מדוע נוצרי זקוק לכנסייה כדי לשגשג

עמוס 2

מאת הרב ג'ון מוסגרייב

הרב ג'ון מוסגרייב הוא כומר בכיר בכנסיית המשיח בקלייטון, צפון קרוליינה.

האם נוצרי יכול לשגשג באמת ללא כנסייה? בעמוס 2:9-12, אלוהים מראה לנו כי למרות שהכנסייה לא מצילה אותנו, היא המקום שבו הוא שופך ברכות חיוניות לצמיחתנו. כאן אנו בוחנים את היתרונות האמיתיים של השתייכות לעמו.

זהו השבוע השני שלנו בספר עמוס. עמוס שימש כנביא והטיף בשנות ה-750 לפני הספירה תחת מלך ירבעם השני בשבטי ישראל הצפוניים, והוא כתב את ספרו כמה עשורים מאוחר יותר, כאשר דברו גם היה רלוונטי ליהודה בדרום. מה שאנו רואים כאן הוא דבר אלוהים לעמו באותו רגע. וזה שווה לזכור משהו: כאשר הנביאים כותבים, הם כמעט תמיד פונים לעמו של אלוהים בחוסר נאמנותם. אז כאשר אנו מקבלים הוראה וכיוון מהנביאים, אנו רואים מה עמו של אלוהים לא עשו - ולכן מהם העדיפויות האמיתיות של אלוהים.

אז אנו פונים לעמוס 2, החל מפסוק 9. זהו דבר אלוהים, נכון לנצח.

אלוהים, המדבר דרך עמוס, אומר:

השמדתי את האמורי לפניהם, למרות שהיה גבוה כארזים וחזק כאלונים. השמדתי את פרי שמעלה ושורשיו למטה. העליתי אתכם ממצרים, והובלתי אתכם ארבעים שנה במדבר כדי לתת לכם את ארץ האמורים. גם העליתי נביאים מבין בניכם ונזירים מבין בחוריכם. הלא זה אמת, עם ישראל?" נאום ה'.

אבל אתם גרמתם לנזירים לשתות יין וציויתם על הנביאים לא לנבא.

כאן נגמר קריאתנו. התגובה המודפסת של תודה היא במדריך הפולחן שלכם ועל המסך.

דבר ה'.

כנראה ששמעת אנשים אומרים — אולי הרבה פעמים — "אני אוהב את ישוע, אבל אני לא אוהב את כנסייתו," או "הכנסייה מלאה היפוקריטים, אז אני לא רוצה להיות סביב לה." יש אנשים שחושבים שישוע בסדר, אבל הם לא צריכים את הכנסייה. אם אתה מבוגר, כמוני, אתה זוכר את ה-Doobie Brothers שר שישוע היה "בסדר גמור" עם他们. כילד לא ידעתי אם הם התכוונו לזה כשבחן קלוש או התפעלות סלנג של גולש. אבל הנקודה עומדת: יש אנשים שחושבים שישוע בסדר, אבל הם לא רוצים שום קשר עם כנסייתו. הם רק יעשו "את הדבר שלהם".

השאלה היא: האם זה חכם? האם זה חכם לאהוב את ישוע אבל להתרחק מכנסייתו? האם זה מעמיד את הנוצרי בעמדה של יתרון — או חיסרון?

הכתוביה ברורה, ומעבר זה באמוס מחזק אותה: להיות נוצרי מחוץ לכנסייה מעמיד את המאמין בנחיתות חמורה בצמיחתו, בתוספת חייו ובשגשוגו במשיח. זה מקטין את התפתחותו ומגביל מאוד את ברכתו. זה מה שנשמע במעבר הזה.

עכשיו, סיכום קצר של המסר של השבוע שעבר מאמוס 1-2. אם אתה עוקב אחר המתאר, הנה הנקודה הראשונה שלך:

נוכחותו של אדם בכנסייה אינה שווה לחיים נצחיים.

השבוע שעבר ראינו את אמוס מביא את גזר הדין של אלוהים על האומות שסביב לישראל. הישראלים שהאזינו היו מהנהנים — "כן, אלוהים ישפוט את האומות האלה." אבל אז אלוהים פונה את תשומת לבו ליהודה, ולאחר מכן לשבטים הצפוניים עצמם, וגם הוא מגנה אותם. משפט היה בא על עמו של אלוהים גם כן. אז ציינו שרק להיות נוכח בכנסייה אינו מבטיח חיים נצחיים. ישוע עצמו מלמד זאת שוב ושוב.

אבל מעבר לכך, באמצעות נוכחותו המאמינה של אדם בכנסייה — מאמין בישוע ושייך לעמו — נוצרי מקבל הטבות משמעותיות, מהותיות ומתמשכות. השבוע נבחן שניים מההטבות הגדולות האלה, ובשבוע הבא נבחן את השלישית.

הטבה #1: אלוהים מציל אותך ממלכת העולם.

ההצלה הזו מתרחשת נצחית, אבל היא גם מתרחשת מדי שבוע. כשאנחנו מתאספים כאן, אלוהים מושך אותנו ממלכת העולם לזמן קצר.

תראו את פסוק 10. אלוהים מזכיר לישראל שהוא הציל אותם ממצרים: "העליתי אתכם ממצרים". מצרים לא הייתה מקום טוב לעם אלוהים. הם היו משועבדים שם. עבדות היא לא משהו שאתה רוצה להישאר בו; אתה רוצה להשתחרר. ואלוהים הציל אותם - הוא הוציא אותם ממלכת החשכה הזו.

כמו כן, עבורך היום:

א. העולם הוא ממלכה עם מלך שאינו דואג לאזרחיו.

"הנסיך של כוח האוויר", כפי שקורא לו פאולוס באפסים 2, אינו מבקש לטובתך. כאשר אתה נפתה, הפיתוי הזה אינו לטובתך. אם אתה נופל לתוכו, השטן צוחק כאשר אתה יושב בנזק שהבאת על עצמך. פטרוס אומר ב-1 פטרוס 5:8 כי השטן שורץ סביב כמו אריה שואג, מבקש לאכול את מי שהוא יכול. זו ממלכת העולם - ממלכה עם טורף למלך.

ישוע מתאר אותו כך ב-John 10:10 בניגוד לכך, ישוע הוא הרועה הטוב שמוסר את חייו עבור הצאן.

ב. כאשר היית בממלכת העולם, היית עבד לחטא.

רומאים 6:6, 8 ו-20 מוכיחים זאת. עבדות אינה חופש; היא שיעבוד.

ג. אלוהים הציל אותך ממלכה הזו והפך אותך לאזרח השמיים.

פיליפים 3:20 אומר לנו כי אזרחותנו היא כעת בשמיים, שם ישוע מוכתר. קולוסים 1:13-14 מתארים את ההעברה הגדולה שהתרחשה כאשר האמינו: אלוהים "הציל אותנו ממשטר החשכה והביא אותנו לממלכת הבן שהוא אוהב, בו יש לנו פדיון, סליחת החטאים".

זו הטבה ראשונה שלך: אלוהים הציל אותך ממלכה קשה עם שליט הורס והפך אותך לאזרח ממלכתו של ישוע.

הטבה #2: אלוהים מוביל אותך במדבר של חייך.

הביטו שנית על פסוק 10: “הובלתי אתכם ארבעים שנה במדבר.” מצרים לא הייתה הבית של ישראל. המדבר לא היה ביתם. ביתם היה הארץ המובטחת לאברהם.

הברית החדשה מספרת לנו את אותו הדבר: עולם זה אינו ביתנו. אסור לנו להתייחס אליו כביתנו. אלוהים מוביל את עמו דרך המדבר של החיים האלה, בדיוק כפי שהוביל את ישראל דרך שלהם.

העולם אינו ארץ המובטחת עבורנו. אלא, העולם הוא המדבר שלנו — מקום הנדודים שלנו. אנו קיימים קיום של נדודים. כאשר עמו של אלוהים בילו ארבעים שנה במדבר שבין מצרים לארץ המובטחת, הם חיו באוהלים כי לא היו בבית. אין בונה בית כאשר אינו בבית. זה כמו לנסוע לחופשה ולשכור קבלן לבנות בית בפלורידה כאשר הבית האמיתי שלך נמצא בקלייטון. עמו של אלוהים לא בנו בתים במדבר. הם חיו באוהלים.

חג הסוכות הסתכל אחורה על כך. עמו של אלוהים בנו מחסות זמניים סביב ירושלים כדי לזכור את ארבעים השנים ההן. ופטרוס, בסוף חייו, משתמש באותו הדימוי. ב-2 פטרוס 1:13-14, הוא מדבר על חייו הארציים כעל חיים באוהל. הוא אומר לנו: עולם זה אינו ביתנו. אנחנו כאן לזמן מה, אבל זהו קיום המדבר שלנו. אנחנו נודדים באוהלים. הוא אומר כי הוא יעזוב בקרוב את האוהל שלו וילך להיות עם ישוע — ביתו האמיתי.

פאולוס מדבר באופן דומה ב-2 קורינתיים 5:8: כאשר אנו בבית הגוף, אנו רחוקים מהאל; כאשר אנו רחוקים מהגוף, אנו בבית עם האל. הכתוב נותן לנו שני תמונות: אנו גולים, ואנו נודדי מדבר. שתיהן נכונות.

אז החיים האלה הם הזמן שלנו במדבר. נגאלנו ממצרים — ממלכת החושך, מעבדות החטא — אבל עדיין לא הגענו לביתנו האמיתי. ביתנו האמיתי הוא עם ישוע, מוקף רק באלה המאמינים אשר מבקשים לתת כבוד לאל. כרגע, אנו במדבר.

ומה שנכון לגבי מדבר? אין סימנים. אין אבני דרך. אין כיוון. זו הסיבה שאני שונא את "המגדלים השניים" - כל הסרט מרגיש כמו נדודים. הם לא בבית; הם לא הגיעו ליעדם. אני שונא את תחושת האובדן. לא היו לי הרבה רגעים טראומטיים של "אבוד בחנות" כילד, אבל זה עדיין התחושה שזה מעורר בי. אני לא אוהב להיות אבוד.

כשאני הולך לעיר חדשה, אני מנסה לשנן את המפה. כשמשפחתנו נסעה לעיר ניו יורק ב-2009, שיננתי מספיק מהפריסה כדי שאדע בערך היכן אנחנו נמצאים. עדיין קשה, כי הבניינים כל כך גבוהים. בבוקר אחד, רצתי בפארק סנטרל, והתבלבלתי. אם אתה מכיר את פארק סנטרל, אתה יודע שהשבילים מתפתלים לכל מקום. חשבתי שאני יודע בדיוק היכן אני - עד שנתקלתי באגם שלא הייתי אמור להיות לידו. שאלתי מישהו שנראה כמו מקומי, "האם אני ברחוב סנטרל פארק ווסט או סנטרל פארק איסט?" הוא אמר לי משהו לא נכון. אולי הוא היה מקומי שרצה לשלוח אותי לרכיבה; אולי הוא היה גם תייר.

לבסוף הגעתי לרחוב, ראיתי את המספר, והתחלתי לרוץ דרומה - אלא שהמספרים המשיכו לעלות. זה אומר שהייתי הולך צפונה. הבנתי שאני בצד הנגדי של הפארק. אני לא אוהב את תחושת האובדן. וזה מה שקורה בחיים במדבר: אין סמנים, אין שלטים, רק מרחב פתוח.

באופן אירוני, אחד הסרטים האהובים עלי הוא "הכל אבוד" עם רוברט רדפורד. זה רק רדפורד, לבד על יאכטה, אבוד במרכז האוקיינוס. ארבע מילים מדוברות בכל הסרט. מסיבה כלשהי, אני אוהב את זה - אולי בגלל ש-2014 הרגיש ככה בשבילי. אבל אתה לא רוצה להיות אבוד במדבר. וזה מה שקורה לאנשים בלי ישו. אחד מכם אמר לאחרונה, אחרי שהיה בסביבת קרובי משפחה לא מאמינים, "הם כל כך אבודים." אני מרגיש את זה גם כשאנחנו בסביבת חברים לא מאמינים - אין כיוון, אין סמנים, אין בית.

אבל הנה הבשורה הטובה: במציאות המדברית הזאת, האדם שמאמין כי אלוהים של התנ"ך הוא האלוהים היחיד - האלוהים שמציל ומושיע משפט אחרון - אותו אדם מובל על ידי אלוהים.

אז הנקודה הראשונה שלך היא זאת: אלוהים מוביל אותך באמצעות התנ"ך - דברו.

עמו של אלוהים הובל במדבר על ידי הנביא משה. משה נתן להם את ספר בראשית - כל אותם אירועים עתיקים שנכתבו עבור אנשים שעתה חנו בסיני. בראשית 15 סיפר להם לאן הם הולכים: אלוהים הבטיח לצאצאי אברהם את ארץ כנען. משה הזכיר להם את ההבטחה הזאת: אלוהים נותן לך ארץ זורמת חלב ודבש.

אבל משה נתן להם יותר מאשר כיוון. הוא נתן להם את התורה - מעזרא 20 ועד במדבר - הוראות כיצד לחיות, כיצד לפעול, כיצד להתייחס לשכיר, כיצד לאהוב את שכירך כעצמך (ישוע לא המציא זאת; זה בא מויקרא), וכיצד לאהוב את אלוהים (המצוות הראשונות). אלוהים נתן לעמו כיוון והוראה במדבר.

אז איך אלוהים מוביל את עמו היום?

A1. אלוהים מוביל אותך בכנסייה עם התנ"ך ודרך מלמדי התנ"ך.

במדבר, אלוהים סיפק מן - מזון לגופם - ואת תורתו - מזון לנפשם. עברים 5 קורא לדבר אלוהים מזון רוחני. פטרוס קורא לזה חלב רוחני ב-1 פטרוס 2. אלוהים מספק הזנה לנפשך באמצעות דברו.

ישוע מראה זאת בניסיון המדברי שלו. במתי 4:4, כאשר הוא מפתה, הוא מתנגד על ידי ציטוט של כתבי הקודש: "אדם לא יחיה על לחם לבדו, אלא על כל דבו' שיוצא מפי אלוהים." דבר אלוהים קיים אותו.

ודבר אלוהים קיים אותך.

וכך יש לנו לחם לנפשותינו - דברי אלוהים אשר נתן לנו בספר הזה להדריך אותנו בחיינו. בנבואת עמוס 2:11, שימו לב למה שאלוהים אומר בחלק הראשון של הפסוק: לא רק שהאכיל את עמו באמצעות הנביא הגדול משה, אלא שהוא המשיך להאכיל אותם באמצעות נביאים אחרים אשר לימדו את דברו לאורך כל הדורות אחרי שנכנסו לארץ המובטחת. עמוס מדבר בשנות ה-750 לפני הספירה, וישראל הייתה בארץ מאז כ-1400 לפני הספירה. זה בערך 650 שנים של נביאים - אליהו, אלישע, ורבים אחרים - לפני עידן הנביאים הכותבים כמו עמוס ויונה.

אלוהים האכיל את עמו אז, והוא ממשיך להאכיל אתכם עכשיו. השמיים הם ביתכם; החיים האלה הם המדבר שלכם. כמה שנים שיהיו לחייכם הארציים, זהו "ארבעים שנה" שלכם במדבר. אבל אלוהים נותן לכם מן - מזון רוחני - כדי לחזק ולהדריך אתכם בחיים האלה לפני השמיים. הוא נותן לכם את דברו, התנ"ך. והוא נותן לכם נביאים בני זמננו - לא נביאים שמנבאים את העתיד, אלא מוכרזים של דבר אלוהים.

נביאי הברית הישנה הצביעו כל הזמן על תורת משה: "כך אמר אלוהים; כך עליכם ללכת." מלמדי הברית החדשה עושים את אותו הדבר: הם מצביעים על הכתוב ועל אומר, "כך זה חל על חייכם. לכתו בדרך הזו ותחוו את ברכת אלוהים."

אלוהים נותן לכם מלמדים בכנסייה - אפסים 4 מראה זאת בבירור - אשר מאכילים אתכם על ידי הסברת דבר אלוהים. והוא נותן לכם את התנ"ך עצמו, שאתם יכולים לקרוא בביתכם ולהתעצר. מלמדים עוזרים עם החלקים שלא ברורים מיד. רבים מכם כותבים לי במהלך השבוע: "קראתי את זה בבוקר - האם יש לי את זה נכון?" ואתם נעשים טובים יותר ויותר בפרשנות הכתוב. כשאני אומר, "כן, אתם הבנתם," זה נותן לכם ביטחון ליישם זאת בחייכם. אתם יודעים איך לחיות, ואתם יכולים לחיות בביטחון.

וכך אלוהים מוביל אתכם על ידי מתן התנ"ך - באמצעות קריאתכם בעצמכם ודרך מלמדים שהוא נתן כדי לעזור לכם להבין אותו.

על כך אלוהים קורא לך לקרוא ולבקש - לקרוא בתנ"ך ולבקש ללמוד את התנ"ך. פטרוס הראשונה 2:2-3 אומרת לנו לשאוף לחלב רוחני טהור של הדבר כדי שנוכל לגדול בבגרות אחרי קבלת הישועה. אלוהים מוביל אותנו דרך דברו בזמן שאנו במדבר הזה.

אבל אלוהים לא הוביל את עמו רק על ידי מצוות והבטחות. הוא גם הוביל אותם ברוחו. אז הנקודה השנייה שלך היא:

אלוהים מוביל אותך על ידי רוח הקודש.

לא רוח עצמאית מהתנ"ך - זה מוביל לבלבול ובהיסטוריה, לקults. ולא התנ"ך עצמאי מהרוח - זה מוביל לפרשנות קרה. שני אלה הולכים תמיד ביחד: הרוח והדבר.

בימי משה, אלוהים הוביל את עמו על ידי עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה. נחמיה 9 מספר על כך. נוכחותו של רוח הקודש הייתה בענן הזה. כאשר הענן נשאר, העם נשאר. כאשר הענן נע, הם ארזו ובעקו. אלוהים אמר, "עקבו אחרי. אל תרוצו לפני."

זה כמו כשהילדים שלי היו צעירים יותר והיינו הולכים לאנשהו. אני ידעתי לאן אנחנו הולכים; הם לא ידעו. הם היו רצים לפני בכיוון הלא נכון, ואני הייתי קורא, "כאן!" עמו של אלוהים היה צריך לעקוב אחר העמוד - לעקוב אחר הרוח.

היום, הרוח לא מובילה אותנו על ידי ענן נראה, אבל הוא מוביל אותנו בשתי דרכים חיוניות:

1. הרוח נותנת לנו הבנה של התנ"ך.

אדם יכול לקרוא את הכתובים וליידע את השמות, הפעלים, התארים והצירופים - ועדיין לא להבין. ראית את המבט הזוהר בעיניו של מישהו כשהוא מקשיב אבל לא מבין. אנו זקוקים לרוח כדי לעזור לנו "להבין."

פאולוס מסביר זאת ב-1 קורינתיים 2. אף אחד לא מבין את מחשבתו של אלוהים אלא אם כן רוחו של אלוהים. ורוחו של אלוהים יושבת בנו. ה"אדם הטבעי" - האדם ללא רוח - אינו יכול להבין את דברים של אלוהים. אבל המאמין יכול, כי הרוח מגלה אותם.

פאולוס אומר ב 1 Corinthians 2:12

כך הרוח נותן לנו הבנה. הוא עמוד הענן והאש שלנו בזמן שאנו קוראים את התנ"ך.

2. הרוח נותן לנו כוח לעקוב אחר מצוות אלוהים.

פאולוס כותב ברומאים 8:12-14 כי יש לנו חובה - לא לטבע החוטא, אלא לחיות ברוח. אם אנו חיים על פי הטבע החוטא, אנו מתים. אבל אם אנו חיים ברוח, אנו מכים את מעשי הגוף. הרוח עוזר לנו לומר לא לפיתוי. הוא עוזר לנו להפסיק לעשות את הדברים החוטאים שעשינו פעם.

ואז פאולוס אומר, "אלה הנתונים ברוח אלוהים הם בני אלוהים." זה אתה. אתה בין עמו של אלוהים, צופה בעמוד. "האם עלי להישאר כאן? האם עלי ללכת?" הרוח מוביל אותך.

כך אנו חיים ברוח, וברוח אנו מכים את מעשי הגוף. הרוח מאפשר לנו לומר לא לחטא. פאולוס אומר משהו דומה ב Galatians 5:16 - או, כפי ששמועות אחרות אומרות, ללכת ברוח. המילה "ללכת" אוספת את התמונה של עמו של אלוהים במדבר, בעקבות מוביל הרוח צעד אחר צעד. "לחיות ברוח, ולא תעשו את תאוות הטבע החוטא."

אלוהים הרוח הקדוש החי בך הוא המפתח - לא רק להבנת מצוות הכתובים, אלא ללכת במצוות אלו לברכתך שלך, כדי שתגיע לארץ המובטחת של השמיים בסדר טוב.

כמה פסוקים מאוחר יותר, בגלתיים 5:25, פאולוס מוסיף: "מאחר שאנו חיים ברוח, תנו לנו ללכת בעקבות הרוח." שוב, התמונה היא שלישראל בעקבות עמוד הענן והאש. ללכת בעקבות הרוח. איך אתה עושה זאת? על ידי הרוח עצמו החי בך.

כך אלוהים מוביל אותנו במציאות המדברית הזאת על ידי נתינת דברו ורוחו. אנו זקוקים לשניהם. אנו זקוקים למשה שיגיד לנו לאן ללכת - מצוות אלוהים והבטחותיו - ואנו זקוקים לרוח אלוהים שיגיד לנו מתי וכיצד ללכת.

שלישית, אלוהים מוביל אותך על ידי נתינת דוגמאות של מסירות לו.

אלוהים אומר דרך עמוס, “העליתי אתכם ממצרים; הוליכתי אתכם ארבעים שנה במדבר; העליתי נביאים מבין בניכם” (פס' 11). ואז הוא מוסיף: “ונזירים מבין בחוריכם.”

נזירים היו אנשים המוקדשים במיוחד לאלוהים. לפעמים הנדר הוטל עליהם מלידה - שמשון, וכנראה גם יוחנן המטביל. אבל במדבר 6 מראה כי כל ישראל יכול היה לקחת נדר נזיר לתקופה קצובה - שבוע, חודש, יותר. במהלך הנדר הזה, הם חיו בדרכים מיוחדות: הם נמנעו מיין, הימנעו מלגעת בכל דבר מת, ואם משהו מת נגע בהם בטעות, הם היו צריכים להתחיל את נדרם מחדש. השקתם הייתה נראית לעין.

אלוהים נתן לעמו דוגמאות של השקת - מודלים חיים, נושמים של מה נראה כמו מחויבות שלמה.

פאולוס אומר כי הדבר נכון גם לנוצרים. ב-2 קורינתיים 11:3 הוא מזהיר כי המוחות שלנו יכולים להיות מוסטים מדרך “השקת טהורה ופשוטה למשיח.” זהו המטרה עבורך ועבורי: השקת טהורה, פשוטה למשיח. ואיפה אתה רואה זאת? בכנסייה.

לא תקבל את התנ”ך לימד לך מחוץ לכנסייה. ג'ימי פאלון לא יפרש את הרומיים עבורך. לא תהיה מוקף באנשים שיש להם את רוח אלוהים מחוץ לכנסייה. ולא תמצא דוגמאות של השקת טהורה, פשוטה למשיח מחוץ לכנסייה. אלוהים מספק את אלה בתוך עמו - בדיוק כמו שסיפק נזירים בישראלים.

היו לי דוגמאות כאלה. אני חושב על חברי ריץ' לננינג, שהיה בחתונתנו. פגשנו בפרויקט קיץ של משלחות קמפוס באושן סיטי, ניו ג'רזי, ב-1988. הוא היה בן גילי, אבל מוקדש למשיח - נלהב עליו. תפילותיו, שמחתו, רצינותו על האדון - הם השפיעו עלי עמוקות. לכן הוא עמד בחתונתנו, גם אם הכרתי אותו רק בקיץ אחד.

אני חושב על הרועים שלי. פטרוס אומר ב-1 פטרוס 5 כי הזקנים צריכים להיות "דוגמאות לעדר." אלוהים נותן זקנים לכנסייה כדי שאנשיו יוכלו לראות איך נראית המסירות. והזקנים מרגישים את המשקל הזה. אמרתי לכם הרבה פעמים: לדעת כי נפילתי תזיק לכם מונעת ממני חטאים שאולי הייתי עושה אחרת. זה משקל טוב. זה משקל מגן.

אני חושב על טים, הרועה שלנו בבלומינגטון. גדלתי ללא עימות - אבא שלי היה אוהב, אבל מה שהוא אמר היה נהיה. לא למדתי איך להתנגד. טים היה דוב עדין, אבל כשהוא הוכיח אותך, זה הרגיש כמו רעם המתגלגל בגופך. הוכחה חזקה ואוהבת. "לא - אתה לא עושה את זה." הוא לא סבל שטויות תנ"כיות. הוא אמר מה שנכון, לא משנה מה מישהו חשב. המסירות שלו עיצבה אותי. נהניתם ממנו יותר ממה שאתם יודעים.

ואז בסמינר, טים אמר לי, "ג'ון, אתה בחור שמלמד, בחור לוגיקה. אתה צריך להיות תחת רועה שעדין ורחום עם אנשים." אז ביקרנו בכנסיות - שבע מהן. ורועה אחד בלט. עדין, חביב, רחום. הוא היה מתכופף על שתי הברכיים כדי לדבר עם אליסון ולריסה אחרי השירות. הוא אהב את עמו. אמרתי לו מה שטים אמר, והוא השיב, "גדול. אני מבקר אנשים בבתי אבות ובבתי חולים בימי שישי אחר הצהריים. אני אבוא לקחת אותך מהסמינר - אתה יכול לבוא איתי." ועשיתי זאת.

אלה נזירים בשבילי - דוגמאות למסירות. אלוהים נותן אותם לעמו בתוך הכנסייה.

זה היה כל כך מלמד עבורי לראות את הדוגמאות האלה של מסירות. אני חושב על מייק - הרגישות שלו, הק kindness שלו, הדאגה שלו לכל אחד. לא רק לאנשים החשובים, אלא לילדים, לנשכחים, לאלה שאינם זוכים לכבוד בעולם. ואני חושב על טרי, הרועה שלי כאן בשנה הראשונה שלנו. טרי היה מר יוזמה, מר חברתי, מר "מדבר עם כולם". אני מופנם, אבל הדוגמה שלו היתה כל כך מועילה. הוא עשה את הדברים האלה כי הוא אהב את המשיח ורצה להביא אנשים לכנסייה - ורצה לעזור להם לשרת אחרים.

אלוהים נותן לנו את הדוגמאות האלה בכנסייה. לא מחוצה לה. אנו מקבלים אותם בתוך הכנסייה - דוגמאות של אנשים המסורים למשיח, עושים דברים טובים, עושים דברים בדרך המשיחית. אף אחד לא עושה הכל נכון, אבל אנו מקבלים כוחות שונים מאחים ואחיות שונים, במיוחד מהזקנים ואלה שמבחינה רוחנית בוגרים.

אז הפצירה שלך היא פשוטה:

עקוב - חיקוי - העתק את מסירותם של הבוגרים מבחינה רוחנית בכנסייה.

חפש את זה. חיקוי את זה.

בימיו של עמוס, האנשים לא עשו זאת. הביטו שוב בפסוק 11:

“הקמתי נביאים מבין בניכם, ונזירים מבין בחוריכם”

שתי מתנות: נביאים ללמד את דבר אלוהים ולתת כיוון, ונזירים לתת דוגמאות של מסירות. אלוהים אומר, “נתתי לכם את שניהם כדי שתפרחו בארץ”.

אבל פסוק 12:

“אתם השקיתם את הנזירים יין”

חלק מהנדר הנזירי היה להימנע מיין. זה לא היה נדר לכל החיים - רק תקופה קצרה של מסירות. אבל האנשים עודדו את המסורים להיות לא מסורים.

אתם יודעים מה זה כמו - מעבודה, שכנים, בית ספר, מעונות, אחוות:

“בואו, אל תעשו את זה. כולם עושים את זה”

זה כמו לעודד נזיר לשתות יין.

אלוהים אומר, “לא. זה לא איך עמי פועלים”.

הוא נותן לנו את המסורים כדי שנעלה אליהם, לא כדי שנמשוך אותם למטה.

אני צופה לאחרונה בהרבה קליפים של טייגר וודס. אני יודע שיש לו צרות, אבל אני אוהב את הגולף שלו. וכל הגולפאים של תקופתו - פיל מיקלסון, דיוויד דובאל, ארני אלס - אומרים את אותו הדבר: "המשחק שלי היה טוב יותר בגלל שטייגר ניצח אותי." ההתמסרות שלו גרמה להתמסרותם של האחרים להיות חזקה יותר. פיל אמר: "לא הייתי מתאמן כל כך קשה אם לא היה טייגר." מצוינותו של טייגר הרימה את כולם סביבו.

זה מה שקורה כאשר יש התמסרות בכנסייה. היא מרימה את האחרים.

אבל עמוס אומר שעשו את ההפך:

"ציוית את הנביאים לא לנבא."

הם לא רצו לשמוע את דבר ה'. דורו של ירמיהו עשה את אותו הדבר: "שתוק. אנחנו לא רוצים לשמוע ממך."

לכן הקורא עבורנו הוא ההפך:

ת渴 לדבר ה'. ת渴 ללמוד את דבר ה'.

עקבו אחר ההתמסרות של הבוגרים מבחינה רוחנית. הקשיבו ללימוד של אלה שנתנו ללמד. עקבו אחר התמסרותם בקריאת התנ"ך שלהם גם כן.

שלושה יתרונות של הכנסייה

דיברנו על שניים מהם הבוקר.

יתרון #1: ה' מציל אותך.

בכנסייה אתה שומע את בשורת הצלה - איך ה' מציל אותך מעבדות החטא, ממלכות העולם שאינה אכפת לה ממך, ומביא אותך למלכותו של בנו האהוב, שם המלך אוהב אותך ומת עבורך. הכנסייה היא המקום שבו אתה פוגש מלך ש benevolent מגן ומספק עבורך.

יתרון #2: ה' מוביל אותך.

הכנסייה היא המקום שבו אתה מקבל מנהיגות במדבר הזה של החיים. השכנים הלא מאמינים שלך משוטטים - מנסים את זה, מנסים את זה - רק ניחושים, לעתים קרובות ניחושים הורסים. אבל בכנסייה אתה מקבל כיוון, הדרכה, וביטחון איך לחיות.

בשבוע הבא נראה את יתרון #3, נחשף בעמוס.

אני יודע - סליחה על התגרות. אבל אנחנו בזמן, ואתם מוכנים לסיים.

סיכום

יש להשיג תועלות גדולות בכנסייה. דעו כי נוצרי מחוץ לכנסייה הוא עני. אני יודע שאני מטיף למקהלה, אבל כולכם יש לכם חברים שחושבים שאין להם צורך בכנסייה. אני רוצה שתתחזקו במשכנעכם שהכנסייה חשובה - שבלעדיה, אתם מנהלים את חייכם על דלק 86 אוקטן כאשר המנוע שלכם דורש דלק אוקטן גבוה.

תועלת #1: הצלה.

הצלה ממלכת העולם, וכניסה למלכות אלוהים, שם יש לך מלך שמגן עליך, מספק לך, ונותן לך מן במדבר - דברו.

תועלת #2: הנהגה.

כיוון והדרכה לחייך במדבר. אתה לומד איך לחיות - ואיך לחיות בביטחון.

מאמר זה מבוסס על תמליל שיחה של דרשה של הרב ג'ון מוסגרייב. הוא נערך קלות על ידי Copilot, וכן צוות התיאולוגיה ב Third Millennium Ministries.