קוראת את התנ"ך אחרת

קריאת התנ"ך אחרת

לוקס 24:36-47

מאת יוחנן לאונרד

תודה! אני שמח מאוד להיות כאן שוב בכנסיית פרסביטריאן הראשונה, ג'קסון. הייתי כאן למעשה ארבע שנים - 1973 עד 1977, בזמן שהייתי בקולג' בלהייבן. ואני רוצה להודות לכם, כנסיית פרסביטריאן הראשונה, על השפעתכם על חיי. אתם רואים, זה היה בכנסייה הזו, סגדתי בכל יום ראשון, ישבתי שם, ארבע שורות אחורה, ששמעתי נאמנה את הטפת ודבר האל של דון פטרסון. אתם יודעים שאי אפשר לשבת תחת דון פטרסון בלי שתחזון המשימות שלך יתמקד ויתבהר ויתעורר. אבל הכי חשוב, השתתפתי בכנסי המשימות. והאם אתם יודעים מה למדתי? למדתי על הבטחת אמונה. למדתי על נתינה כואבת. ולראשונה בחיי, כסטודנט לקולג', לקחתי סיכון והבטחתי. וחשבתי שאם אני אעבוד כל הקיץ, אוכל לקיים את ההבטחה הזו. ובכן, באמצע הקיץ, התחלתי לחלות; הייתי חולה במשך חצי מהקיץ. ואמרתי, "ובכן, איך אני אקיים את ההבטחה שלי כשאני חולה?" וניסיתי, באמצעות נסיבות מסוימות, הגעתי לכסף והכסף שניתן לי, אתם יודעים, היה בדיוק הסכום שהבטחתי לבטחת אמונה כאן בכנסיית פרסביטריאן הראשונה. ולכן תודה רבה על השפעתכם עליי ועל מאות אנשים אחרים שעברו כאן וברכו על ידייכם ועל משרד הכנסייה הזו. אז תודה רבה.

עכשיו הבוקר אני רוצה לשאול את השאלה, “למה אתה קורא את התנ”ך? למה אתה בא לכנסייה?” עבור רבים מאיתנו, זה בגלל שיש משהו לא בסדר בחיינו ואנחנו מחפשים בתנ”ך כדי לתקן את הבעיה הזאת. אנו מקווים שהעקרונות בדבר ה’ ישפרו את הנישואין שלנו, שאם אתה בעל, “זה יעזור לאשתי;” אם אתה אישה, זה יעזור לבעלך. אם אתה הורה, זה יעזור לילדים שלך. שאם אתה צעיר, זה יעזור להוריך. או שאתה פה בגלל, אתה יודע, ניסית לחיות את החלום אבל החלום הזה הפך לסיוט ואתה רוצה למצוא “איך אני חי את חיים מלאים ומרוצים ומאושרים?” וכך אתה בא לתנ”ך ואתה מחפש את העקרונות שינחו ויכוונו את חייך. אבל אני רוצה לספר לך שכאשר אנו באים לתנ”ך כספר עזר לשיפור חיינו, לאושר, להצלחה ולחיים מלאים, אנו עושים נזק גדול לעצמנו.

עכשיו זה נכון שאם נאמין בדבר ה’, נשתנה; חיינו יהיו מלאים. אבל אלה הם תוצאות משניות ולא המטרה העיקרית שהאב השמימי גילה לנו את דברו. אתה רואה, כאשר אתה קורא בתנ”ך ומחפש את האושר האישי שלך, אתה חי חיים שמקודשים לעצמך. וכל החיים האלה הם רק ביטוי נוסף למרדנו נגד ה’. אז אתה יכול להיות פה הבוקר במרד מוחלט נגד ה’ ומנסה ליישם את עקרונותיו בחייך. למה? כי אתה רק רוצה שה’ ישרת אותך וישפר את חייך. הבעיה עם זה היא שהתוצאה היא דתיות ללא צדקתו של המשיח, רוחניות שהיא, לכל היותר, בשר, תוצר של מאמצינו שלנו ולא כוחו המשנה של רוח הקודש. ואתה אומר, “מי היה עושה את זה?” ובכן, הפרושים היו עושים את זה, לא? ואלה היו האנשים שהמשיח היה הכי קשה איתם.

עכשיו זה לא בדיוק האשם שלנו שאנחנו קוראים את התנ"ך בדרך הזאת, כי בכנסיות רבות מדי, לא בכנסייה הזאת, כאשר התנ"ך נטיף, הוא נלמד כספר של עקרונות - ספר עזרה עצמית שכזה, שאם תפעיל את העקרונות האלה בחייך, תשתנה. תשמע דרשות כמו: "חמישה עקרונות לנישואין טוב יותר", "שישה דרכים לגדל ילדים בריאים רוחנית", "שבע שיעורים להצלחה פיננסית", "ארבעה שיעורים על מנהיגות מחייו של דוד". עכשיו זה נכון שהתנ"ך מכיל עקרונות רבים, אבל מטרתו העיקרית של התנ"ך איננה יישום של עקרונות אלה. אז אם אתה חושב שהתנ"ך הוא עליך, יש לי חדשות רעות מאוד - זה לא עליך! התנ"ך מספר לנו סיפור אחר.

וכך הבוקר הזה, אני מקווה ללמד אתכם איך לקרוא את התנ"ך אחרת. אני מקווה לתת לכם פרספקטיבה חדשה לגמרי שממנה תוכלו להבין את הכתובים. אני רוצה שתוכלו לראות שיש נושא שעליכם תמיד לזכור כאשר אתם מפרשים את דברי האל. ומהו הנושא הזה? מהי הפרספקטיבה הזו? זו פרספקטיבה מיסיולוגית. ואתם כנראה חושבים, "כמובן יוחנן, אתה תגיד את זה; אתה מיסיונר! וכל מה שאתה עושה הוא לקרוא לתוך הטקסט את הדבר עצמו שאתה רוצה לקבל מהטקסט!" אבל מכל הגישות לכתובים שאני מתנגד להן ביותר, זו היא זו - שאנחנו קוראים את התנ"ך בצורה כזו שאנחנו מקבלים ממנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים. הגישה, הגישה המיסיולוגית הזו, אינה רק הגישה שלי. הגישה המיסיולוגית הזו אינה רק הגישה של הכנסייה הפרסביטרית הראשונה בג'קסון. הגישה המיסיולוגית אינה רק הגישה של ה-PCA או של האמונה הרפורמית. הגישה המיסיולוגית הזו, כמו כל תיאולוגיה רפורמית שלנו, באה מהכתובים עצמם כי יש לנו דוקטרינה גדולה שמלמדת אותנו איך לפרש את הכתובים. אנחנו מפרשים את הכתובים על ידי הכתובים. וכיצד אנו באים להבין את כל הכתובים? על ידי למידה מאדוננו איך הוא עצמו לימד אותנו לקרוא את דברי האל.

וכך אתם עשויים לומר, "איפה זה, יוחנן?" ובכן, תפנו איתי ללוקס פרק 24, פסוק 36 עד 48. כעת, בקטע הזה, ישוע קם מן המתים, הוא הופיע לתלמידיו בחדר העליון. הם לא ממש יודעים מה זה. האם הוא רוח? פנטום? הוא מראה להם את פצעיו; הוא מבקש מהם משהו לאכול. בתוך בלבולם, הוא אומר, "תנו לי להסביר לכם דברים." והוא אומר זאת, החל בפסוק 44:

“כל מה שנכתב עלי בתורה של משה ובנביאים ובתהילים חייב להתקיים". ואז פתח את עיניהם כדי להבין את הכתובים. אמר להם, "כך כתוב, כי המשיח יסבול ויקום ביום השלישי מן המתים, ושתתקיים תשובה למחילת חטאים בשמו לכל הגויים, החל מירושלים".

כעת, הדרך המסורתית להבנת מעבר זה היא שיישוע בעצם לקח אותם דרך מעין הוכחת טקסטים של הברית הישנה, שם הוא הראה להם את הפסוקים שניבאו על בואו. גישה זו להבנת התנ"ך בדרך זו נקראת לעתים קרובות החוט האדום של הכתוב. זה בא מסיפור על רחב, הזונה, שאמורה לתלות חוט אדום בחלונה. וכאשר אתה מדבר על החוט האדום של הפרשנות, זהו סוג של נבואות לאורך כל התנ"ך שמדבר על יישוע. אז מוצע כי יישוע היה עושה משהו כזה. הוא היה פונה אל ספר בראשית פרק 3 עם תלמידיו ואמר, "הביטו, אני הילד המובטח של חווה שיידרס על ידי הנחש אך ימחץ את ראשו. אני הוא הנבואי במשיח פרק 5 כיולד בבעlehem. אני הוא המובטח כיולד מירgin בישעיהו פרק 7. אני הייתי משבט יהודה, מובטח בבראשית 49. אני המלך שישב על כסאו של דוד מישעיהו פרק 9. ידעתם כי אהיה נדחה, מוקר על ידי פושעים, ונקבר בין עשירים מישעיהו פרק 53; כי אהיה קורבן המוצע על behalf של עמי. הייתם יודעים כי אם תקראו במשיח פרק 4, אני הוא שיובא לפני אליהו, כי אהיה מלך, בן אל עליון, בתהילים פרק 2. כי אהיה כהן על פי סדר מלכיצדק בתהילים 110. כי אהיה בוגד בתהילים 41. כי ידיו ורגליו של המשיח יהיו נקובים בתהילים 22. ואהיה נטוש ואסבול צליבה נוראה, הכל מנבא מהתהילים ההוא. כי מתהילים 34 תנבא כי החיילים לא ישברו את רגליי אלא ינקרו את צדִי." ואז בתהילים 16, הוא היה מראה להם כי הוא המשיח שיוקם לתחייה מן המתים.

העיוות והאריג של כל הכתוב

וכן אם נקרא את הכתוב כך, כן, המשיח עשוי להיות חוט אדום שרץ דרך הכתוב, שמדי פעם מתפרץ לתוך עיטור השטיח, אבל זה לא מה שישוע אומר. הוא אומר, "אני הוא עיטור השטיח של כל הכתוב! שכל הדבר הזה הוא עלי." פנו איתי שוב אל הטקסט שלנו. הביטו בפסוק 45. הוא אומר, "אז הוא פתח את מוחותיהם להבין את הכתוב." אתם רואים, ישוע לא רק הצביע על פסוק מדי פעם להם ועל מה שזה אומר; הוא נתן להם דרך חדשה לגמרי לקרוא את הספר הזה, להבין את הספר הזה. ואני מתאר לעצמי שרובנו כאן, בזמן כלשהו בחיינו, כשכמו פאולוס שהיינו עיוורים פעם והעיוורון נפל מעינינו על ידי עבודת הרוח הקדושה בחיינו, כשקראנו את הספר לפני כן אמרנו, "מה זה הספר עליו?" אבל ברגע שהמשיח נעשה למציאות בלבנו, הכל נעשה מובן. האם זה קרה אי פעם לאחד מכם? האם זה קרה בחייכם כאשר באתם להכיר את המשיח?

היסטוריה של הגאולה

ובכן, מה המשיח מלמד את תלמידיו הוא, כי אין מספר קטן של נבואות על בואו, אלא הוא למד אותם לקרוא את התנ"ך בדרך שונה לגמרי. הוא אמר, הוא מלמד אותנו כי לכל הכתובים נקודה מרכזית אחת; כי כל מעבר, כולם, מדברים על אישיותו ועבודתו. וכך התנ"ך אינו ספר של סיפורים שונים רבים. זהו מסר של סיפור אחד. עכשיו, תיאולוגים קוראים לסיפור הזה את תולדות הגאולה. זהו הסיפור על מה אלוהים עושה בעולם. אז כל דבר מגנעסיס ועד לחזון יוחנן מוביל אותנו לאלוהים, לתוכניתו, וקורא לנו כעם שלו לבטוח במשיח ולצרף אותו בעבודה הזו. עכשיו, זה משנה את הדרך בה אנו קוראים ומבינים את הכתובים, האין זה? זה עושה את זה בדיוק כמו שרומן מיסתורין טוב עושה. אם קראתם רומן מיסתורין נהדר, מה שעושה אותו נהדר הוא שאין לך מושג מי הוא הפושע עד לפרק האחרון. אתה יודע שאתה חושב, "מי עשה זאת?" ואז כשאתה קורא את הפרק האחרון אתה אומר, "הייתי צריך לדעת!" והספר כולו מקבל פרספקטיבה שונה, האין זה? ואתה אומר, "אני הולך לקרוא את הספר שוב!" וכשאתה קורא את הספר שוב, אתה מתחיל לראות כי היו ראיות ורמזים ונושאים ברורים לאורך כל הספר שיכלו להבהיר לחלוטין מי ומה היה המיסתורין הזה.

ישוע בתנ"ך

וכך אנו מוצאים בתנ"ך. שכמו שברור ומובן שיישו הוא בכל עמוד של הספר, רק כשהוא בא והראה לנו איך הכל מתאים יחד, זה באמת, באמת, נותן משמעות לכל אחד מאיתנו. באותו אופן, יישו מלמד אותנו שהתנ"ך אינו ספר של סיפורים שונים רבים. כן, יש סיפורים על אברהם, נוח, אברהם ויוסף, משה, יהושע והשופטים, שאול ודוד, אבל כל הסיפורים האלה מצביעים על הסיפור האחד של ישוע המשיח. ישנם נביאים, כוהנים ומלכים לאורך כל התנ"ך, אבל כל הסיפורים האלה מראים לנו איך הם נכשלו ואנחנו צריכים נביא אמיתי, כוהן אמיתי ומלך אמיתי וזה רק בישוע המשיח. התנ"ך הוא סיפורו של עם ישראל. הם היו במקום אחד שנקרא "בנו". אבל הם נכשלו. וכך האומה הזאת של ישראל מצביעה על הילד האמיתי של אברהם, הזרע האמיתי, הבן האמיתי השומר את הברית, ישוע, שהפך לכל מה שישראל לא היה. החוק תיאר בפירוט את מערכת הקורבנות, איך המקדש היה בנוי; כל המערכת הדתית מצביעה על אדם אחד, קורבן אחד, מושיע אחד. כולם מצביעים על ישוע המשיח.

ישוע אומר שהחוק של התנ"ך הוא נבואי. הביטו איתי במתי פרק 5 פסוק 18. ישוע אומר, "לא יעבור יו"ד או תג מהחוק עד שכלו ימלאו." וכך כל חוק בתנ"ך, כל 613 החוקים האלה היו כדי להצביע על ישוע המשיח. כן, הם הראו לנו שאלוהים הוא אלוהים קדוש והם הזהירו אותנו שאנחנו, כעם לא קדוש, לא יכולים לגשת אליו בצדקתנו שלנו. זה הראה לנו שאנחנו צריכים צדקה שבאה מישוע ושהיא עתה שלו. זה הראה לנו שאנחנו צריכים את כבש האלוהים שמסיר את חטא העולם שממלא את לבנו. כל החוקים בתנ"ך, אם כן, מצביעים על ישוע המשיח.

אבל שימו לב, ישוע לא עצר שם. הביטו בפסוק 44 בנוסח שלנו. הוא אומר כי "מתורת משה, הנביאים והתהילים, הכל חייב להתגשם." עכשיו, זהו החלוקה היהודית של הברית הישנה. אתם יודעים שאנחנו מחלקים את הברית החדשה שלנו בין הבשורות והאיגרות. בברית הישנה, היהודים חילקו את הברית הישנה שלהם לתורה, לנביאים ולכתובים. וישוע אומר כי "כל שלושת חלקי הכתוב דברו עלי. כולם הצביעו עלי." זה לא רק כמה פסוקים בנביאים שמדברים על ישוע; זהו כל המסר של הנביאים. זה לא רק ישעיהו פרק 53 שמגלה לנו את ישוע; זהו מראשית ועד סוף הנבואה הזאת. זה לא רק תהילים אחד, כמו תהילים 22, שמראה לנו על הצליבה, אלא כל תהילים שמכוון אותנו לישוע שהוא גם הזמר וגם הנושא שעליו נכתב בתהילים. המשלי אינו רק ספר על חוכמת האדם ואם נחיל אותה על חיינו נחיה חיים מאושרים וטובים יותר. לא, הוא מציג לנו את חוכמת האל, הלוגוס שבו עשה האל את השמים ואת הארץ. ופאולוס אומר לנו כי כל אוצרות החוכמה והתהילה נמצאים בישוע המשיח. קהלת אינו רק ספר שמספר לנו על הבל ה החיים בלי המשיח. הוא מכוון אותנו אליו ואומר כי החיים רק מקבלים משמעות כאשר הוא אדוננו. וכך גם ספר שלמה, שיר השירים שלמה הוא יותר מספר על יופי האהבה בין בעל לבין אשתו. הוא מדבר על בעלנו האלוהי, ישוע המשיח, ומספר לנו כמה הוא אוהב אותנו ככלה שלו, הכנסייה.

כך שכל הדברים האלה, בכל דרך, בכל הכתובים, מובילים אותנו אל ישוע המשיח. שוב, זה לא דעתי. הקשיבו למרטין לותר. הוא אמר, "תפקידו של כל הפירוש הוא למצוא את המשיח. המשיח הוא לבו של התנ"ך." קלווין אמר, "המשיח הוא הסוף והנשמה של החוק. כל מי שרוצה להתקדם מאוד בכתובים צריך תמיד לזכור זאת." אד קלוני אמר, "מי שמטיף לדבר האלוהים חייב לטיף את המשיח." האמת והמטרה הגדולה של התנ"ך היא להוביל אותנו אל ישוע המשיח. כעת, גישה זו לקריאת הכתובים נקראת העיקרון הכריסטולוגי של הפירוש. תנו לי לחזור על כך. זה נקרא העיקרון הכריסטולוגי של הפירוש. כלומר, בכל פסוק, בכל פסוק, בכל סיפור, עליך למצוא את המשיח וכיצד אותו חלק של הסיפור מוביל אותנו למה שאלוהים עושה כדי להכין אותנו לקבל את המשיח ולקבל את המסר שלו. לא הטפתם מסר נוצרי משום מקום בתנ"ך, במיוחד בישן הברית, אם הוא לא מוביל אתכם אל הצלב ואם הוא לא מוביל אתכם אל המשיח. וזהו הדרך שבה ישוע לימד אותנו לקרוא את הכתובים.

המשימה של הכנסייה

אבל הנה הבעיה שלי! כמעט כל אחד שאני מכיר עוצר שם ואומר, “כן, יש עיקרון כריסטולוגי גדול. כל הכתוב חייב להוביל אותנו אל ישוע המשיח.” אבל זה לא הכל ממה שישוע אמר בפסקה הזאת על מה כל הכתוב לימד. הוא ממשיך ואומר כי “בכל מקום שהכתוב מלמד עלי, הוא גם מלמד על שליחות האל לעולם.” פסוק 47 – ראו, הפסקה הזאת לא עוצרת בפסוק 46. היא ממשיכה. היא אומרת, “וכי תשובה וסליחה על חטא צריכים להכריז בשמו לכל הגויים החל מירושלים.” אז מה ישוע אומר? הוא אומר כי שליחותה של הכנסייה, עבורכם לצאת ולעשות תלמידים מכל הגויים, הוכרזה והושמעה בכל התנ”ך.” עכשיו אתם עשויים לחשוב, “ובכן אם זה היה נכון, אז למה היהודים לא הבינו את זה?” ואני מציע לכם כי היהודים הבינו את זה וישוע קלל אותם על כך. הוא אמר, “הוי לכם, סופרים ופרושים! אתם חוצים” – מה? “את הארץ ואת הים, מנסים לעשות תלמיד, אבל כאשר אתם עושים זאת, אתם עושים אותו לבן השטן כפול כמותכם.” הם הבינו כי בכל מקום בתנ”ך הוא מוביל אותם אל ישוע. ישוע מלמד כי לא רק חייו, שירותו, מותו ותחייתו מלמדים בכל הכתוב, אלא גם כי בכל הכתוב אנו למדים לקחת את המסר הזה אל העולם.

פרספקטיבה מיסיולוגית

האם אתה יודע מה זה אומר? זה אומר כי פסוקי השליחות הגדולה אינם רק תוספת בסוף השירות של ישוע המשיח. זה לא שישוע, לפני שעזב, חשב, "אתם יודעים, היה משהו אחר שרציתי לומר. מה היה זה? אני לא יכול לזכור בדיוק. משהו על העולם; זה לא כל כך חשוב. אה, כן, זה מה שזה - לכו ועשו תלמידים מכל הגויים." אתה רואה, זהו אבן הפינה של כל מה שישוע לימד בפרק 5 של מתי. וכאשר אנו מבינים זאת, אנו רואים כי המשימה של הכנסייה איננה רק לצטט את חמשת פסוקי השליחות הגדולה שנמצאים במתי 28 או “Mark 15” (Mark 15, HD) או “Luke 24” (Luke 24, HD) או ב John 20:21 או ב Acts 1:8 לא, זה נלמד בכל מקום ובכל מקום. הם, אם כן, היישום המרכזי של כל מה שנלמד בכל הכתובים ובכל השירות של ישוע המשיח. זה אומר כי עלינו לקרוא את התנ"ך מנקודת מבט מיסיולוגית כי זה הדרך שישוע לימד אותנו לקרוא את הכתובים.

עכשיו זה אמור להיות מספיק. יכולתי לסיים את השירות כאן ולומר, "לכו ועשו כמוהו." אבל תנו לי לתת לכם סיבה נוספת מדוע עלינו לקרוא את התנ"ך באופן מיסיולוגי. המיסיונר הגדול ביותר בברית החדשה אחרי אדוננו ישוע המשיח היה מי? השליח פאולוס. והטיפול המיסיונרי הגדול ביותר בתנ"ך הוא ספר הרומיים. עכשיו מה שמרתק אותי לגבי פאולוס הוא מדוע הוא היה כל כך מחויב לקחת את הבשורה עד קצוות הארץ? עכשיו אתם יכולים לענות על השאלה הזו באומרכם, "ובכן הוא היה כל כך מחויב לקחת את הבשורה עד קצוות הארץ בגלל שהאדון הופיע לו בדרך לדמשק, הוא הוכה בעיוורון, והוא אמר, 'אתה תהיה עד שלי לגויים.'" אבל זה לא הסיבה שהוא היה כל כך מחויב למיסיות. זה היה קשור לזה. הוא היה כל כך מחויב למיסיות בגלל שמכל אותם עוקבים ראשונים של ישוע המשיח הוא היה היחיד שהיה לו השכלה תיאולוגית, רשמית וביבלית. הוא היה חוקר תנ"ך. וכאשר ישוע פתח את עיניו העיוורות בפעם הראשונה, הוא הבין על מה כל הכתובים עוסקים – שהם מצביעים על ישוע המשיח – וזה דחף אותו אל כל העולם.

רומיים 15

איך אנחנו יודעים זאת? ובכן, כי הוא אומר לנו כך. פנו איתי אל הרומאים פרק 15. אמרנו כי הרומאים הוא הספר הגדול ביותר, הספר הגדול ביותר שכתב פאולוס שיש לנו בברית החדשה. מה היה מטרתו של פאולוס בכתיבת ספר זה? ובכן, היא הייתה לשכנע את הכנסייה ברומא להצטרף אליו בקיחת הבשורה אל קצוות הארץ. הרומאים אינם תיאולוגיה שיטתית של מה שאתה צריך לדעת; הרומאים היא תיאולוגיה של משימות - מה שאנחנו צריכים לעשות. ולמה פאולוס כותב ספר זה? ובכן, בפרק 24 הוא אומר, "אני כותב ספר זה בתקווה לראות אתכם בדרכי כשאני הולך אל ספרד כדי שאוכל לקבל עזרה מכם במסע זה." ספר הרומאים דומה מאוד לדוחות שקיבלנו היום מאותם מיסיונרים שאמרו, "זה מה שאני עושה. זה למה אני עושה זאת וזה למה אתם צריכים להצטרף אלי." אז מה היא העדות הגדולה, מה היא העדות הסמכותית שפאולוס משתמש בה כדי לשכנע אנשים אחרים שהם חייבים להצטרף אליו בקיחת הבשורה הזו אל קצוות הארץ? זה לא העובדה שהוא הופיע אליו בחזון ואמר לו, "לך והיה מיסיונר." לא, העדות הסמכותית היא שהוא לוקח את האנשים אל הכתובים.

משימות אל הגויים

הביטו על פסוק 9 בפרק 15. הוא אומר, “ככתוב, לכן אני משבח אתכם בין הגוים ושר לך לשמך.” פסוק 10, “ושוב הוא אומר, שמחו, הוי גוים, עם עמו.” פסוק 11, “ושוב, שבחו את ה' כל הגוים, וכל העמים ירימו אותו.” פסוק 12, “ושוב ישעיה אמר, שורש ישי יבוא, והוא אשר קם למלוך בגוים, בו יקוו הגוים.” והנה מה שמרתק ביותר על ארבעה פסוקים אלו! ניחשו מאיזה חלק של הברית הישנה הם באים? הם באים משלוש המחלקות הגדולות של הברית הישנה – התורה, פסוק 10 בא מדברים; שמואל וישעיה הם פסוק 9 ופסוק 12, הנביאים. ופסוק 11 בא מהתהילים. זה לא טיפול מקרי של מילה של אלוהים על ידי פאולוס. זהו גישה שיטתית במתכוון לומר לנו, “אני כל כך מחויב למשימות כי בכל מקום בדבר אלוהים זה לוקח אותנו וקורא לנו להיות משימות לגוים!”

אתם רואים, פאולוס אומר את אותו הדבר שאמר ישוע. פאולוס אומר את אותו הדבר שהראה ישוע לתלמידיו. הוא אומר שהמסר המרכזי של התנ”ך מוביל אותנו לישוע ויישום של המסר הזה הוא עבורנו לקחת את הבשורה הזו לעולם. משימות לא נמצאות בחלק אחד של התנ”ך; הם נמצאים בכל פרק של התנ”ך. פאולוס מצטט מהתורה, הנביאים והתהילים כי הוא עוקב אחר הדוגמה של המשיח. ותנו לי להראות לכם איך זה יכול לעבוד כשאנחנו לומדים לקרוא מחדש את התנ”ך שלנו. בואו נחזור דרך הכתובים ונראה איך לקרוא אותו מחדש.

האם זה לא מעניין איך התנ"ך מתחיל ונגמר? הוא מתחיל בבריאת השמים והארץ ונגמר בבריאת השמים החדשים והארץ החדשה. עכשיו, הייתם חושבים שספר שמתחיל בעולם ונגמר בעולם עוסק כולו בעולם. והייתם צודקים בקבלת החלטה זו. הוא מתחיל בבראשית, שם אלוהים מחפש שני אנשים, אדם וחוה, בגן, ונגמר כאשר הוא מוצא את עמו ומקבץ אותם מכל גויים הארץ. והירושלים השמימית שבאמצע היא פארק סנטרל, גן עדן, שבו גרשון עץ החיים ויש לנו גישה אליו. המקדש עצמו והמערכת הדתית בחוק הראו לישראל שהם היו מצפים לכלול זרים בקהילתם. אתם רואים, ישראל לא היה קבוצה אתנית. ישראל לא היה ריבוי של אנשים שאמרו, "אנחנו עם אחד כי אנו חולקים את אותו הדם." לא, ישראל היה אומה כי הם היו מחויבים לאותו ברית וכל מי שרצה להתחייב לאלוהים יכול היה להיות חלק מאותו אומה. וזה מה שהחוק מלמד. הוא אומר שכאשר נכרים באים לגור בקרבכם, יש להם את כל הזכויות וההטבות שיש לכם ואתם אוהבים אותם ומתייחסים אליהם כמו יליד. והם צריכים להשתתף בכל הפעילויות הדתיות של ישראל.

משימת הכנסייה במבנים דתיים

אבל אנחנו גם רואים את המשימה הזאת של הכנסייה מעורבת במבנים הדתיים. תחשבו על המקדש. המקדש היה מורכב מחצרות אחדים. החצר הקטנה ביותר במקדש הייתה קודש הקודשים. אחר כך הייתה לך חצר הגויים, חצר הגברים, חצר הנשים וחצר הגויים. האם אמרתי את זה? הישמעתם! תקשיבו, אתם צריכים להיות מאושרים בגלל שאני האטתי הרבה! הבוקר הזה רצתי דרך זה! קודש הקודשים וחצר הגויים. עכשיו מה הגדול מבין ארבע החצרות האלה? חצר הגויים. היש מישהו שיודע כמה גדולה הייתה חצר הגויים? היש מישהו מכם שזוכר? כמה גדולה? טוב מאוד! הקשבתם! שלוש עשרה דונמים. שלוש עשרה דונמים! היש לכם מושג כמה אנשים אפשר להכניס בשלוש עשרה דונמים? מעל 300,000 איש. עכשיו למה הם היו בונים חצר שיכולה להכיל 300,000 איש אם לא הבינו שהאלוהים יקרא את כל גויות הארץ אל עצמו? אתם רואים, הם האמינו בזה ועשו מקום בשבילו!

אתם יודעים שאנחנו לא מאמינים הרבה כאן ב- First Pres. כי אין לנו שלוש עשרה דונמים כדי לקבל אנשים! ובכן, אולי הם לא יבואו! היהודים גם לא האמינו בזה. מה הם עשו עם כל שלוש עשרה הדונמים האלה? "גיא, יש לנו את החלל הפתוח הזה. אתם יודעים, אנחנו צריכים למלא אותו במחלפי כסף כדי שהחיים שלנו יהיו קלים יותר." כן, הם השתמשו בו כדרך קיצור דרך ירושלים כדי לא צריך להקיף אותו. ומה אמר ישוע? "למה הפכתם את בית התפילה שלי לבית מסחר? כאשר הגויים באים לכאן, לא יהיה מקום בשבילם. אתם אמורים לעשות מקום בשבילם." אז גם המקדש עצמו אמר שהעולם יבוא ויעבוד.

ספר התפילות של עם האלוהים

התהילים הוא ספר השירים של עם אלוהים. והאם ידעת כי יש למעלה מ-175 קריאות אוניברסליות בתהילים? כלומר, הצהרות על ק призыва העולם לבוא ולעבוד את אלוהים עם ישראל. עכשיו מה כל כך יוצא דופן ב-175 קריאות בתהילים? מה כל כך יוצא דופן בזה הוא שיש רק 150 תהילים! אז זה אומר שמספר פעמים בתהילים רבים אתה מקבל תזכורת מתמדת להביא את הגויים איתך כשאתה בא לעבוד. אם אלוהים נתן לנו לשיר זאת שוב ושוב בהימנון שלנו, היית חושב שנקבל את הרעיון שאולי כדאי להביא מישהו איתנו הבוקר כשאנחנו באים לכנסייה. הנה כמה דוגמאות: "הריעו ליהוה כל הארץ." כשהייתי צעיר וכאשר הייתי אומר את התהיל הזה, חשבתי שהם מדברים על האדמה. אתה יודע, הסלעים. וזה נכון. ישוע אומר, אתה יודע, "אם הילדים לא יצעקו, הסלעים יצעקו." אבל הוא לא מדבר על האדמה שצעקת; הוא מדבר על עם האדמה שצעק. “Psalms 100” (Psalms 100, HD) הוא תהיל שליחותי הקורא את העולם להצטרף אליהם. “Psalms 96” (Psalms 96, HD) וכעת בתרגום השבעים של העברית, התרגום היווני של הברית הישנה, המילה "להכריז" היא המילה היוונית שממנה אנו מקבלים את המילה האנגלית "להבשר". אז אתה יכול לתרגם את פסוק 3 כ: "הבשרו את הגויים."

הנביאים

ומה עם הנביאים? בנביאים, אנו רואים חזון גדול זה שאלוהים הולך לקרוא לכל גווני הארץ לעבוד אותו על ההר הקדוש. ישעיהו פרק כ"ה, פסוקים ו'-ז' אומר, "על ההר, יעשה ה' צבאות לכל העמים חג של מאכלים דשנים, חג של יין משובח, של מאכלים דשנים ומלאים שומן, של יין משובח ומזוקק. הוא יבלע את ההר הזה, את היריעות אשר הושלך על כל העמים, את הוילון אשר פרש על כל הגוים." אלוהים הולך לעשות את העבודה הזאת. תהילים י"ט, פסוקים כ"ג-כ"ה, אומר כי בימים ההם יהיה דרך מהרץ למצרים ואשורים ילכו למצרים ומצרים ילכו לאשור. מה הם יעשו? ובכן, נמשיך לקרוא בפסוק כ"ד, "ביום ההוא, ישראל יהיה השלישי עם מצרים ואשור, ברכה בתוך הארץ, אשר ברכה ה' צבאות, לאמר, 'ברוך מצרים עמי ואשור מעשה ידי'!" ומה שהוא אומר, כל העולם הולך לעבוד. הבעיה עם זה היא, אלוהים המשיך לאמר לישראליים לבנות רק היכל אחד. אבל עכשיו כאשר כל הגוים באים, שלושה עשר דונם לא יהיו מספיקים. ולכן הוא אומר, "עלינו לבנות היכלים נוספים! אנחנו צריכים אחד באשור במזרח ואנחנו צריכים אחד במצרים במערב ואנחנו צריכים אחד בישראל כדי שכל הגוים יבואו ויעבדו!" למה? "כי תמלא הארץ דעת כבוד אלוהים כאשר המים כוסים את הים והם יעבדו את מלכם."

המונותאיזם המוחלט של הברית הישנה

סיבה נוספת לכך ששליחות היא המסר המרכזי של הברית הישנה היא המונותאיזם המוחלט של הברית הישנה. אתה רואה, בכל מקום בברית הישנה אנו מוזכרים כי אלוהים עשה את השמים ואת הארץ, כי כל אלוהי העמים הם פסילים. וכאשר אתה יודע זאת, יש לך רק מסר אחד עבור אותם עמים. זהו לפנות מאלוהים שקריים ולעבוד את האלוהים האמיתי, אלוהים שעשה את השמים ואת הארץ. המסר והמטרה המרכזיים של הכתובים הם להפנות אותנו אל המשיח, והיישום הפשוט של מסר זה הוא שכאשר קיבלנו אותו וברכתו, לקחת את המסר הזה לכל חלק של עולמנו ולכל פינה של עולם זה. המטרה המרכזית של הכתובים קוראת לנו אל המשיח ושולחת אותנו אל העולם להיות שליחים. מאחר שזהו המסר המרכזי של הכתובים, הוא צריך להיות המטרה המרכזית של חייך. הוא צריך להיות המטרה המרכזית של כנסייה זו והוא חייב להיות משתקף בדרך בה אנו חיים ופועלים וכיצד אנו מבלים את זמננו, כישרונותינו וכספנו. אתה רואה, אינך יכול לומר שאתה מיושר עם מטרות אלוהים אם אתה קורא את התנ"ך כספר על עצמך. האם אתה רואה כמה קטלני הוא קריאת הכתובים הזו כאשר אתה מבין את מטרת אלוהים הגדולה יותר?

המסר המרכזי של התנ"ך

התחלתי את ההודעה הזו באזהרה לכם להיות זהירים שלא להפוך את ספרו של אלוהים לספר עזרה עצמית, להשתמש בו כדי למצוא מימוש עצמי, שביעות רצון וחיים שלמים משלכם. אבל מה שמצאנו, כאשר אנו מבינים שהמסר המרכזי של התנ"ך הוא מיסיולוגי, אנו מבינים אז עד כמה כל דבר בחיינו הופך לחשוב. אנו מבינים שזה חשוב לנו לקיים נישואין טובים ושנחיל את העקרונות האלה על חיינו כי לנישואין שלנו יש כעת מטרה. מטרה זו היא להרחיב את שלטונו ומלכותו של אלוהים באמצעות נישואינו. אנו מבינים מדוע חשוב לנו לקיים משפחות נוצריות חזקות כי המשפחות שלנו הופכות למשפחות מיסionales; אנו הופכים לבית שצריך להיות אור לגויים באופן שבו אנו חיים ומתקיימים כבעלים וכנשים וכאבות וכאמהות וילדים. אנו הופכים לדוגמאות חיות של כל מה שהבשורה אמורה להיות סביבנו כי המסר המרכזי של התנ"ך הוא מיסיולוגיה, מיסיולוגי, אז המשימות חייבות להיות המטרה המרכזית שלמענה אנו חיים. וכאשר אנו מתאימים את עצמנו למטרות האלה, אתם יודעים מה הולך לקרות? אין חיים עשירים יותר, אין חיים מלאים יותר, אין חיים מתגמלים יותר כי לא תחיו למען עצמכם אלא תגלו את המטרה שלמענה נוצרתם. תגשים את התוכניות והמטרות של אלוהים בחייכם.

אולי באתם הנה הבוקר עם המחשבה, “ובכן, אני מניח שזה הזמן של השנה שבו אנו נזכרים במשימות. זה חייב להיות קצת חשוב מאז שאנו מקדישים כמה ימי ראשון בשנה לכך.” אבל אני מקווה שתצאו מכאן עם המחשבה, “זה הסיבה שאנו באים הנה בכל שבוע.” אנו מחויבים למטרה המרכזית של אלוהים בכל הכתוב. אנו רוצים שיחייינו ישקפו מטרה זו. אנו רוצים שהדרך בה אנו מוציאים את כספנו תשקף מטרה זו. אנו רוצים לבנות את כל מה שהכנסייה הזאת עוסקת על ידי מטרה מרכזית זו של התנ”ך. אתם רואים, האמת היא, ספר זה הוא רק בשורה טובה כי הוא לא עוסק בכם; הוא מצביע עלינו אל המושיע ומכוון אותנו אל כל העולם.

נבקש!

אלוהינו ואבינו השמימי, אנו מודים לך על דרך חדשה זו של קריאת התנ”ך. תודה לך על שחרורנו מקריאת התנ”ך כהודעה על עצמנו. הלוואי תעזור לנו להרים את עינינו אל החזון הגדול הזה של מה אתה עושה כדי שנוכל לקום מתוך דרכנו ומתוך בעיותינו ולכוון את חיינו עם מטרותיך עבורנו. נא, שחררנו מחזוננו הקטן ומהחשיבה העולמית שלנו כדי שנוכל לחיות עבורך. אנו מבקשים את כל זה בשם ישוע. אמן.