בנוי על הסלע

מאת ויילי לוארי

אם תרצו לפנות בתנ"ך שלכם אל מעשי השליחים פרק 9; זה נמצא בעמוד 918 בתנ"ך שלכם. אם הייתם כאן הרבה, אתם שומעים שאנחנו חוזרים לעתים קרובות על השאלה והתשובה הראשונה לקטכיזם המקוצר של וסטמינסטר. וזה באמת סיכום ברור ועוזר מאוד למטרת החיים. "מטרתו העיקרית של האדם היא להאדיר את אלוהים וליהנות ממנו לנצח." אם הייתי יכול להוסיף דבר אחד לכך - ואני בטוח שהאנשים היושבים בחדר ירושלים באסיפת וסטמינסטר היו מאוד להוטים לשמוע את דברי! אבל אם הייתי יכול להוסיף דבר אחד, הייתי אומר זאת. מטרתו העיקרית של האדם היא להאדיר את אלוהים וליהנות ממנו יחד לנצח. והסיבה שאני אומר זאת היא כי הכנסייה היא מרכזית למטרת אלוהים לעמו. ומה שאנחנו רואים במעשי השליחים פרק 9 פסוק 31 הוא שהכנסייה נבנתה על המשיח. וכשהיא נבנתה על המשיח, הם הלכו "בפחד ה' ובנחמת הרוח הקדושה." אתם רואים, הם האדירו את אלוהים והם נהנו ממנו יחד.

אז עם זאת בלב, בואו נלך אליו בתפילה ואז נקרא זאת הלילה.

אבינו, אנו מבקשים שתיתן לנו את פחד ה' ותיתן לנו את נחמת הרוח הקדושה גם כאשר אנו קוראים פסוק זה ולומדים אותו הלילה. וכאשר אנו יוצאים מכאן, שנצא להאדיר אותך וליהנות ממך יחד לנצח. אנו מתפללים על הדברים האלה בשם המשיח, אמן.

מעשי השליחים 9, רק פסוק אחד; פסוק 31:

"וְהַכְּנֵסִיָּה בְּכָל־יְהוּדָה וְגָלִיל וְשֹׁמְרוֹן הָיְתָה שָׁלוֹם וְהָיְתָה בֹּנִית וְהַלְּכוֹת בְּיִרְאַת יְהוָה וּבְנַחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הִרְבָּה."

הדש grass withers והפרחים נופלים, אך דבר ה' עומד לנצח.

אני רוצה שנלמד את הפסוק הזה משני נקודות הלילה. הראשונה היא – בנוי. והשנייה היא – בנוי החוצה. בנוי ובנוי החוצה. נבלה את רוב הזמן על הראשון, וזה המקום בו נתחיל, עם בנוי.

בנוי

זה אומר כי "הכנסייה ברחבי יהודה וגליל ושומריה הייתה בשלום והייתה בנוייה." דרך אחרת שנוכל לומר זאת היא שהיא הייתה נבנית. היא הייתה מתחזקת. החוזק של הכנסייה הוא עניין גדול. הכנסייה היא גוף המשיח; היא כלה המשיח. זהו הצאן של הרועה הטוב. היא הובאה יחד על פי התוכנית הנצחית של אלוהים, מובטחת על ידי שפיכת הדם היקר של המשיח, והיא נשלטת על ידי האדון ישוע המשיח הקורם והמנצח. זה בטוח לומר כי הצמיחה והחוזק של הכנסייה תלויים במשיח.

ובפסוק הזה, אני חושב שאנחנו רואים שלושה דברים, שלוש דרכים בהן המשיח הוא זה שבו הכנסייה בנוייה. שלוש דרכים בהן הכנסייה בנוייה על המשיח. אחת היא שהכנסייה בנוייה על פי פקודת המשיח. אנו גם רואים כי הכנסייה בנוייה ככנסיית המשיח. ואז גם אנו רואים כי היא בנוייה על ידי מחויבות המשיח. בואו נראה את שלושת הדברים האלה.

בנוי על פי פקודת המשיח

ראשית, אנו רואים כי הכנסייה נבנית בהתמלאות ובהציית לפקודתו של המשיח. אתם יודעים כי אחד הדברים שגורמים לפסוק זה להתבלט בספר מעשי השליחים הוא כי הוא משמש כסיכום. זהו סיכום של כל מה שקרה לפניו בספר מעשי השליחים, אך הוא גם פסוק מעבר. אז הוא מכין אותנו לספר לנו מה הולך לקרות בשאר ספר מעשי השליחים. וכסיכום, פסוק 31 אומר לנו כי הכנסייה, ברחבי כל יהודה וגליל ושומריה, נבנתה. כעת, על ידי אזכור של שלושת המקומות הללו, במיוחד, אנו נקשרים למטרה עצמה ולסדר ולתוכנית של ספר מעשי השליחים. כי אתם רואים, היכן מתחיל ספר מעשי השליחים? ספר מעשי השליחים מתחיל בירושלים והוא מתחיל עם ישוע והוא עם תלמידיו והוא אומר להם לחכות בירושלים, לחכות לבוא של הבטחת אלוהים, בואו של רוח הקודש. ולאחר מכן, ממש לפני עלייתו, ישוע אומר זאת לתלמידיו. הוא אומר, “אתם תקבלו כוח כאשר רוח הקודש תבוא עליכם, ואתם תהיו עדיי בירושלים ובכל יהודה ובשומריה ועד קצוות הארץ.” ספר מעשי השליחים מתחיל עם ישוע בירושלים. הוא מסתיים עם פאולוס ברומא. והוא עוקב אחר קו המקומות הזה שישוע נותן לתלמידיו – ירושלים, יהודה, שומריה, ועד קצוות הארץ.

“על הסלע הזה”

וכך בפסוק 31, אנו מוצאים שכאשר הדבר על תחייתו של ישוע מתפשט, הכנסייה נבנית בשלום – היכן? "בכל יהודה וגליל ושומרון." בדיוק כפי שציווה ישוע, בדיוק כפי שציווה ישוע, כך גדלה הכנסייה והתחזקה. אתה רואה, מה שמשיח מצווה, משיח נותן. כאשר הוא מופקד לתלמידיו, לעוקביו להיות עדים ולעשות תלמידים, הוא יקיים את אשר ציווה. הוא יביא ויתן פרי מעבודתם למענו כי זהו תוכניתו של אלוהים וזהו מעשהו של אלוהים. תזכור את הבשורות כאשר פטרוס מודה שישוע הוא המשיח – ומה אומר ישוע לפטרוס? הוא אומר, "על הצור הזה," הודאתו של ישוע כמשיח, "על הצור הזה, אבנה את כנסייתי והשערים של שאול לא יגברו עליה." והייתה רדיפה עזה והתנגדות נגד הכנסייה בימי ספר המעשים. והתלמידים, השליחים, הושלכו לכלא. הם הואשמו שלא לדבר על ישוע. אנו קוראים על סטפנוס ועל הדרך בה הואשם שקר והוא הורד בידי אבנים; המרטיר הראשון בכנסייה המוקדמת. אנו קוראים, אפילו בפרק שלפני זה, כי שאול, שהפך לפאולוס – הוא היה משחית את הכנסייה.

אבל אם נוכל רק לזקק את המסר של מעשי השליחים לכמה מילים בלבד, נוכל לומר שזה עדות לתחייתו של ישוע עם כוח ועם רדיפה. וזה מה שאנחנו מוצאים - שכאשר המסר של הבשורה, שישוע קם לתחייה מן המתים, הוא יוצא ובכוחו של רוח הקודש הכנסייה מתרבה וגדלה ונבנית ומתחזקת למילוי מצוותו של ישוע ועל אף רדיפה עזה. עכשיו אנחנו יכולים לקחת כמה לקחים מזה, רק מנקודה אחת זו, כי אנו חיים בתרבות שבה, כמעט בכל דרך, היא נגד דרכי אלוהים; היא נגד אמת אלוהים. אנו רואים מעשי טרור, שהוא כמעט מציאות שבועית, והוא שוקל יותר ויותר על דעתם של אנשים. ועם זאת מה אנחנו רואים כאן בפסקה הזו? שגם אם הכנסייה נראית כאילו היא על קרקע רעועה, היא צריכה לעדכן, הצורך האמיתי הוא לרפורמה; הצורך האמיתי הוא לשוב למסר התחייה ולסמוך על רוח הקודש בידיעה שזהו הדרך שבה ישוע בונה ומחזק את כנסייתו.

זה גם עידוד עבורנו. אולי חלק מכם תוהים אם זה שווה להתחייב לכנסייה? האם זה שווה לשרת ולתת ולהפוך את עצמכם לפגיעים בחיי הקהילה? אולי חלק מכם שרתם בכנסייה במשך שנים רבות; אתם עייפים? אולי זה כבר לא העדיפות שהייתה פעם? מה שאנחנו רואים כאן הוא שהצמיחה של הכנסייה, החוזק של הכנסייה, היא מצוותו של ישוע. זהו תוכניתו של אלוהים ואלוהים יראה את עבודתו עד השלמתה, למילוי, עד קץ הימים, לתפארתו של ישוע ולטובת עמו. פסוק זה אומר לנו, “הביטו על מה שאלוהים עושה לכנסייתו, עם כנסייתו. הוא נותן את אשר הוא מצווה.” צפו לכך! תפלו על כך! חכו לכך. והתחייבו לכנסייתו.

נבנית ככנסייתו של ישוע

זה מוביל אותנו לשנייה. של מי היא הכנסייה? היא הכנסייה של המשיח! זו הכנסייה של המשיח שנבנית. המשיח הוא ראש הכנסייה ויש רק כנסייה אחת; כנסייה אחת עם שלום ואחדות במשיח. חזרו לראות את הפסוק שם, פסוק 31. ראו מה הוא אומר. הוא אומר, "אז הכנסייה," הכנסייה ביחיד, "היתה בשלום ונבנתה." זו כנסייה אחת, גם אם היא נמצאת במקומות רבים. היא נמצאת ביהודה, גליל ושומרון, אבל עדיין זו כנסייה אחת. למעשה, אם נרצה לתרגם את המילה "ברחבי כל", שם כתוב "ברחבי כל", נוכל לומר, "על כל". אז אפשר לומר שזו הכנסייה "על כל יהודה, גליל ושומרון". והמילה הזו ביוונית היא למעשה המילה שממנה באה המילה, "קתולית". זה מה שאנחנו מודים או מתוודים כאשר אנחנו אומרים את הקרידו של השליחים ואנחנו אומרים שאנחנו מאמינים ב"כנסייה קתולית קדושה". אנחנו לא אומרים שאנחנו מאמינים בכנסייה הרומית-קתולית, אלא שאנחנו מאמינים בכנסייה האוניברסלית, הכנסייה העולמית של המשיח. אנחנו מאשרים את אמונתנו ואת מחויבותנו לכך. כנסייה המורכבת מאמינים מכל אומה, מכל שבט, מכל שפה, מכל עם.

כנסייה אחת במשיח ישוע

זה מה שיישו התפלל לפני הצליבה שלו. הוא התפלל עם תלמידיו ש"כל המאמינים בו יהיו אחד, בדיוק כמו שהוא והאב אחד". זה מה שיישו ציווה את תלמידיו לעשות בסוף מתיו כשאמר: "לכו ועשו תלמידים מכל הגויים". ומה אנחנו מוצאים כשאנחנו מגיעים לספר ההתגלות אבל זהו המון מעורב שאף אחד לא יכול למנותו ושהוא לפני הכסא ומשתחווה לטלה, משתחווה למשיח. זהו הבטחת אלוהים, חוזרת להבטחתו לאברהם שדרך צאצאי אברהם כל משפחות הארץ יברכו. זו כנסייה אחת והיא במשיח ישוע. ואנחנו רואים את תחילת אחדות זו ממש כאן בספר מעשי השליחים בפסוק 31 של פרק 9 כאשר אלה מיהודה וגליל ושומריה מובאים יחד והם נהנים משלום והם נהנים מעידוד, נבנים.

ע overcoming מחסומים

וכבר בשלב זה בספר מעשי השליחים, הכנסייה התגברה על מחסומים גדולים. אתה יודע שאם רק תיקח את שלוש המילים האלה, "יהודה וגליל ושומריה", יש בשלוש המילים האלה היסטוריה מורכבת ומדאיגה. יש שם עבודה אלילים, מלחמת אזרחים, שנאה, גלות, דעות קדומות, עולמיות, צדקנות עצמית. יהודה הייתה מקום המקדש. שם התגוררה האליטה הדתית ושם היא ישבה. הגליל היה שטח יהודי אבל הוא היה מושפע ומושפע יותר מהשפעות תרבותיות של התרבות הרומית והיוונית. שומריה הייתה בין השניים והם לא היו ממוצא יהודי טהור והם עקבו אחר נוהגים דתיים שונים. והיהודים שנאו את השומריים. אנו נאמר כי אלו מגליל כשהם היו יורדים ליהודה הם היו חוצים את נהר הירדן כדי להימנע מהאזור של שומריה. הם לא רצו לבוא במגע עם אנשים אלו. ומעת לעת, התפרצויות אלימות קשות פרצו בין קבוצות אלו של אנשים. אבל כאן אנו נאמר כי הייתה כנסייה אחת במקומות אלו וכי כנסייה זו הייתה בשלום והיא נבנתה. היא לא רק הייתה חופשית מהתנגדות; היה שלום ביניהם. היה שלום בין אנשים אלו שהיו פעם באיבה עם אלוהים ועכשיו הם היו מ riconciled לאב וקיבלו את מתנת החיים הנצחיים בישוע המשיח, מתנת הרוח הקדושה. אנשים אלו היו באיבה זה עם זה, ועכשיו הם שמחים יחד בשמחה, באמונה ובעידוד. והמילה "כנסייה" שיש לנו כאן, היא אומרת, ממש, "נקראים". הם היו "נקראים" מדרכיהם הקודמות ומרקעיהם השונים לבוא לכנסייה אחת, גוף אחד, עם אחד לתפארתו של המשיח.

ו maybe הדוגמה הברורה ביותר של הטרנספורמציה הרדיקלית הזאת שחווים אנשים אלו היא הטרנספורמציה שקרה עם שאול או פאולוס. הנה היה האיש מוקדם יותר בפרק הזה, הנה הוא האיש שהיה הרודף והמדכא הראשי של הכנסייה ועכשיו הוא מובא אל הכנסייה, אל היחד של הקדושים. ולא רק שהוא כבר לא הרודף אלא עכשיו הוא אחד הכלים הראשיים לבניית הכנסייה. זאת הטרנספורמציה הרדיקלית שקורית כאן בפרק הזה, בפסוק הזה שאנחנו מקבלים. הצמיחה של הכנסייה מביאה שלום בין אלו ששונים ומחולקים. למה זה חשוב? למה חשוב שיהיה אחדות בין השונות הזאת? כי שום דבר אחר לא יכול לעשות זאת; רק המשיח עושה זאת. זה קורה רק בכנסיית המשיח, וכך זה מביא תהילה לשם המשיח. ואנחנו רואים זאת ממש כאן בפסוק הזה.

נבנים על ידי מחויבותו של המשיח

הדבר השלישי שאנחנו רואים על אופן בניית הכנסייה על המשיח הוא תיאור החיים שנהנו בקרב המאמינים. אנחנו רואים כאן את מחויבותו המתמשכת של המשיח, את שירותו לכנסייה. הכנסייה נבנית על ידי מחויבותו של המשיח אליהם. הפסוק אומר לנו שהם "התהלכו ביראת ה' ובנחמת הרוח הקדושה". עכשיו תחשבו על המאפיינים של שירותו של ישוע. מה היו היבטים של שירותו של המשיח? ובכן, תוכלו לזהות שני מאפיינים אלו ממש כאן, האם לא? כי כל מה שישוע עשה ואמר נעשה לתהילת אלוהים. מחויבותו לבלות זמן עם אביו בתפילה. כל מעשיו הנפלאים וניסיו וסימניו והוראתו שעשה היה להביא תהילה לאלוהים. וגם ללכת אל מותו על הצלב ולקבל את ז怒תו של האב, זה נעשה מתוך ציות וכניעה לרצון אביו. היתה זאת יראת ה' שחדרה בכל שירותו של המשיח.

ורובח ורוח הקודש, אותה רוח הקודש שעשתה פלאים על טבעיים בחיי ישוע ובמשרתו, היא רוח הקודש שממשיכה עתה את משרתו בקרב כל המאמינים במשיח. ישוע הבטיח זאת. הוא הבטיח כי יעזוב את תלמידיו אך לא יעזוב אותם לבדם, אלא ישלח את רוח הקודש לציידם, ללמדם כדי שיוכלו לעסוק במשרה בשמו. שם אחר של רוח הקודש, אנו נאמר, הוא הנחמה או העוזר. מה אנו רואים קורה כאן ממש בפרק זה? שהנחמה מביא נחמה. הם הולכים ב"פחד ה' ונחמת רוח הקודש". זהו הראיה כי המשיח היה פועל בקהילתו. הוא היה מחויב לקהילתו. הוא המשיך לשרת את עמו, כי הם הפגינו את פחד ה' ואת נחמת רוח הקודש. שני המאפיינים האלה הולכים תמיד יחד - יראה, כבוד, מסירות ופולחן לאלוהים יחד עם עידוד ונחמה, שמחה וברכה של רוח הקודש.

פחד ה'

איננו שומעים הרבה על פחד ה', האם אנו? נראה כי זהו מונח של הברית הישנה אולי. וכמובן, כי זו היתה התגובה המתאימה לתפארת ה' בכל הברית הישנה - פחד ה'. אבל בברית החדשה, בהזדמנויות רבות, הכותבים קוראים לנו לפחד לאור המציאות של הבשורה. כי ראו, זה מה שבשורה מלמדת אותנו. הבשורה מלמדת אותנו לפחד מה'. הבשורה מלמדת אותנו כי חטאנו ראוי לזעם ולאי-רצון ולעונש של ה'. שאין דבר שאנחנו יכולים לעשות להסיר את חטאנו ולהרוויח את ברכת ה'. אבל ישועתנו באה בעלות לא פחות ממותו ותחייתו של ישוע המשיח, בן ה'. זהו עד כמה אנו עניים בלעדו של המשיח. זהו עד כמה יקרה ישועתנו. איזו תגובה מתאימה יותר מפחד ויראה והערצה והשתחוות לפני ה'? איזו תגובה מתאימה יותר ממה שג'י.אי. פאקר, או לשאול מתוך כותרת ספרו, ל"קחת את ה' ברצינות"? איך נוכל ליהנות אי פעם מנחמת הרוח הקדושה אם איננו נותנים לה' את הקדשה המוחלטת שלנו?

אני חושב שזה בטוח לומר שכולנו משתוקקים ומתאוים לנחמתו של רוח הקודש, אבל 과연 אנו לוקחים את אלוהים ברצינות? אני תוהה אם נשאל את ילדינו, אם נשאל את שכנינו, את עמיתינו לעבודה, "מה העדיפות העליונה בחיינו?" אני תוהה מה הם יגידו! כולנו נוטים לקחת את עצמנו ברצינות. הלא כן? אנו לוקחים את עבודתנו ברצינות, אנו לוקחים את הספורט שלנו ברצינות, אנו לוקחים את המראה שלנו, את האוכל והשתיה שלנו, את הבידור שלנו, אנו לוקחים את עצמנו ברצינות. מה יותר מוכיח זאת מאשר התפשטות הסלפי? אנו רוצים לצלם את עצמנו. וכאשר אנו לוקחים את עצמנו ברצינות, אנו רוצים לספר לאנשים אחרים על עצמנו. אז אנו רואים זאת בתרבות שלנו. אבל האם אנו לוקחים את אלוהים ברצינות? אני מודה כי אני רוצה שרוח הקודש תשנה חיים, אבל האם אני תמיד עושה זאת עם ציפייה וקוצר רוח למה שאלוהים יכול לעשות? והאם אני רוצה לקבל קצת מן השבח על כך בדרך? אני תוהה כמה מאיתנו אנו רוצים שילדינו, אנו רוצים שהנוער יגדל ויהנה מנחמתו של רוח הקודש, שיתבגר באמונה, שיגדל במשמעת, אבל רק כל עוד הם נהנים מכך. וכמה פעמים אנו מדגמים פחד הולם מפני ה' בחיינו ובעדיפויות שאנו בוחרים עבור משפחותינו? כולנו נוטים לחפש את נחמתו של רוח הקודש ולזנוח את פחד ה'. אבל נחמתו של רוח הקודש באה עם פחד ה'.

וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר עַל פַּחַד ה' אֵינִי מְדַבֵּר עַל תַּרְגֵּיז אוֹ עַל מַזָּג קָפֵא. יֵשׁ חֹמֶד בְּזֶה, שִׂמְחָה בְּפַחַד ה'. יֵשׁ חֵרוּת וְאֱמוּנָה, תִקְוָה בִּימֵי נִסָּיוֹן; בִּטָּחוֹן בִּימֵי סִבָּלוֹן. עֹז וְעוֹמֶק וְאֶחָדוּת נִבְנִים כְּעֵת הַכְּנֵסִיָּה שֶׁלַּמָּשִׁיחַ. זֶה תְמוּנָה יָפָה שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הַנִּבְנֵית בְּהַפְּעָלִים פֶּרֶק ט' פָסוּק ל"א. הַכְּנֵסִיָּה הִיא תֲכַנָת אֱלֹהִים לְכְבוֹד הַמָּשִׁיחַ וְלְטוֹבַת עַמָּיו. אַתֶּם יֹדְעִים, בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, הִתְחַלְנוּ לְהִתְעַנְיֵן בְּעוֹפוֹת. לֹא אֹמַר רַב עַל זֶה כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי רוֹצֶה לְגַלֵּות עַל הַדְּבָרִים הַמְּשֻׁגִּים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ מְשֻׁגִּים לְמַעֲשֵׂי הָעוֹפוֹת בַּחֲצֵרָנוּ! וְאֶתְמוֹל הִגַּעְתִּי לְקֵן עוֹף. אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶתָם תָּמִיד, אֲבָל הִפְלִיא לִי מַעֲשֵׂה הַקֵּן הַזֶּה. הָיָה פֹּה תֶּבן וְעֲפָר וְעַדָּר וְעוֹפִים אֵלּוּ יַעֲשוּ אֶתָה וְיַעֲשוּ קֵן לְבֵיצֵיהֶם וְלְעַצְמָם. הַוֹי, מַה אֱלֹהִים עוֹשֶׂה בְּבִנְיַת הַכְּנֵסִיָּה? הוּא לֹקֵחַ יְהוּדִי וְגוֹי, גַלִּילִי וְשֹׁמְרוֹנִי, עֶבֶד וְחָפְשִׁי, עָשִׁיר וְעָנִי, וְהוּא מַבְרִיאָם יַחְדָּו כְּכְנֵסִיָּתוֹ, כְּכְנֵסִיָּת הַמָּשִׁיחַ לְכְבוֹדוֹ, תְמוּנָה יָפָה זוֹ שֶׁל הַלְּכוֹת בְּפַחַד ה' וּבְנַחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ? זֶהוּ מַה אֱלֹהִים עוֹשֶׂה בְּבִנְיַת כְּנֵסִיָּתוֹ. כֵּן הַכְּנֵסִיָּה נִבְנֵית. הִיא מִתְבַּנִית.

גם נאמר לנו במילה האחרונה של פסוק זה שכאשר הוא נבנה, הוא נבנה החוצה. זה יהיה הנקודה האחרונה שלנו הלילה. שהכנסייה נבנתה החוצה; הכנסייה התרבה. כאשר הכנסייה נבנתה, הכנסייה התרבה. למעשה, נוכל לומר שאחד הסימנים לכוחה של הכנסייה הוא שהיא מופנית החוצה. היא נבנתה החוצה כאשר היא נבנתה, והיא נבנתה כאשר היא נבנתה החוצה. זה לא גוף סטטי של מאמינים. זה לא מועדון בלעדי. זהו חברות דינמי שאנו נאמר עליו כאן. אחד המונחים באופנה בכנסייה כיום, בתרבות שלנו, אני חושב, הוא "קהילה - לעשות חיים יחד". וזהו בוודאי אחד העדיפויות של מעבר זה; זה אחד הדברים היפים כאן. הם חווים קהילה יחד. אבל אחד הסכנות של העלאת ומיקוד על הקהילה הוא שהמיקוד יכול להפוך פנימה והקהילה יכולה להפוך פנימית. וזה יכול להיות קשה לקבל חדשים או זרים. ואני בטוח שרבים מאיתנו חוו זאת בקבוצות קטנות או בבתי ספר ראשון או בדברים כאלה.

נבנה החוצה

אבל אנו רואים כאן, שכאשר המיקוד הוא על אלוהים וכאשר המיקוד הוא על מצוותו של המשיח לבנות את כנסייתו וללכת ולעשות תלמידים, הכנסייה מגיעה החוצה והצמיחה של הכנסייה מביאה תהילה לשמו של המשיח. ומה שאנו רואים כאשר הכנסייה מגיעה החוצה, התכונות שמספקות את הכוח לכנסייה הן אותן תכונות שמספקות את הצמיחה. הדברים שהיו נוכחים וברורים במשיחותו אליהם - פחד האדון ונחמת הרוח הקדושה - אלה הם שני הדברים ששולחים אותם החוצה, מניעים אותם החוצה, ומביאים את הריבוי של אלה שמחוץ לכנסייה. זה כאשר הם הלכו בפחד האדון ובנחמת הרוח הקדושה שהכנסייה התרבה. היא נבנתה החוצה.

בנייה מובילה להתרבות

זהו למעשה העיקרון ששמעתם את אד אומר מפעם לפעם, ש"מה שנכנס עמוק ללבב, יוצא רחב לעולם". כי כאשר הכנסייה נבנית, היא נבנית החוצה. הרבה פעמים אנו שומעים בזמנים של כנסי מיסיון את הציטוט של ג'ון פייפר שאומר, "מיסיון קיים כי פולחן אינו קיים!" אך נוכל גם לומר שמיסיון קיים כי פולחן קיים. וזה מה שפייפר בעצמו אומר בהמשך הדרשה הזו. שזהו הקידוש שמוביל להכפלה. והסיבה לכך שהדבר הזה חשוב כל כך היא שהכנסייה מתקדמת למקומות קשים; היא הולכת אל אנשים עם צרכים אמיתיים ועמוקים. כי מהי מצב העולם? מהי מצבם של אלה שמחוץ לכנסייה? ובכן, זה ההפך ממה שאנו רואים כאן. הם אינם יודעים את פחד ה', והם אינם נהנים מנחמת הרוח הקדושה. אין שום תחושה של תלות באלוהים. אין תקווה ושלום ונחמה, אלא רק גאווה וחוסר תכלית. אינני חושב שאנו צריכים לתת דוגמאות לכך שזה מאפיין את העולם סביבנו, אך המשיח נותן לנו משהו טוב יותר. הוא נותן לנו את עצמו. ובו, אנו נקראים לחוזק ול אחדות ולשמחה ולשלום ולפלא ואהבה. אנו נקראים לחיים, לחיים נצחיים בו.

כאשר אנו מקווים לאותם דברים, מתפללים לאותם דברים, מחכים לאותם דברים, אחת התחזקויות שאנו לוקחים היא שאנו מתפללים לתחייה. אנו מתפללים לרפורמה, לרענון, לחידוש. השמעתם את ה"ר" הזה? אנו מבקשים מאלוהים לעשות משהו שכבר עשה בעבר. אנו מתפללים שיעשה זאת. ואנו יכולים להיות נלהבים כי אנו רואים שעשה זאת בעבר. והעדות לכך היא ממש כאן, בספר מעשי השליחים, פרק 9, פסוק 31. אנו קוראים לאלוהים לעשות זאת שוב, לתפארת המשיח ולטובת עמו.

אני קורא עכשיו ספר על שיטפון נהר המיסיסיפי ב-1927, רייזינג טייד. והספר הוא מדהים! אחד הדמויות הראשיות בספר הוא נהר המיסיסיפי. הוא אחת הדמויות הדומיננטיות ביותר בספר. וזה מדהים לשמוע את הדרך בה הוא מתאר את הכוח ואת העוצמה של הנהר כשהוא זורם כלפי מטה וכשהוא עולה כלפי מעלה. ובכל נקודה בדרך, הנהר מחפש לפרוץ את הסוללות. הוא מחפש לעלות על הסוללות ולפשט מחוץ לגדות הנהר. זו העוצמה והכוח של הנהר.

זה מה שאנחנו רואים עם הכנסייה כשהכנסייה נבנית, כשהיא מתנפחת, כשהיא גדלה. היא מחפשת להגיע ולבנות ולגדול ולהתרבות לתפארתו של ישוע. זה מה שהכנסייה עושה. זה מה שאנחנו רואים אותה עושה כאן בפרק 9 פסוק 31 של מעשי השליחים. אנו מתפללים שזה יקרה גם בימינו.

חיים של פשטות

רק אוסיף כמה הערות כדי לסיים. אתם יודעים שאני בא לפסוק כזה ואני תמיד מוצא שדרשה והוראה על פחד ה' היא דבר קשה במיוחד. אני חושב שזה בגלל גדלותו של האל; קשה למצוא מילים וללכוד לא רק פחד אלא אהבה ויראה יראת כבוד ביראה הזו. אז מה זה נראה? מה זה נראה להיות עם פחד ה' ונחמת הרוח הקדושה? כמה מילים עולות על דעתי. ואחת מהן, אני אומר, היא זו - זה חיים של פשטות. אתם יודעים שאנחנו כל כך מוסחים ואנחנו עסוקים רוב הזמן. אנחנו נמשכים למלא כל רגע של מנוחה או שקט עם רעש או עם גירוי חזותי. אבל יש כאן קריאה, אני חושב, לנו להיות שקטים. אני חושב שכמו שדוד התפלל קודם, "השקטו ודעו כי אני אלוהים", ולקחת את הזמן להתפלא ולהתרגש בבריאת האל; לזכור את ברכותיו, לזכור את הבשורה, ולתת לו תודה על כך. לגדול בהערכה למה שהוא עשה.

יש גם פשטות שאנו רואים בכנסייה בספר מעשי השליחים. האין זאת? אם נחזור לפרק 2, מה עשתה הכנסייה בתקופת הכנסייה המוקדמת? זה היה למעשה די פשוט. הם היו נתונים לשבח ולתפילה. הם היו נתונים לדבר ולסקרמנט. והם נתנו עצמם לאחווה ולנדיבות. זה פשוט אבל זה יוצא דופן. האין זאת? וכאשר הם נתנו עצמם לאותם דברים, הם היו מוכנים להיראות שונים מהעולם סביבם, להיות מלח ואור בעולם שלהם. הייתה נכונות מצידם לסבול קשיים, לסבול באמצעות סבל, לסבול, עם תקווה, ולהיות מוכנים לתת דין וחשבון לאלה שראו אותם את הסיבה לתקוותם. מדוע היה להם תקווה גדולה כזו? זה בגלל התחייה; זה בגלל החיים הנצחיים במשיח ישוע. והם היו יחד מחזקים אחד את השני באותם זמנים. והם היו מוכנים להיות עדות למשיח.

ואולי שם אנו מודדים זאת. אם אין לנו תשוקה ונטל לאבד, אולי לא הבנו במלואו את הברכה של פחד ה' ונחמת הרוח הקדושה. אולי לא הערכנו במלואו את הפריבילגיה המדהימה של הכנסייה, אבל גם את הצורך המדהים של האבודים. ואולי עלינו לחזור למקום שבו התחלנו את השירות, קינתות פרק 3, הקריאה לעבודה – "בואו נדרוש ונבדוק את דרכינו ונשוב אל ה' ונשא את לבנו וידינו אל האלוהים שבשמים." בואו נלך אליו בתפילה!

אבינו, אנו מודים לך על דברך ועל יום ה' הזה שיבוא, בבוקר וערב, לשמוע את דברך ולשיר את שבחיך. אנו מתפללים שתעשה בנו, ברוחך, לעדכן אותנו ולהחיות אותנו ולתת לנו שמחה במשיח ולתת לנו לב לשבורים ולתת לנו הזדמנויות לפרוש את ידינו. וכאשר אנו בונים, שנבנה החוצה, לתפארתך, לתפארתו של המשיח ולטובתנו הנצחית. ואנו מתפללים על הדברים האלה בשם המשיח, אמן.