשיח. אנו מתפללים זאת לשם ישוע המשיח. אמן.