עבדות הרצון

סעיף 1: למה חשובות הטענות

מאת מרטין לותר

מאמר זה מבוסס על התרגום שנעשה בשנת 1823 על ידי אדוארד תומאס ווהן. השפה עודכנה עם הסיוע של CoPilot AI, עם שינויים נוספים ואישור סופי של צוות העורכים של Thirdmill.

אני רוצה להתחיל בלהשיב בקצרה על כמה דברים שאמרת בהקדמתך - כי בכנות, נראה שאתה מוריד את הצד שלנו בעודך מעלה את שלך. ביקרת אותי בעבר על היותי נוקשה מדי באמונותיי, ועכשיו אתה אומר שאתה כל כך לא נוח עם טענות חזקות שאתה מעדיף להצטרף אל הספקנים - לפחות כאשר הכתוב והוראות הכנסייה מאפשרים זאת. אתה בבירור מישהו שמעדיף להתכופף לסמכות הכנסייה, גם כאשר אינך מבין במלואו את אשר היא מלמדת. וזהו סוג של חשיבה שנראה כי אתה מעריץ.

עתה, אני מכבד את כוונותיך השלווות. אתה בבירור מנסה להיות נחמד ולהימנע מקונפליקט. אבל אם מישהו אחר היה אומר מה שאמרת, אולי הייתי מגיב בחריפות רבה יותר - רק להיות כנה. עם זאת, איני יכול לתת לרעיון זה לחלוף, לא משנה עד כמה הוא טוב.

הדבר הוא זה: להיות נוצרי פירושו לעמוד איתן במה שאתה מאמין. אם אינך בסדר עם טענות - טענות חזקות, בלתי מתפשרות של אמונה - אז אתה מפספס משהו מהותי. בואו נהיה ברורים על מה אני מתכוון ב"טענה": זהו עמידה על אמונותיך, הוכחתן, הגנתן, ולא נסיגה. כך תמיד השתמשו במילה, ואני מדבר במיוחד על אמיתות שנגלו על ידי אלוהים בכתוב.

איננו זקוקים למלומדים כמו ארסמוס כדי להדריך אותנו דרך ויכוחים מעורפלים או טריוויאליים. מה שאנחנו כן זקוקים לו הוא בהירות והתמדה בנוגע לדברים החשובים - דברים שאינם רק טיפשיים או לא רלוונטיים, אלא מרכזיים לאמונתנו. אני מניח שאתה לא מדבר על אותם ויכוחים טריוויאליים כאן - אלא אם אתה התערבב בנושאים שלך, או גרוע יותר, אתה מציע כי דוקטרינת הרצון החופשי אינה חשובה. זה יהיה צעד שגוי.

כאן נוצרים, איננו מתעסקים בספקנות. אנו נועזים - יותר מאפילו הסטואים. פאולוס קורא לנו להיות בטוחים ולא לזוז במה שאנו מאמינים. ברומאים, הוא מדבר על הודאה המובילה לישועה. ישוע אומר שאם נודה בו בפני אחרים, הוא יעשה זאת עבורנו בפני האב. פטרוס אומר לנו להיות מוכנים להסביר את התקווה שיש לנו. האמירה היא בלב של הנצרות. קח את זה, ואתה תוציא את האמונה עצמה.

הרוח הקדושה ניתנה לנו כדי לתפארת את ישוע - אפילו עד למוות. זו האמירה האולטימטיבית. הרוח איננה רק יושבת; היא מתעמתת עם העולם וקוראת חטא. פאולוס אומר לטימוטיוס לדבר בגלוי, אפילו כשזה לא נוח. אבל איך יכול מישהו לגעור באחרים אם הוא לא באמת מאמין או אומר את האמת בעצמו? אדם כזה לא צריך ל preach - הוא צריך להישלח לבדיקת מציאות. וכנות, אני מבזבז זמן להסביר משהו שצריך להיות ברור. איזה נוצרי היה סובל את הרעיון שאמירות לא חשובות? זה כמו לומר כי דת ואמונה לא חשובות גם כן.

ועדיין, אתה אומר, "אינני אוהב אמירות; אני מעדיף גישה יותר מתונה." אתה מבהיר שאתה לא מדבר על הודאת ישוע או תורתו, ואני מעריך זאת. מתוך כבוד, לא אשפוט את כוונותיך כרגע. אבל אני כן חושב שאתה צריך להיות יותר זהיר עם המילים שלך. ללא קשר למידת הכנות של ליבך, השפה שלך לא משקפת את הבהירות הזאת.

אם אתה חושב כי רצון חופשי אינו חיוני לנצרות, אז דבריך הגיוניים - אך שיקול דעתך מוטעה. אם אתה חושב כי הוא חיוני, אז דבריך מטעים, גם אם שיקול דעתך נכון. בכל מקרה, תלונותיך על "הצהרות מיותרות" לא באמת חלות כאן. הן אינן רלוונטיות.