המוטיבציה שלנו לשירותים קצ'ה בישור הנוצרי לא תורגם - השאר אותו כפי שהוא המוטיבציה שלנו למשימות

המוטיבציה שלנו למשימות

1 יוחנן 1:2-6

מאת סקוט מור

ובכן, זה פלא להיות מסוגל לחלוק איתכם את דבר אלוהים, רק קטע מקריפת הקודש אשר באמת היה מרגיע לנפשי כאשר אני לומד יותר על עצמי וכאשר אנו עושים את העבודה הזאת שאנו קוראים לה משימות. טוב לדעת מהן המוטיבציות שלנו. טוב לדעת יותר על מי אנו כבני אדם. טוב לדעת שכאשר אנו מתפללים את תפילת האדון, "מלכותך תבוא ועשייתך תיעשה", שזה גם שיחה עם אלוהים שהיא מאוד דומה להזמנה שאלוהים משתמש בנו בעולם להיות שותפים-יוצרים בעולם ולהראות את תפארתו ולאפשר לכל הארץ להיות מלאה בתפארתו ושיש לנו משהו לעשות עם זה.

הלכתי ל-RTS כדי לקבל השכלה על כל זה וזה נשאר כאן למעלה. ואני יודע שהרבה מכם יכולים לעקוב אחרי ואנחנו לומדים הרבה דברים ויש את כל החלוקה בין המוח ללב וכיצד זה באמת שוקע בלב וכיצד אנו יכולים לתרגם את זה בדרך שהלב שלנו יכול באמת לעטוף את זה ולהבין את זה ולומר, "כן, זה מה שאני עושה בעבודת המלכות." עבורי, עבודת המלכות לא הייתה כל כך הרבה - אני ממש גרוע בכתיבת ניוזלטרים, אז אם קיבלתם ניוזלטרים ממני הרבה בהתחלה, לא קיבלתם ניוזלטרים ממני הרבה. והרבה מזה בגלל שאני עצלן בזה. הרבה מזה בגלל שרוב עבודת המלכות שאני רואה היא לא משהו שאתם בדרך כלל כותבים עליו.

יש גבר בשכונתנו; שמו ג'ון ג'ונס והוא בן שבעים וחמש. וכשהלכתי אל החצר שלו יום אחד כדי להסתכל על גינתו, הוא היה בגינתו, עובד בגינה, והוא עושה זאת כבר שנים, שלושים שנה. והוא היה מיד חשדן כלפיי. והוא אנתרופולוג טוב יותר מרוב האנשים בחדר הזה, אפילו ממני. והוא היה מאוד חשדן והוא היה כמו, "מה אתה רוצה ממני? איפה התג שלך?" כמו, "איפה התג שלך? מה אתה מוכר? איך אתה, בעצם, הולך לנצל אותי כדי -?" ודיברתי איתו; אמרתי לו ששמי סקוט מור ואז והוא דיברנו על גינה וכיצד רציתי לשתול גינה ליד הבית שלי כדי שיהיה לנו גברים שעובדים בגינה. והוא עדיין היה קצת חשדן. ובכן, שבועיים או שלושה לאחר מכן, הוא בא אליי במרכז הקהילה ולא זיהיתי אותו כי הוא לא היה עם כובע הגינון שלו. והוא נגע בכתפי ואמר, "אני רוצה שתדע ששמי ג'ון ג'ונס ואני רוצה שתדע שאני מצטער." ואמרתי, "למה אתה מצטער?" והוא אמר, "ובכן, עשיתי את המחקר שלי. בדקתי אותך." והוא אמר, "לא אמרת לי שאתה כומר!" ואני אמרתי, "ובכן, לא חשבתי שזה חשוב!" והוא אמר, "ובכן, אני לא אוהב כמרים!" ואני אמרתי, "ובכן, אני שמח שלא אמרתי לך שאני כומר!" ולשנים, לשלוש השנים האחרונות, הוא ואני בנו מערכת יחסים נפלאה ואין שום דבר שיותר משמח אותי מאשר ללכת לשבת תחת הקרפोर्ट שלו ולדבר ולהקשיב לו לדבר. ולראות את השמחה שמגיעה על פניו כשהוא יודע שמישהו מקשיב לו באמת כי אני כן נהנה להקשיב לו.

ואני רציתי לגרום לאחד מילדינו בתוכנית שלנו אחרי הצהריים שיהיה לו גן שהוא יכול לעבוד בו, לשמור וליצור בו, ולא היה לי אף אחד לעשות זאת. ולא אני הולך לעשות זאת. אני כומר, לא גנן! אתה יודע, זה כמו: "אני לא יודע איך לעשות את זה!" וכך הבטתי בו והוא היה מופנה, עושה משהו, ואמרתי: "איש, אני רוצה לעשות גן בחלק אחורי של הכנסייה כדי שלילדים האלה יהיה מה לעשות ואני מחפש מישהו, כמו, בדימוס, שיודע לגנן." והוא הניע את ראשו כך כל הזמן ולא אמרתי על זה שוב. לחצתי את ידו, עזבתי, וכארבע שעות אחר כך אני לומד על שולחני והוא מתקשר אלי ואומר: "האם תבוא בחזרה הנה, בחלק האחורי של הכנסייה, כדי שנוכל לבנות גן זה?"

אני רוצה שתרגישו את מה שאתם מרגישים בגופכם עכשיו. זה נקרא שמחה. כי זהו סיפור של שני אנשים שונים מאוד, אשר בדרך כלל אינם מחוברים, מתחברים ונהנים זה עם זה, ומתוך שמחה זו אנו מתחילים ליצור. ומתוך היצירה שלנו יחד אנו יכולים להסתכל אחורה ולומר: "איש, זה באמת טוב. ילדים אלה יכולים לבחור ירקות." אתם מרגישים זאת? כי זה מה שיוחנן אומר לנו שהוא הסיבה לשליחות. ישועת נפש, כן, אבל ישועת נפש למה? מישהו שואל אתכם: "למה אתם חולקים את האמונה איתי?" אתם אומרים: "ובכן, כי אני רוצה שתיוושע. אני רוצה שתבלו את הנצח בגן עדן." "להתראות." אבל יוחנן אומר: "לא, אנו מכריזים את הדברים האלה לכם," אם אני יכול לקרוא זאת:

מה שהיה מראשית, אשר שמענו, אשר ראינו בעינינו, אשר הביטנו עליו ונגענו בידינו, הנוגע לדבר החיים – החיים נגלו, וראינו אותו, ומעידים עליו ומודיעים לכם את החיים הנצחיים, אשר היו עם האב ונגלו לנו – אשר ראינו ושמענו מודיעים גם לכם” – והנה ה”כדי ש”, הסיבה – “כדי שגם לכם תהיה חברות עםנו.

מה שזה עתה סיפרתי לכם היה סיפור על חברות שהבשורה עושה אפשרית.

“ואכן חברותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח. ואנו כותבים את הדברים האלה כדי ששמחתנו תהיה שלמה.” שמחה! הסיבה לשליחות.

אב, בן ורוח הקודש, אנו מבקשים שלא תהיה נוח לנו כי אתה כבר נוח, אלא אתה, על ידי מעשה רוחך, תאפשר לנו להאמין בכך בעומק נשמתנו לכמה רגעים ככל שאנו שומעים מדברך, אז יהי כן. אמן.

אז בואו נדבר על המוטיבציות שלנו לשירותים, בואו נפסיק להעמיד פנים ונתוודה שאנחנו עם בימינו שאיננו טובים מאוד בהגדרת וגם בשמות או אפילו בידיעת המוטיבציות שלנו לכל דבר. האם נוכל להירגע ולהודות בכך? כולם יאמרו, "אמן!" אם מישהו ישאל אותך - זה איך אתה הולך לשגע אותי; זה למה הנישואים מעצבנים אותי. אשתי אומרת, "עשית זאת; עשית זאת. למה עשית זאת?" אני יכול לדבר לנצח, אבל למה אתה עושה זאת? מהן המוטיבציות של ליבך? ואתה יכול כמעט לדעת בוודאות שכאשר אדם נותן רק תשובה של מילה אחת, זה המוטיבציה, זה למה אני משתף את אמונתי, "כי אני רוצה שתיוושע," סיבה פשוטה זו, אנחנו יכולים כמעט לדעת שאנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם למטה, בעומקי נשמתנו, מה באמת מניע אותנו. והנה למה. כי אנחנו לא רובוטים. אנחנו לא תוכניות בינאריות שבהן המוטיבציות שלנו תמיד כך או כך. אנחנו יצירות מורכבות מאוד של אל אדיר, אינטימי וטוב ואנחנו מאוד מורכבים. בכל יום נתון ובכל זמן נתון, המוטיבציות שלנו לעשות משהו הן מאוד מורכבות. האם תוכל להסכים עם זה?

הסיבות למה אני או אנחנו עושים שירותים

אד ביקש ממני לדבר אליכם על הסיבות שבגללן אני עושה את מה שאני עושה. אם הייתי מספר לכם על הסיבות שבגללן אני עושה את מה שאני עושה או למה אנו עושים משימות, אני הולך לספר לכם דברים כמו: "ובכן, כי אני רוצה להיות האיש. וזה ממש מגניב לעשות משרד בשכונה כמו שלנו." כי אני אוהב סיפורים ואני אוהב להרגיש את השמחה שבבלות זמן עם יוחנן יונס. כי אני אוהב את דבר ה' ואני אוהב ללמד אותו. זה מה שאני נברא לעשות. כי, אתם יודעים מה, זה מספק לי יכולת לקבל תחושה של מטרה ודברים כאלה." לאיש יש מוטיבציות שונות. אבל המוטיבציות, מה שאני רוצה לעשות היום, רק לעזור לכם לפחות ולעזור לנו לרדת עמוק לתוך הנפש שלנו ולגלות ואפילו לשאול ולחקור את המוטיבציות שבגללן אנו עושים משימות. ומה שאני אוהב בדבר ה' הוא שהוא אומר לנו מה המוטיבציות שלנו והוא אומר, "הנה, יש שמחה שאתם מרגישים." הוא לא מבקש מכם, "אם אתם רוצים להיות מיסיונרים טובים, צאו לכאן ותפוסו את זה ושתו את כל האנרגיה והמשאבים כדי לצאת ולהיות זאת כדי שתוכלו להיות מיסיונרים גדולים כמו כל מי שאנו קוראים עליו בספרים." לא! מה שהוא אומר הוא שברקמת הווייתכם יש סיבה למשימות. ורק אתם צריכים ואני צריך להשתחרר. המוטיבציה למשימות כבר שם. אמרת לי שכאשר סיפרתי לך סיפור על שמחה, התלהבת.

אלוהים של קשרים

אבל זה נמצא במרקם הווייתנו משום שנבראנו בצלם אלוהים יחסי. מה שאני אוהב בדוקטרינה שלנו של השילוש ומה שאני אוהב באמת של השילוש - ואני חבר בוועדת הבחינות בפרסביטרי שלנו ואני תמיד שואל את המועמדים את השאלה הזו - "מהי ההשפעה המעשית של דוקטרינת השילוש שלנו, שלוש ביחד?" ומה שאני אוהב לשמוע ומה שאני אוהב לתקשר הוא שזה עוזר לי לתאר את התשוקות של נשמתי להיות ביחס עם אנשים. זה עוזר לי להבין למה אני נאבק עם בדידות. זה עוזר לי להבין למה ניתוק מרגיש כל כך קשה. זה עוזר לי להבין למה קשר מרגיש כל כך טוב, משום שישוע בתפילת הכהן הגדול שלו בישוע 17 מדבר על, כמו, "אב, אני חפץ שהם אשר נתת לי", ואני משמיע זאת בדרך כלל; אני לא זוכר היטב ואם אתה כמוני, אני שמח עםך משום שיש לי קושי בזיכרון! אבל משהו כזה, "אני רוצה שהם יהיו, כל אלה שנתת לי, אני רוצה שהם יהיו עימי במקום בו אני נמצא כדי שיוכלו לראות את תפארתי, התפארת שנתת לי לפני יסוד העולם. למה? משום שאהבתני."

הפילושיפיה של השילוש

וכך אנו מקבלים הצצה ליחסים, הברית של השילוש הקדוש כאשר האב אוהב את הבן והבן אוהב את האב שאוהב את הרוח שאוהבת את הבן. והאם אתם מוכנים לזה? הם אוהבים והם נאהבים. הם נהנים והם נהנים. וכאשר הם בחדווה ואהבה, מה הם מתחילים לעשות? הם יוצרים. ו- "יהי אור. תמלא הארץ צמחים ועופות" וכל היצורים הנפלאים שהם עושים. ואז, "נחוג לאחר שנעשה את כל הדברים האלה ונאמר, 'זה טוב. זה טוב. זה טוב.' ואז נעשה את האדם בצלמנו. נעשה את האדם בצלמנו. ניצור את אדם," “Genesis 2” (Genesis 2, HD) והאלוהים נושף חיים לתוכו כמו אב, הורה נושף, ורק הידע האינטימי של ונותן חיים לאדם.

וכך יש לך אהבה ואז חדווה זורמת על כבישי האהבה. ואז מתוך חדווה זו יש יצירה. ואחרי הבריאה והשיתוף בבריאה, נכון, יש חגיגה. "זה טוב. זה טוב מאוד." ואז הוא שם את האדם בגן ואומר, "היו כמוני. ואם אתה רוצה להיות כמוני עליך להיות ביחסים. זה לא טוב לך להיות לבד. אז היה באיחוד עם וגם היה באיחוד עם אותה. עבד את הגן." ואדם, כאשר אתה עובד גן - האם מישהו כבר גידל אבטיח, למשל? כמו אם אתה עובד את הגן הזה, זה הולך להשתלט על עבודתך והוא הולך לגדול בכל העולם. ואז, "פרו ורבו." זה עירום ולא מתבייש. זה אינטימיות יצירתית. ותמלא כל הארץ בתפארתו. זהו זה שבצלמו אנו נוצרים.

היחסים של האדם עם אלוהים

זה מתאר את געגועי של בתי הקטנה שלי כשאני מנסה לנוח ואני אומר לה ללכת לשחק עם פלסטלינה והיא אומרת לי, "אבא, אני רוצה שתשחק איתי!" אני אומר, "אוקיי, אני לא רוצה לשחק עכשיו; לך לצייר." "אבא, תצייר איתי?" אף אחד לא רוצה ליצור לבד. אף אחד לא רוצה לצייר לבד. כולנו רוצים להיות ביחד ואנחנו רוצים להביט למישהו אחר בעיניים ואנחנו רוצים שהעיניים שלהם יאירו ויעשו מה שהעיניים שלנו עושות. זה נקרא קשר; זה נקרא חברות. זה נקרא התאמה. כשאנחנו בוכים, אנחנו רוצים שאחרים יבכו. כשאנחנו שמחים, אנחנו רוצים שאחרים ישמחו. זה נקרא "אתה איתי." זו הסיבה שהמילות יחס בכתבי הקודש כל כך נהדרות כשאנחנו מדברים על גאולה במשיח, עם משיח. זה אלוהים שסוגר את הפער, מתקרב, ואנחנו נוצרים בצלם אלוהים הזה. האם זה לא נהדר? אז זהו היחס הזה.

נפילת האדם מגדוּלה

אבל אז אנו רואים כי ישנה הפסקה ביחסים. האם אתה יודע לאן אני הולך? בספר בראשית, פרק 3. וההפסקה באה בעקבות הנחש. נאמר, "והם היו עירומים ולא התביישו". ואז נאמר, "הנחש, אשר היה ערום מכל חיית השדה". והמילה "עירומים" והמילה "ערום" בעברית, יש רק הבדל קל בהצבעות התנועות וכך מה שאתה רואה כאן הוא שיש עירום, יש פגיעות. ואז הנחש בא עם ערמומיותו. במילים אחרות, הוא מתנהג כמו שהוא פגיע אבל יש בו הסתרה; יש בו חושך. הוא לא בא עם מבט מאיים, טורף; הוא בא עם מבט מחבב. "האם אלוהים אמר באמת? הו, לא תמותו. כי אלוהים יודע כי כאשר תאכלו מן הפרי תהיו כמוהו". ואז הוא מושך אותה פנימה, גורם לה לחשוב באופן ביקורתי במינה, ואז ההסתרה באה ודוקרת אותה בגב. ואז בנפילה הזאת, פתאום האדם והאישה ידעו שהם עירומים והם התחילו לכסות את עצמם. הם התחילו להסתיר.

והנה החלק הטרגי ביותר. זה שאלוהים בא והולך בגן ואינם בנו באים ורצים לקראתו, הם בורחים. כל התנועות, כל תנועות אלוהים לקראת, ופתאום בריאתו, בניו – בורחים. עכשיו אם אתה הורה, חלק מההורים יודעים את הכאב שלגשת אל הילדים שלך בחסד והם לא בוטחים שאתה חסוד והם בורחים ממך ומסתתרים. אתה יודע איך כואב הדבר הזה. וככל שילדינו גדלים וככל שאנחנו מרגישים את זה, זה נעשה יותר כואב. אמן? אז תארו את אלוהים, שמתענג על בריאתו, הבריאה שהוא טוב מאוד, כמו אב אינטימי שהוא, מתקרב אל אדם בגן ובמקום שאדם יגיד, "כן, אני אוהב אותך!" ביחד וליהנות זה מזה, אדם בורח ממנו. והוא אומר, "איפה אתה?" מילים קשות לומר – "איפה אתה?" ואדם אמר, "ובכן, שמעתי אותך בא ואני היה עירום." במילים אחרות, "הייתי פגיע, ולכן פחדתי."

מסתתר מאלוהים

אז איפשהו זה התחיל במוחו של אדם, שיש בו אלוהים מוסתר! "אני לא יכול להיות פגיע איתו כי אם אני פגיע איתו ואם אני לא מסתתר את החלקים שלי שאני חושב שהם רעים או אם אני לא מסתתר את נפילתי, אז הוא לא יגש אלי בחסד אלא רק בזלזול. ולכן הסתתרתי. כיסיתי את עצמי." ועכשיו יש מרחק ביחסים. ואם כולנו נהיה כנים, זה הסיבה שאנחנו נשארים שטחיים ביחסים. אמן? זה בגלל שאנחנו לא בוטחים במלואו במניעים של אחרים כשאנחנו נכנסים ליחסים. זה מפחיד. אני נמשך אליך כי אנחנו נוצרים בצלם אותו אלוהים אבל אתה שונה ממני. אז אם אנחנו נכנסים ליחסים, אני לא יודע אם יש בך חושך; אני לא יודע אם יש בך מניעים מוסתרים. אני אפילו לא יודע את המניעים שלי אז זה יכול להשתבש.

פגיעותו של האדם

והאם אתה רואה איך מתח זה, פתאום האדם והאשה, הם נותרים להיות השופט הקריטי של העולם שבא אליהם? אנו פגיעים בעולם ובמערכות יחסים שאינן יכולות להיות מובטחות כטובות. איכשהו זה היה האמון שלהם. הם פיתו על ידי השטן והם האמינו בזה והם חטאו, הם לקחו, והם אכלו. אז הנה האמונות של ליבם והנה האמונות של ליבנו – “אני צריך לשפוט באופן קריטי כל דבר וכל אחד כטוב או רע עבורי. לכן, אני צריך לתמרן את זה כדי להבטיח את הגנת עצמי ואת מילוי עצמי בעולם הזה. אני לבד. אני יתום.” וזה החיים שאנו בונים. אלה עלי התאנה שאנו בונים. אנו מסתירים ואנו מתמרנים. אנו מתמרנים באופן מופלא. אנו מתמרנים באופן כה עדין. אנו אוהבים אנשים כדי שיאהבו אותנו. זהו תמרון, נכון? אנו טובים מאוד בזה כי אנו רוצים שאנשים יהיו טובים בחזרה. זהו “אם-אז”. זהו, “אם אני עושה את זה, אז אתה עושה את זה. אם אתה מתקרב אלי אז אתה עלול לפגוע בי, לכן אני לא אקרב אלייך. אני אסתיר ממך.” זהו משחק השחמט המתמשך שגלגלי אנו תמיד מסתובבים במה שחשבנו עליו כמשחק החיים ואנו חייבים להישאר מוגנים ואיננו יכולים להיות פגיעים.

אבל הנה הבעיה. התשוקות שלנו לאהוב ולאהוב, התשוקות שלנו להיות בקהילה וליהנות מאנשים וליהנות על ידי אנשים, התשוקות שלנו לעבוד עם אנשים ליצור טוב וליצור משהו שימושי ובעל ערך, והתשוקות שלנו לחגוג ברגע שזה קורה, להיות מחוגגים, כולם נשארים. לכל אחד מאיתנו יש את התשוקות האלה בלב, את התשוקות העמוקות האלה בלב. אמן? בסדר, אני הולך לנסות את זה שוב וראה, אתה רק צריך להישמע כמו הכנסייה שלי פעם אחת. אמן? כן! הייתי זקוק לקשר הזה! הייתי זקוק לו! הייתי זקוק לעיניים שלך! הייתי זקוק למילים שלך! הייתי זקוק למשהו! ראו, אני פתוח איתכם. הייתי זקוק לזה. התחלתי להרגיש קצת מנותק פה. אני כבר גבוה מספיק, בסדר?

עלינו לשוב בתשובה

כך שהמוטיבציות שלנו משתנות עכשיו מיחסים שמחים ואהבה להגנה ולעידוד ולשביעות רצון עצמית מפוחדים. וזה המקום שבו רבות מהמוטיבציות שלנו לשירותים נובעות. אז איך אנחנו צועדים החוצה? איך אנחנו מתקדמים? ובכן, הקטע הזה אומר לנו את המפתח. וזהו, קודם כל, לשוב. עכשיו, כשאני אומר לשוב, אני לא מדבר על תפנית של 180 מעלות. אני אפילו הולך להסביר את המונח; לקרוא לזה תשובה יחסית. כי התשובה איננה, "אלוהים הוא שם עם עין ביקורתית ורועדת ואני צריך, בבידוד שלי, לשוב, ולכן הוא מתקרב אליי." זה מה שרובנו מאמינים. אנחנו מנסים - אתה יודע, אתה לא יכול לתמרן אותו קרוב יותר בדרך הזאת. אלא, מה זה? זה הרחמים של אלוהים שמובילים אותנו לתשובה. התשובה באה תמיד אחרי שראינו והבנו את רחמי אלוהים. שאנחנו יודעים שאם נודה על חטאינו הוא מה? "נאמן וצדיק לסלוח לנו את חטאינו." איזה רחמים אנחנו מדברים על כאן? איך אנחנו יכולים לעבור מהסתרה ועשיית הכל כדי להתרחק מאנשים לצעידה החוצה ולהיות פגיעים ולהציע את עצמנו לתקשורת הזאת ולשמחה הזאת ולכל הדברים האלה, הדברים הנפלאים שאליהם נוצרנו? עלינו לדעת תחילה שהיחסים שלנו עם האב מאובטחים. והוא מאובטח כי הוא בא אלינו.

המשיח עשה את עצמו לשמיע

וזה מה שיוחנן נותן לנו כאן. “מה שראינו בעינינו, מה שבה אנו הביטנו ונגענו בידינו.” הוא אומר זאת שוב ושוב ושוב. במילים אחרות, זה לא רק אמת תיאולוגית כלשהי; זו אמת קיומית ומצבית שיישו עשה את עצמו לראות. אלוהים במשיח עשה את עצמו לשמוע. האם אתם יודעים כמה זה יכול להיות כואב להיות נשמע ולא להישמע? רובנו לא מתקשרים את התשוקות העמוקות שלנו כי אף אחד לא מקשיב. אמן? והתשוקות שלנו הן כמו: “איש, אני מאחל לך שתלה את המגבת הזאת. אני מאחל לך שתשטוף את הכלים,” או משהו כזה. לא, זה לא באמת הרצון. הרצון הוא: “אני באמת מאחל לך שתעריך אותי. אני משתוקק לזה.” אבל אנחנו לא יכולים לשמוע את זה.

יישו יצא קדימה. הוא עשה את עצמו לראות. הוא עשה את עצמו לשמוע – להיות מובן לא נכון. לראות – להיות מושמץ ולקבל לעג וזלזול. הוא עשה את עצמו לנגע. והמילה הזאת ביוונית היא מילה שמשמעותה לזפזפ כמו אדם עיוור בחושך האוחז במשהו. וזה אומר שהוא עשה את עצמו להרוג. הוא עשה את עצמו נתון לפעולות של בני אדם ערמומיים, שמסתתרים, אבל גם נמשכים ליופיו, שרוצים לשכב על חזהו אבל גם רוצים לנסות לנשק אותו ולדקור אותו בגב. זהו המשיח הפגיע שלנו. הוא בא אלינו לא עם גינוי אלא עם חסד. וכדי לשוב, ללכת מעבר לתודעה – ממש מטנואה; ללכת מעבר לתודעה, אחרי התודעה. אחרי התודעה הקריטית שבה יש “אם, אז; אם, אז; אם, אז. אם אני עושה את זה, אז זה” – הולכים לחלקים העמוקים של הנפש שלנו ששם שוכנות התשוקות שלנו וזה המקום שבו מתרחשת התשובה כאשר אנו מוסרים את המוטיבציות שלנו ואת המוטיבציות הרעות שלנו ואת ערמומיותנו ואת החשכה שלנו.

יישו עושה את עצמו לראות עבורנו

איך אנחנו יכולים לעשות זאת? הנה הסיבה שאנחנו יכולים לעשות זאת. זה מה שאני אוהב בקטע הזה. “זהו הדבר שאנחנו שמענו ממנו והכרזנו לכם, כי אלוהים הוא אור ואין בו שום חושך.” במילים אחרות, כאשר ישוע עושה את עצמו נראה לכם, כאשר הוא מתקרב אליכם בחסד, הוא, שלא כמו הנחש, אין לו שום דבר בכיס האחורי שלו. אין בו חושך. אין בו מוטיבציה רעה שהוא מושך אתכם קרוב רק כדי לפגוע בכם. לכן, אתם יכולים לבטוח שכל דבר בדרכי ההשגחה שלו שמגיע אליכם – הוא מה? לטובתכם ולשינוי שלכם. לטובתנו ולשינוי שלנו. אנחנו יכולים להפוך את עצמנו לפגיעים בעולם שעליו ועליו אלוהים משגיח, כי אנחנו יכולים לבטוח שאין בו חושך. אפילו בעולם כואב. אמן! זהו הבשורה. לכן, אנחנו יכולים ללכת קדימה בלי פחד. הוא שילם על חטאינו. כל כאב וכל סבל שעברנו וכולנו עברנו, כל בגידה שעברנו ומערכות יחסים שמקשות מאוד להיכנס למערכות יחסים שוב, אנחנו יכולים לבטוח שזה לטובתנו. למה? כי הוא שילם עלינו. הוא כפר עלינו. זה לא משפטו. רק עינו החסודה עלינו עכשיו.

אז כאשר המשיח בא, נוכל לומר, "איש, אני אוהב אותך." והוא יכול לומר לך, "אני אוהב אותך גם." ואתה יכול לומר, "איש, אני רוצה להיות נהנה על ידך." והוא אומר, "ובכן זה נמצא בוידוי שלך, בני. נוצרת כדי לתת לי תהילה וליהנות ממני לנצח, אבל גם נוצרת כדי להיות נהנה על ידי לנצח ואני נהנה ממך, ילדי הקטן." הלא זהו בשורה נפלאה, כי אנו רוצים להיות נהנים והוא נהנה מאיתנו. ולכן נוכל להתקדם עם אחרים. נוכל ללכת באותו הדרך בו הוא הלך – פגיע. והנה המיסיות. האם אתם מוכנים? נוכל להפוך את עצמנו לשמיעים. נוכל להפוך את עצמנו לראות. איננו צריכים לחיות עם עלי התאנים יותר. נוכל להפוך את כולנו לראות. במיסיות, זה לא שלמות. הסיפורים הטובים ביותר במיסיות הם סיפורים של כישלון. נכון? וכיצד זה יכול לקרות? כי כאשר אנו הולכים באור, מה אומר לנו יוחנן? דמו של ישוע הבן מנקה אותנו מחטאינו. הלא זה נפלא? נוכל להפוך את עצמנו לראות, נוכל להפוך את עצמנו לשמיעים, כך שכאשר אנו הולכים אל מישהו ואנו אומרים, "אני רק רוצה לחלוק את אמונתי איתך," והם שואלים, "למה?" נוכל לומר, "ובכן זו שאלה טעונה. יש לי כנראה סיבות אנוכיות כי הייתי במערכות יחסים לפני והן לא התבררו היטב ולכן אני קצת מהסס, אבל יש משהו בך ובחייך שאני רוצה לדעת יותר עליך ואני רוצה להיות מסוגל לחלוק. והדרך היחידה שאני יודע שעם הזמן נוכל להגיע מתחת לפני הדברים, אל תוך ליבנו, היא ששנינו צריכים לדעת שאין לנו ממה לפחד, אפילו כאשר אנו נעשים קשים זה עם זה."

הלא זה נהדר? זו המוטיבציה שלנו למיסיות. נוכל להתקדם עם פגיעות. כי הוא נהנה מאיתנו, לכן נוכל ליהנות מאחרים. אמן? בואו נשא.

אבינו, אנו מבקשים שתברך את הקריאה והשמיעה של דברך. אבינו, אנו מודים לך על רחמיך כלפינו. עזור לנו לבטוח בך ככל שנמשיך בשירות הזה וככל שנמשיך הלאה ביום שלנו. בשם ישוע, אמן.